ערעור על גימלה תוך 60 יום מיום קבלת ההחלטה

גם במכתב זה נאמר כי "על החלטה זו ניתן לערער בפני בית דין איזורי לעבודה, תוך 60 יום מיום הגיע אליך הודעה זו, וכמפורט בנספח המצורף". לטענת המערער, הובהר לו אופן חישוב המשכורת הקובעת רק עם קבלת תלוש הגימלה בחודש ינואר 2013.

נדחתה טענת המערער כי יש לראות במועד קבלת החלטת הנציב, מחצית דצמבר 2012, כמועד הווצרות עילת התביעה, ומניין תקופת ההתיישנות החל ביום 5.8.2012,שכן "כבר במועד זה השתכלל בידיו כוח תביעה קונקריטי והתגבשה עילת תביעתו". בכל הנוגע לעילה השנייה, שיעור הגימלה, בית הדין קבע כי עסקינן בעירעור גמלאות שהיה על המערער להגיש בתוך 60 יום, בהתאם לסעיף 43 לחוק הגימלאות.

...

לאור האמור, אנו קובעים כי לא היה מקום לסלק על הסף את תביעתו של המערער בעניין נוסחת חישוב המשכורת הקובעת, ויש להחזיר גם עניין זה (ולא רק את עניין דרגת הפרישה) לבירור בבית הדין האזורי.

במכלול נסיבות המקרה, ונוכח העובדה שהטענות בבקשה להארכת מועד חופפות בעיקרן את טענות המערער האחרות, אנו סבורים כי יש מקום לאפשר למערער להעלות גם טענה זו. כללו של דבר: אין מקום לסילוק על הסף של תביעותיו של המערער בעניין נוסחת חישוב המשכורת הקובעת ודרגת פרישה, ובית הדין האזורי ידון בהן לגופן, כמפורט בסעיפים 44 ו- 45 לעיל, וככל שיקבע כי מדובר בערעור על החלטת גמלאות, ידון בבקשתו של המערער להארכת מועד להארכת מועד להגשת ערעור גמלאות.

סוף דבר הערעור מתקבל חלקית, ומבוטלת קביעתו של בית הדין האזורי בעניין סילוק על הסף של תביעת המערער בעניין נוסחת חישוב המשכורת הקובעת ודרגת פרישה, ושל תביעת המערער לפיצוי כספי בגין אופן הטיפול בפניותיו, ובית הדין האזורי ידון בהן כמפורט לעיל.

נסביר: המערערת הגישה את הבקשה להארכת מועד באיחור של 10 חודשים לכל הפחות וזאת כאשר היה עליה להגיש את העירעור תוך 60 ימים בלבד מיום קבלת ההחלטה.

בבקשתה הביעה את מורת רוחה מהתנהלותו של המשיב וחוסר התייחסותו לפניותיה, ואולם לא הסבירה מדוע לא הגישה ערעור על ההחלטה תוך 60 ימים.

משמע, במקרים בהם נדחתה תביעה והוגשה תביעה חדשה, אין הועדה הדנה בתביעה חדשה כפופה להחלטות ועדות קודמות, אשר קבעו דרגות נכות בגין ליקויים שונים בהם לקה המבוטח אך החלטותיהן לא הולידו זכאות לקיצבה מאחר שהמבוטח לא הגיע לסף הנכות הרפואית.

...

אשר לסיכויי הערעור, אנו קובעים כי אינם גבוהים.

משכך נדחית בזה הבקשה להארכת מועד.

הערעור נדחה מחמת התיישנות.

ואכן, מעיון במסמכים בתיק (נספח ב' לערעור) עולה כי הפעם הראשונה בה ניתנה הודעה רשמית מהמשיב בדבר קבלת הערר של המערערת (בעיניין קצבת הנכות הכללית שלה) תוך פירוט עקרי החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.12.19 הייתה לראשונה ביום 19.7.20.

לא זו אף זו, באותה הודעה מיום 19.7.20 (שצורף לה לפי המצוין בה פרוטוקול הוועדה), מצוין כי המערערת רשאית לערער על האמור בה, ולענייננו על הקביעה כי נפסקו לה 76% נכות רפואית משוקללת (או על 65% דרגת אי כושר), תוך 60 ימים מהמועד בו נימסרה לה, וכמצוין שם – "החלטת ועדת עררים הנה סופית. זכותך לערער (להגיש תובענה) בנושא חוק בלבד ועל מסלול הבדיקה בבית הדין האיזורי לעבודה ברח' הרב יצחק ניסנבוים (בת ים) 7 בת ים בתוך 60 יום מקבלת הודעה זו. ..." נזכיר גם, שמניין תקופת ההתיישנות לצורך הגשת ערעור נימנה מהיום שבו קיבל המערער את החלטת הועדה ולא מן היום שבו קיבל את פרוטוקול דיוני הועדה (עב"ל (ארצי) 196-09‏ ‏ מוחמד סולימאני - המוסד לביטוח לאומי (12.7.10)).

...

אם כן, מקובלת עלינו טענת המערערת כעולה מנימוקי ערעורה, כי סברה בתום לב שרק לאחר מתן הודעה רשמית מאת המשיב בדבר הערר אותו הגישה, נספר מניין הימים להגשת ערעור לבית הדין לעבודה, ככל שהיא חפצה בכך, וכפי שאף המשיב מציין זאת בהודעתו מיום 19.7.20.

אנו סבורים כי הודעת המשיב למערערת מיום 19.7.20 כאמור מקימה לה בנסיבות המקרה דנן 'טעם מיוחד' שמאפשר להאריך את המועד להגשת ערעורה על החלטת הועדה הרפואית לעררים תוך 60 ימים מהמועד בו נמסרה לה, כמצוין בה. האמור מקבל משנה תוקף משעל פניו חל בלבול אצל המערערת כשסברה היא בתום לב, כפי התרשמותנו, שפרוטוקול הועדה הרפואית המסכמת מיום 19.12.19 אינו החלטה, אלא פרוטוקול, ואילו 'החלטה' היא כאשר ניתנת הודעה רשמית של המשיב.

סוף דבר: לאור כל המפורט לעיל נקבע בזאת כי חרף העובדה שערעורה של המערערת לבית הדין לעבודה על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 19.12.19 הוגש בחלוף המועד שנקצב להגשת ערעור בתקנות, משעלה בידי המערערת להניח 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת המועד, יש להיעתר לבקשתה ולכן הערעור על החלטת כב' הרשמת חבקין מיום 9.7.21 מתקבל.

כך סיכמה הועדה את החלטתה: "לאור מימצאי הבדיקה בוועדה, הוועדה סבורה כי קיבל נכות הולמת בגין פגיעתו." עוד קבעה הועדה, כי אין מקום להפעלת תקנה 15 בעיניינו של המערער, שכן הוא "מסוגל לחזור לעבודתו מבחינה רפואית". כנגד החלטת הועדה הוגש העירעור שלפני.

עוד נטען, כי הועדה היתעלמה מגיל המערער ומגבלותיו, כאשר דרגת הנכות שנקבעה מיתעלמת לחלוטין "מכל מרכיבי ההגבלות מהן סובל המבקש". המערער הוסיף, כי הוא מיתקיים מקיצבת הבטחת הכנסה בסך כ- 3,200 ₪ ובתביעה לנכות כללית נקבעה דרגת אי כושר בשיעור 28%, שלא נשקלה במסגרת החלטת הועדה.

העירעור לבית הדין הוגש כאמור רק ביום 24.3.22, קרי בחלוף מעל לעשרה חודשים, בעוד בהתאם להוראות תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז-1977, ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך 60 ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער.

...

בכתב התשובה טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן הודעה בדבר החלטת הוועדה נשלחה למערער ביום 5.5.21 ואילו הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 24.3.22 ואף לא נטען ומכל מקום לא הוכח, כי נמנע מהמערער להגיש ערעור במועד עקב קושי אובייקטיבי כלשהו.

ב"כ המשיב שב בדיון על טענותיו שצוינו לעיל וביקש להדגיש, כי האיחור בהגשת הערעור לבית הדין הוא משמעותי וזה הוגש כמעט שנה לאחר מועד שיגור ההודעה על החלטת הוועדה למערער; עוד נטען, כי הגם שבהתאם לממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה לא עולה, כי נותרה נכות כלשהי למערער בגב, הוועדה בחרה להותיר את קביעת הדרג הראשון על כנה (נכות מותאמת) ובהעדר טעות משפטית דין הערעור להידחות גם לגופו.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי בדבר, עיינתי בחומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה על הסף מחמת התיישנות וכן, לחילופין, נדחה לגופו.

המסגרת הנורמאטיבית: סעיף 211(א) לחוק הביטוח הלאומי, נוסח משולב, תשנ"ה – 1995, קובע כי הדרך להשיג על החלטת וועדה רפואית מדרג ראשון הנה באמצעות הגשת ערר לועדה הרפואית לעררים:             "(א) הרואה עצמו נפגע מהחלטת רופא מוסמך, בכך שקבע לו אחוזי נכות רפואית שאינם מזכים בגימלה לפי פרק זה, רשאי לערור עליה לפני וועדה רפואית לעררים".             המועד שהוקצב להגשת הערר על החלטת וועדה רפואית מדרג ראשון הנו - 30 ימים מיום קבלת ההחלטה של הועדה הרפואית, כפי שנקבע בתקנה 27(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות):             "(א) נפגע רשאי לערער על החלטת הועדה בדבר דרגת נכותו בפני וועדה רפואית לעררים תוך 30 יום מהיום בו נימסרה לו החלטה".             יחד עם זאת, בהחלטת הועדה מדרג ראשון נקבע כי "את הערר יש להגיש ... תוך 60 ימים ממכתב זה". כך שלמרות שהוארך מראש, מועד הגשת הערר, בהשוואה לזה הקבוע בתקנות, התובע הגיש את הערר באיחור של כשלושה וחצי חודשים.

...

בנסיבות אלו, ומשלא הראה הנתבע כי הוא שקל שיקולים נוספים, ובוודאי שלא הראה כי ניתן משקל לשיקולים נוספים בהחלטתו, אנו סבורים כי עליו לחזור ולשקול את החלטתו.

במיוחד אנו סבורים שעומדת לזכות התובע העובדה שלא מדובר באיחור כה גדול, הטענה שדחיית הערר תביא לפגיעה קשה מאד בזכויותיו, והעובדה שהמכתב לא נשלח לבא כוחו.

אשר על כן אנו מורים כדלקמן: תוך 30 ימים מהיום, ימסור התובע לנתבע טענות בכתב לגבי בקשתו להאריך המועד להגשת הערר.