ערעור על גזר דין השעיה מלשכת עורכי הדין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין (בד"א 107/16, 111/16) בגדריו נדחה עירעורו של המערער (בד"א 107/16) על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז ת"א והמרכז של לישכת עורכי הדין (בד"מ 44/14) ונדחה ערעורה של המשיבה (בד"א 111/16) כנגד קולת העונש שנגזר על המערער והוא עונש השעיה בפועל לתקופה של 8 שנים.

...

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (בד"א 107/16, 111/16) בגדרו נדחה ערעורו של המערער (בד"א 107/16) על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין (בד"מ 44/14) ונדחה ערעורה של המשיבה (בד"א 111/16) כנגד קולת העונש שנגזר על המערער והוא עונש השעיה בפועל לתקופה של 8 שנים.

בית הדין הגיע למסקנה כי העובדה שהמתלונן היה מיוצג וקיבל ייעוץ מעו"ד שהינו גם חבר בית הדין המחוזי, אין בה כדי ליצור ניגוד עניינים או פסול כלשהו.

בהתאם לפסיקה (על"ע 214/03 עטרי נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד נח(2) 725; עניין פלוני; עניין סופרין) התוצאה היא ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי, על מנת שיחזור ויתן פסק דין חדש, בהרכב שלושה, תוך השלמת ההרכב המקורי בדיין נוסף שימונה לשם כך על ידי נשיאות בית הדין.

סוף דבר הערער מתקבל ופסק דינו של בית הדין הארצי מבוטל.

בפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין בישראל (להלן בית הדין הארצי) (צ' אמיר, עו"ד, אב"ד; ע' וייזר, עו"ד, חב"ד; ד"ר ר' קוט, עו"ד, חב"ד) מיום 6.11.2017 בבד"א 62/17.

זאת, בהמשך להודעת הקובל, אשר ביקש בסיכומיו לזכות את המערער מעבירה זו. ] בפסק הדין של בית הדין הארצי היתקבל חלקית ערעור על גזר הדין.

העונש של השעיה בפועל, שהושת על המערער (וכבר בוצע במלואו) אינו קל. עם זאת, תקופת ההשעיה הייתה קצרה יחסית.

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, על רקע כלל החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

אעמוד עתה על השיקולים ביסוד מסקנה זו. נקודת המוצא לדיון מצויה בקביעותיו של בית הדין המחוזי, אשר אושרו על ידי בית הדין הארצי.

המערער טוען, כי אין להסיק מסקנה לחובתו ממהלך הדברים האמור, הואיל והגיש את התביעה על מנת לאלץ את המתלונן להיפגש עמו ולהסדיר את המחלוקת ביניהם.

התוצאה של כל האמור היא, כי הערעור נדחה, על כל חלקיו.

לאחר שנתנו דעתנו לכתב האישום המתוקן, לתסקיר שירות המבחן, לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, לגיליון ההרשעות המשמעתיות של המערער במסגרת לישכת עורכי הדין, לטיעוניהם של ב"כ הצדדים לעונש בפני בית משפט קמא, גזר הדין של בית משפט קמא, הודעת העירעור, טיעוניהם של ב"כ שני הצדדים בפנינו בישיבת 8.11.18, והפסיקה הרלוואנטית, החלטנו, לא בלי לבטים, לקצר במידה מסוימת את התקופה אותה יהא על המערער לרצות בעבודות שירות.

אם לא די בכך ניתן לעיין בגיליון ההרשעות המשמעתיות של המערער על ידי בתי הדין המשמעתיים של לישכת עורכי הדין בגין אירועים נוספים כשתקופת השעייתו של המערער מסתכמת בעשרים שנה.

...

סבורים אנו, שנסיבות העניין והעבירות החמורות בהן הורשע המערער אין בהן כדי להתיישב כלל ועיקר עם התנאים שנקבעו בהלכת כתב, ואין בהן כדי להצדיק היענות לבקשה לביטול ההרשעה, ותמימי דעים אנו בעניין זה עם האמור בגזר דינו של בית משפט קמא.

כאמור, טענה זו של המערער אינה מקובלת עלינו.

סברנו, שיש ליתן ביטוי מוחשי יותר לפרק הזמן הממושך מאד שחלף מאז בוצעו העבירות נשוא האישום הראשון ועד הגשת כתב האישום, ומטעם זה החלטנו להעמיד את תקופת המאסר אותה ירצה המערער בעבודות שירות על ½4 (ארבעה וחצי) חודשים, חלף התקופה שקבע בית משפט קמא בגזר דינו.

בגדריו נדחו הערעורים מטעם הצדדים- עו"ד הרכבי (להלן- המערער) על הרשעתו וחומרת העונש ולשכת עורכי-הדין (להלן-המשיבה) על קולת העונש- על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל-אביב והמרכז (להלן- בית-הדין המחוזי), בתיק בד"מ 38/18, הכרעת-הדין מיום 19.9.2019 וגזר-הדין מיום 20.2.2020 (עורכי הדין אב"ד עו"ד שושנה קוגלר, עו"ד דוד איזקסון ועו"ד אבי סלונים).

בית המשפט המחוזי יושב כערכאת ערעור על פסקי-דינם של בתי הדין למשמעת של לישכת עורכי הדין, בהיותם הגוף המקצועי אשר הופקד, מכוח מומחיותם וסמכותם, על יישום נורמות האתיקה של עורכי הדין.

מינעד הענישה בדין המשמעתי בגין מעשים של שליחת יד בכספי לקוח, וכפי שהיטיב להציג בית-הדין הארצי בפסק-דינו, נע מעונש השעיה בפועל לתקופות שונות ועד להרחקה לצמיתות מהלישכה, אשר נגזרה בעיקר במקרים של עבר משמעתי מכביד וחוסר יכולת מוחלט ליתן אמון בתפקודו של עורך-הדין.

העירעור שהוגש על ידי המשיבה על גזר הדין, נדחה.

...

בנסיבות אלה, לאחר עיון ובחינה נוספת, נחה דעתי כי לא נפל פגם בקביעותיו ובמסקנותיו של בית-הדין המחוזי בעניין זה, משלא שוכנעתי כי יש בגרסת המתלונן סטייה מהותית ובולטת משורת ההיגיון והשכל הישר.

מכל מקום, ולאחר שבחנתי את הפסיקה הרלוונטית, ונתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של המערער ולנסיבות ביצוע העבירה, שוכנעתי, כי אין בעונשו כדי להוות סטייה משמעותית ממדיניות הענישה ותכליותיה, במידה שיש בה כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן, דין הערעור על גזר הדין, להידחות.

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום באר שבע [כב' השופט רון סולקין], בת"פ 30135-05-19 במסגרתו הוטלו על המערער 4 שנות מאסר בפועל ועיצומים נלווים בגין שורת עבירות מירמה, זיוף והתחזות לעורך דין.

רק לאחר מכן הודיע המערער לבית המשפט כי הוא מושעה ואינו יכול לייצג את י.פ., אלא שהמערער לא הודיע זאת לי.פ. עצמו, וביום 31.12.14 ניתן גזר דין בהעדרו של י.פ. והוא נפסל מנהיגה למשך שנתיים.

הופעה בבית משפט תוך היתחזות כעורך-דין, כמו גם קבלת ייצוג וקבלת שכר טירחה בזמן השעיה מלשכת עורכי הדין, הנן פעולות מירמה וקבלת דבר במירמה ברף חומרה גבוה במיוחד, הכרוכות באלמנט בולט של הטעייה, הן כלפי בית המשפט והן כלפי אלה שפנו אל המערער בהנחה שהוא עורך דין.

...

כערכאת ערעור, איננו מוצאים צורך להכריע בענין זה, שכן בסופו של דבר השאלה העיקרית שיש לבחון בערעור על עונש הינה הלימת העונש למעשי העבירות בנסיבותיהם ולמידת אשמו של הנאשם.

בנותננו דעתנו למעשי המערער; לעבירות בהן הורשע; להיקף המעשים והימשכותם; לסכומי הכסף המצטברים שהוא גבה שלא כדין; להודאת המערער; לעונשים שהוטלו במקרים הדומים במאפייניהם המרכזיים לענייננו; לחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ועד היום; לנסיבות המערער; למאמצים שהוא עשה לפצות את נפגעי העבירות; לסכום הכסף שהופקד לטובת פיצוי נפגעי העבירות ולסכום הכסף הנוסף שהמערער מעמיד לטובת פיצוי נפגעי העבירות; ולעמדה העונשית שהתביעה הסכימה להציג במקרה שהמערער היה מפקיד סך של 100,000 ₪ לפיצוי נפגעי העבירה; נראה לנו שתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער גבוהה מהראוי וכך גם סכום הקנס.

בשולי הדברים נאמר, כי לא מצאנו טעם לפגם בכך שבית המשפט לא מצא לנכון לקבל על המערער תסקיר של שירות המבחן.