המשיבה:
כשאני פניתי בזמנו לערער על מה שביצעתי, והודיתי במה שביצעתי, אני הסברתי שמה שקרה בכביש זה משהו שבאמת ובתמים אני לא ידעתי, והפנייה הזו ימינה, ואמרתי את זה לשוטר באותו יום, זה נעשה מתוך מקום שאני לא ראיתי שום שלוט.
גם את המכתב הזה קבלתי די מפתיע לפני שבוע, אצל ההורים שלי בכלל, אז גם אם רציתי להביא מישהו לא היה לי זמן להתעסק עם זה.
<#3#>
פסק דין
לפניי ערעור המדינה על קולת העונש שהטיל בית-משפט קמא, בית-משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כב' השופטת הגר אדרי) עת הרשיע על-פי הודאתה את המשיבה בעבירה של אי ציות לתמרור מס' 501, בנגוד לתקנה 22 לתקנות התעבורה וגזרה את דינה לקנס של 250 ₪.
כאן המקום לומר, שהמשיבה קיבלה דו"ח בררת משפט בשטח על-פיו יכלה לבחור האם לשלם את הקנס בשיעור של 500 ₪ או לבקש להשפט, והמשיבה בחרה באפשרות השנייה, זומנה לדיון בפני בית-המשפט קמא ושם הודתה בעובדות כתב האישום, וכאמור דינה נגזר.
...
סע' 230 לחסד"פ מדבר באופן מאוד ברור על-כך שברגע שמורשע אדם באותה עבירה ונגזר דינו לקנס, הרי שהקנס לא אמור להיות מופחת מגובה הקנס בהודעת תשלום הקנס המקורית, אלא בנסיבות מיוחדות שמצדיקות את זה. גם הפסיקה מאוד עקבית בעניין ומדברת על מקרים חריגים ביותר ולעשות זאת במשורה, גם הפנינו לתיקון 112 לפקודת התעבורה, להצעת החוק בעניין, על-כך שישנה כוונה שנאשם שבוחר למצות את דינו בבית-משפט ובסופו של יום מורשע באותה עבירה, הרי שהוצע שהתשלום יהיה ככפל הקנס המקורי, בהצעה ובשיחות לקראת ההצעה אפילו דובר על פי 5 מהקנס המקורי, כך שהמגמה היא מאוד ברורה.
לאור כל האמור אנחנו סבורים שבמקרה הנ"ל שגה בימ"ש ויש מקום להחמיר בעונש הקנס שהוטל על המשיבה ולפחות להעמידו על גובה הקנס המקורי, אחרת אנו עומדים בפני מצב של אפליה לעומת נאשמים שמקבלים הודעת קנס ומשלמים אותה במלואה, וגם נעמוד בפני מצב של הצפה של פניות של נהגים שמבינים שברגע שהם פונים לבית-המשפט ורוצים לכאורה למצות את יומם כבר בשלב ההקראה עוד בעצם ההודיה שלהם כבר מוקנית להם זכות לקבל גובה קנס נמוך מהודעת הקנס המקורית, ובעצם אנחנו מערערים את כל החוק שעליו אנחנו עומדים.
בצדק אמרה המדינה שהמשיבה לא לקחה אחריות על העבירה שעברה בהזדמנות הראשונה, ההזדמנות הראשונה הייתה עת קיבלה ברירת משפט, לו הייתה מודה עם תשלום הקנס של 500 הש"ח. הנסיבות האישיות של המשיבה, לשמחתה וגם לשמחתי, אינן קשות, אמנם עבודתה קשה מאוד כמאמנת כושר, אבל אין מדובר בנסיבות מיוחדות במיוחד, העובדה שהנאשמת נורמטיבית רק מוסיפה לשמחה אך אין בה כדי להפחית מן הקנס ובנסיבות אלה יש לקבל את ערעור המדינה.
כך הנני עושה והקנס יחזור ויעמוד על 500 ₪, אותם תשלם המערערת תוך 30 יום במזכירות בית-משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו.
