ערעור על גזר דין והכרעת דין בעבירות תעבורה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כבוד השופטת גילת שלו 24 אוקטובר 2022 עפ"ת 22742-05-22 גויטע נ' מדינת ישראל עפ"ת 23110-05-22 מדינת ישראל נ' גויטע המערער והמשיב שכנגד: רן גויטע – ע"י ב"כ עו"ד אלמוג אזולאי (להלן- המערער) המשיבה והמערערת שכנגד: מדינת ישראל – ע"י פרקליטות מחוז דרום פלילי (להלן- המשיבה) מהות העירעור: ערעור וערעור שכנגד על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע (כב' השופט הבכיר ד' לנדסמן), בת"ד 4211-07-17, מיום 15.6.21 ומיום 30.3.22. פסק דין

גזר הדין במסגרת גזר הדין היתייחס בית המשפט קמא לפסיקה ולפיה יש להשית ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות דומות, על מנת להילחם בנגע תאונות הדרכים ולהגן על משתמשי הדרך ועל שלמות גופם; וקבע כי בעניינינו, נוכח הפגיעות הקשות שנגרמו לנפגע והרשעתו של המערער בעבירה של אי מתן זכות קדימה בצומת, הפגיעה בערכים המוגנים היא פגיעה קשה.

הערעורים על גזר הדין בהכרעת הדין נמצא כי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של המערער, אשר ביצע פניה שמאלה (בכביש דו סיטרי בין ערוני שבו מותרת מהירות של 80 קמ"ש), מבלי לתת זכות קדימה לאופנוע שנסע בנתיב הנגדי; זאת על אף שבעת ביצוע הפניה, האופנוע היה בתוך שדה הראיה שלו.

...

נוכח כל האמור, ובשים לב אף לקביעות בעניינו של יעקובסון, שם דובר כאמור במי שהודה, לקח אחריות והביע חרטה מלאה על מעשיו; מצאתי כי יש להחמיר בעונש שהוטל על המערער.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ערעורו של המערער על שני חלקיו, ומקבלת את ערעורה של המדינה לעניין העונש, והכל בהתחשב בכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.

נוכח האמור, אני מורה כדלקמן: המערער ירצה עונש מאסר בפועל בן 4 חודשים.

ב"כ הנאשם ביקש לקבוע כי מיתחם העונש ההולם נע בין 14 ל- 20 חודשי מאסר בפועל, והפנה לגזר דין שניתן לאחרונה בבית המשפט שלום בנתניה (ת.פ. 77450-01-23) שם במסגרת הסדר טיעון הוטלו על נאשמים עונשים של 19 חודשי מאסר בפועל ו- 17 חודשי מאסר בפועל.

· בע"פ (חיפה) 36024-05-20 עומר דקה נ' מדינת ישראל (18.6.20) המערער הורשע בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, גניבת רכב בצוותא, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ועבירות תעבורה נוספות וכן זוכה בחלק מהעברות שיוחסו לו בכתב האישום.

ערעור שהגיש המערער על הכרעת הדין וגזר הדין נדחו.

המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי העונש שנגזר חורג לקולא מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים, וזאת בשים לב לעובדה כי בהרשעתו הקודמת נגזר על המשיב בגין אותו מעשה עונש מאסר של 14 חודשים, וחרף זאת המשיב חזר לסורו, וביצע אותן עבירות וכן עבירות נוספות.

...

לאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות תיק זה נע בין 15 ל- 30 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.

לאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 15 חודשים, מיום מעצרו בתאריך 28.11.22.

אני מורה על פסילה על תנאי למשך 6 חודשים מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה וזאת למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופת התנאי עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, ויורשע בגינה.

השופטת מרשק-מרום, אב"ד: ערעור על הכרעת-דין מיום 27.02.2022 ועל גזר-דין מיום 08.05.2022 של בית המשפט השלום בראשון לציון (כבוד השופט עמית מיכלס) בת"פ 50934-03-19, במסגרתו הורשעו שני המערערים לאחר שמיעת ראיות, ונגזר דינם בגין ביצוע עבירות של: מערער 1 הורשע בעבירות המנויות בכל 10 האישומים בכתב האישום: העברת רכב על ידי רכב לתיקון בשטחים בצוותא – לפי סעיף 10(א)(7) לחוק הגבלת השמוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות), התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק הגבלת השמוש" או "החוק") + סעיף 29 (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") (ארבע עבירות כמפורט באישומים 1, 2, 8, 9); נהיגה בקלות ראש – לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" (ארבע עבירות כמפורט באישומים 1, 4, 5, 7); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – לפי סעיף 275 לחוק העונשין (אישום 1); נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (חמש עבירות כמפורט באישומים 1, 4, 5, 7, 10); נהיגה ברכב ללא ביטוח – לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: "פקודת ביטוח רכב") (ארבע עבירות כמפורט באישומים 1, 4, 5, 7); העברת רכב על ידי רכב לתיקון בשטחים – לפי סעיף 10(א)(7) לחוק הגבלת השמוש (שלוש עבירות כמפורט באישומים 3, 6, 7).

בית המשפט קמא קבע בהכרעת הדין כי גבולות השטחים האסורים בחוק היו ידועים וברורים, וגרסת מערער 1 מעידה כי הוא ידע להבחין בין השטחים המותרים לאסורים.

גם מערער זה שילם במהלך השנים עשרות קנסות, ובית-המשפט קמא אף ציין שמסר כי בעת מתן גזר הדין נשא עונש מאסר בעבודות שירות למשך 9 חודשים בגין אחת מהרשעותיו בעבירות תעבורה.

...

לסיכום, מצאתי שיש להפחית 6 חודשי מאסר מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער 1, כשאין הצדקה לשנות את אופן הפעלת המאסרים על תנאי או רכיב אחר מרכיבי הענישה; אשר למערער 2 – לאחר שלא מצאתי כל שגגה במתחם שנקבע בעניינו, היות שבית-המשפט קמא ממילא הפעיל את המאסר על תנאי בחופף ובמצטבר – הרי שאין מקום להתערבות ערכאת ערעור בעניינו גם בשלב גזר-הדין.

לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור על הכרעת-הדין על כל חלקיו לגבי שני המערערים; ערעור שהגיש המערער 2 על גזר-הדין – דינו להידחות; ערעור שהגיש המערער 1 על גזר-הדין יתקבל באופן חלקי, כך שייגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 26 חודשים בגין העבירות נושא תיק זה, ולאחר הפעלת שני המאסרים על תנאי במצטבר (7 חודשים ו – 5 חודשים משני תיקים שונים), כפי שהורה בית-המשפט קמא, ישא הוא עונש מאסר בפועל כולל של 38 חודשים.

עידו דרויאן-גמליאל, שופט סוף דבר: הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת מרשק-מרום.

בית המשפט גזר על המערער, לנשיאה במצטבר, 20 חודשי מאסר בפועל בגין גניבת הרכב; ו-10 חודשי מאסר בפועל בגין יתר העבירות, דהיינו 30 חודשי מאסר בפועל בסך הכל.

· בע"פ (חיפה) 36024-05-20 עומר דקה נ' מדינת ישראל (18.6.20) המערער הורשע בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, גניבת רכב בצוותא, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ועבירות תעבורה נוספות וכן זוכה בחלק מהעברות שיוחסו לו בכתב האישום.

ערעור שהגיש המערער על הכרעת הדין וגזר הדין נדחו.

על גזר הדין הוגש ערעור עפ"ג (מחוזי מרכז) 30981-02-20 , ובית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור הנאשם ושינה את המיתחם באופן שהוא נע בין 15 ל- 30 חודשי מאסר בפועל והפחית את עונשו של הנאשם בגין תיק זה מ- 36 חודשי מאסר ל- 28 חודשי מאסר.

...

לאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות תיק זה נע בין 12 ל- 30 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.

בשים לב לעברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם, ונוכח העובדה כי עד היום הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה סבורני כי עונשו של הנאשם הוא ברף הבינוני של המתחם אותו קבעתי לעיל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 16 חודשים, מיום מעצרו בתאריך 12.10.22.

<#2#> גזר דין האישום: הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירת גרם מוות בנהיגה רשלנית – עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961.

ערעור על הכרעת הדין נדחה, ערעור על גזר הדין היתקבל חלקית, כך שתקופת המאסר קוצרה ל-6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות בקובעו כי "נסיבותיו האישיות החריגות של המערער שבאו לידי ביטוי בתסקיר, ובשים לב לתקופה המשמעותית של הפסילה בפועל שהוטלה על המערער ואשר מרחיקה את המערער מלנהוג למשך 12 שנים, יופחתו חודשיים מעונש המאסר לריצוי בפועל שהושתו על המערער".   לאחר שבחנתי את נסיבות התיק שבפני, כשעסקינן ברשלנות ברף הבינוני- גבוהה, ואת הפסיקה הנוהגת אני קובעת כי מיתחם העונש ההולם כולל רכיב של מאסר בפועל לתקופה של 9 עד 24 חודשים, לצד רכיב פסילה של 8 עד 15 שנים, וענישה נלווית.

בנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, ההלכה היא ככלל יש להתחיל לרצות בעיקר את עונש המאסר בסמוך ולאחר מתן גזר הדין אך לבית המשפט משוא שיקול הדעת לעכב את ביצוע העונש ולהתחשב, בין היתר בחומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורכה של תקופת המאסר שנגזר על הנאשם, סכויי העירעור, עבר פלילי ונסיבות אישיות.

...

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים מאחורי סורג ובריח.

השיקול השמיני נסיבותיו האישיות של הנאשם, מפנה לפסק דין לע"פ 1826/14 דוד נגד מ"י בפסקה 15 פורסם בנבו ביום 17.3.14 אשר לא רק נעתר לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר אלא גם ציין את נסיבותיו האישיות שיכולות להוות שיקול מכריע לעיכוב ביצוע של עונש המאסר :"בית המשפט זה קבע כי נסיבות אישיות מיוחדות עשויות להוות שיקול מכריע בעיכוב עונש מאסר". אזכיר שבשעת חירום שני בניו הגדולים של הנאשם נמצאים בצבא, מגנים על כל מי שיושב כאן באולם הזה, גם את זה אבקש שגברתי תוסיף לכל נסיבותיו החריגות.

ומאחר ומדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, עברו התעבורתי אינו מכביד, התייצב לכל הדיונים בבית המשפט, מצאתי להיעתר לבקשה ולעכב רכיב המאסר, הפסילה ותשלום הפיצויים בכפוף לתנאים הבאים: הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון אם יש בידו.