ערעור על דו"ח מהירות בגין נהיגה במהירות מופרזת

מיום 1.1.1983על השהוי כעילה לדחיית בקשות להארכת מועד להשפט, ראו דברי כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (2011): "על המבקש להסב דו"ח על שמו של זולתו באיחור כה ניכר, ליתן הסבר לפשר השהוי. המבקש נימנע בשתי הערכאות להסביר מדוע איחר באופן כה ניכר בבקשתו להסבת הדו"ח... בקשת המבקש לזנוח את הפרוצידורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תיתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות בררת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים" (שם, בפיסקה ה להחלטה.

וראו דברי בית-המשפט העליון ברע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (2015) ביחס למקרה בו התבקשה הסבתו של דו"ח תנועה בגין נהיגה במהירות מופרזת, אל אדם אחר שלפי הנטען נהג ברכב: "מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה תצהירו של מר יוסף סמארה, אשר ממנו עולה כי הוא ביצע את העבירה, הנו תצהיר סתמי, ואין מתוכנו כדי להעיד באילו נסיבות בוצעה העבירה, וכיצד זכור למגיש התצהיר מה היו מעשיו ביום 31.3.2013, כשנה טרם הגשתו של התצהיר". מטעמים אלו, דין הערעורים להדחות.

...

העילה האחת היא "שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו". העילה השנייה היא "שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". באשר לערעור בעפ"ת 47232-06-18, במסגרתו מבוקשת הארכת מועד להישפט בגין 6 דו"חות ששולמו: המסגרת המשפטית בנוגע לערעור זה קבועה בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, שלפיו ניתן לקבל את הבקשה להארכת מועד להישפט, "ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". סעיף 229(ה) קובע שניתן לקבל את הבקשה "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". יישום מבחני החוק בענייננו מוביל למסקנה כי, כאמור, דינם של שני הערעורים להידחות.

וראו דברי בית-המשפט העליון ברע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (2015) ביחס למקרה בו התבקשה הסבתו של דו"ח תנועה בגין נהיגה במהירות מופרזת, אל אדם אחר שלפי הנטען נהג ברכב: "מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה תצהירו של מר יוסף סמארה, אשר ממנו עולה כי הוא ביצע את העבירה, הינו תצהיר סתמי, ואין מתוכנו כדי להעיד באילו נסיבות בוצעה העבירה, וכיצד זכור למגיש התצהיר מה היו מעשיו ביום 31.3.2013, כשנה טרם הגשתו של התצהיר". מטעמים אלו, דין הערעורים להידחות.

אשר על כן, הערעורים נדחים.

ראה עפ"ת (מחוזי חי') 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019), כב' השופט דאוד מאזן; וראה גם עפ"ת (מחוזי י-ם) 42038-10-18 שאנון רחל נוסן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019), כב' השופטת חיה זנדברג; עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל, כב' השופט בולוס (פורסם בנבו, 28.12.2018), גם שם נדחה ערעור על אף שנטענה טענה לגבי אמינות מצלמה א3; עפ"ת 7334,7339,7361-12-18 (מחוזי ירושלים) בן דוד נ' מדינת ישראל, 26.12.18; עפ"ת (מחוזי חי') 25389-11-18 רז סנדרוסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.12.2018), כב' השופט ערן קוטון, שם נקבע, כי אף העובדה כי המשיבה שקלה בעבר את עמדתה ביחס למצלמות המהירות אינה מבססת נימוק של עוות דין; עפ"ת (מחוזי י-ם) 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.12.2018), כב' השופטת חיה זנדברג – שם נדחתה טענה לעיוות דין בבקשה להארכת מועד להשפט ביחס לששה דו"חות (שכבר שולמו) בגין נהיגה במהירות מופרזת בעקבות צלום במצלמת מהירות; וכן עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.12.2018), כב' השופט בולוס: נקבע כי "אין די בטענה כללית וגורפת זו, גם לא בספיקות הנטענים שעוצמתם לא התבהרה לעניין אמינות המצלמות, כדי לעבור את המשוכה הגבוהה המוצבת בדרכו של המערער." לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 28.2.19 לפיה הבקשה להארכת מועד להשפט נדחית.

...

לאחר ששקלתי את האמור בבקשה ובתגובת המשיבה, החלטתי לדחותה.

ראה עפ"ת (מחוזי חי') 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019), וההפניה לרע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נז(6)793, ולרע"פ 2474/18 יואל גולדברג, עו"ד נ' מדינת ישראל [26.7.18], הנזכרת שם. מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, כפי שאפרט להלן.

ראה עפ"ת (מחוזי חי') 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019), כב' השופט דאוד מאזן; וראה גם עפ"ת (מחוזי י-ם) 42038-10-18 שאנון רחל נוסן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019), כב' השופטת חיה זנדברג; עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל, כב' השופט בולוס (פורסם בנבו, 28.12.2018), גם שם נדחה ערעור על אף שנטענה טענה לגבי אמינות מצלמה א3; עפ"ת 7334,7339,7361-12-18 (מחוזי ירושלים) בן דוד נ' מדינת ישראל, 26.12.18; עפ"ת (מחוזי חי') 25389-11-18 רז סנדרוסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.12.2018), כב' השופט ערן קוטון, שם נקבע, כי אף העובדה כי המשיבה שקלה בעבר את עמדתה ביחס למצלמות המהירות אינה מבססת נימוק של עיוות דין; עפ"ת (מחוזי י-ם) 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.12.2018), כב' השופטת חיה זנדברג – שם נדחתה טענה לעיוות דין בבקשה להארכת מועד להישפט ביחס לששה דו"חות (שכבר שולמו) בגין נהיגה במהירות מופרזת בעקבות צילום במצלמת מהירות; וכן עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.12.2018), כב' השופט בולוס: נקבע כי "אין די בטענה כללית וגורפת זו, גם לא בספקות הנטענים שעוצמתם לא התבהרה לעניין אמינות המצלמות, כדי לעבור את המשוכה הגבוהה המוצבת בדרכו של המערער." לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 28.2.19 לפיה הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

עוד לחובתו הרשעות בעבירות של נהיגת טרקטורון ללא קסדה (משנת 2016), שימוש בטלפון, חציית שטח הפרדה על ידי רכב, נהג המסיע נוסע לא חגור, סטיה מנתיב נסיעה תוך הפרעה לתנועה, אי ציות לתמרור עצור, הרשעות בגין נהיגה במהירות מופרזת.

ברשום המב"דים, לחובתו דוח, מיום 28.11.18, בגין פניה או סטיה בחוזר זהירות.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מאריכה את הפסילה בתיק שמספרו 712-01-14, שם הושתה על הנאשם פסילה על תנאי, של 4 חודשים, למשך שנתיים נוספות.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,000 ש"ח. הקנס ישולם בתשלום ב- 4 תשלומים החל מיום 1.9.2019.

ראה גם עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל, כב' השופט בולוס (פורסם בנבו, 28.12.2018), גם שם נדחה ערעור על אף שנטענה טענה לגבי אמינות מצלמה א3; עפ"ת (מחוזי י-ם) 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.12.2018), כב' השופטת חיה זנדברג – שם נדחתה טענה לעיוות דין בבקשה להארכת מועד להשפט ביחס לששה דו"חות (שכבר שולמו) בגין נהיגה במהירות מופרזת בעקבות צלום במצלמת מהירות; וכן עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.12.2018), כב' השופט בולוס: נקבע כי "אין די בטענה כללית וגורפת זו, גם לא בספיקות הנטענים שעוצמתם לא התבהרה לעניין אמינות המצלמות, כדי לעבור את המשוכה הגבוהה המוצבת בדרכו של המערער." ראה גם המ"ש (תעבורה חי') 14360-11-18 מר גרשון אלון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.12.2018), כב' השופט סגן נשיא קרזבום.

...

נפסק, כי "במצב דברים זה,  ומפאת חשיבותו של עיקרון סופיות הדיון, יעילות ההליך וגם לשונו של סע' 229 (ח) לחסד"פ הרי הארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם הינה אפשרית במקרים חריגים ואף יוצאי דופן." (עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל) )פורסם בנבו, 28.12.2018(, ו"יש להפעיל סמכות זו במשורה ולהיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם, אך ורק במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר" (עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל כב' השופט בולוס (פורסם בנבו, 03.12.2018)).

יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.2011) כלהלן: "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים (ראו והשוו רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(6) 793, 800; ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 7)." בכלל נסיבות העניין, אני סבורה כי לא מדובר במקרה מיוחד וחריג המצדיק להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אחרי שהדו"ח שולם.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בחדרה, בהמ"ש 12066-12-22 מיום 24.1.2023, במסגרתה דחה בית המשפט קמא את בקשתו של המערער להארכת מועד להשפט בגין הודעת תשלום קנס מספר 10158432335 (להלן גם: "הדו"ח") שנרשמה לחובתו ביום 27.7.2022 בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

...

זאת, לאחר שהשוטר שאל אותו האם הוא מסרב לקבל את הדו"ח והמערער ענה לו בבירור שהוא מסרב לקבל את הדו"ח. לדידו, "זה דומה לאיש דואר שמגיע למסור זימון של בית משפט, ואותו אדם אומר 'אני לא פותח את הדלת' ואז מושארת פתקית על הדלת שהוא מסרב לקבל והדבר מהווה חזקת מסירה". לעניין עיוות הדין, ציין ב"כ המשיבה "כי הטענה כי עיתוי הבקשה נעוץ בהודעת משרד הרישוי באמצעי תיקון או כל אמצעי אחר לא יכול להוות עיוות דין". דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי להודעת הערעור על נספחיה ולטענות הצדדים לפניי, ולאחר שעיינתי בתיק שהתנהל לפני בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

השורה התחתונה מכל האמור היא, שדין הערעור להידחות.