בבית המשפט העליון
רע"פ 8601/20
לפני:
כבוד השופט ג' קרא
המבקש:
מרדכי מור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עפ"ג 5042-07-19 מיום 2.11.2020 שניתן על ידי כב' השופטת דנה מרשק מרום, כב' השופטת העמיתה זהבה בוסתן וכב' השופטת הדס עובדיה
בשם המבקש:
בעצמו
][]החלטה
רקע והליכים קודמים
נגד המבקש הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות של תקיפה על ידי שניים או יותר, גניבה ואיומים, לפי סעיפים 379, 380 בצרוף 382(א), 384 ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה.
נקבע, כי גזר הדין משקף היטב את הארוע החמור בו היה המבקש הרוח החיה; כי ממכתבו של הפסיכיאטר עולה כי המבקש אינו לוקח אחריות למעשיו; כי לא שילם את הפצוי והקנס שהוטלו עליו; כי בגזר הדין נשקלו מכלול נסיבותיו של המערער שהובאו בפני בית המשפט ואין כל סיבה להיתחשב כעת בטענות באשר להליך המשפטי האחר, שלא היו בפניו; וכי בהיתחשב במסר אשר יש להעביר למי שמעורב בארוע אלים ובריוני כדוגמת המקרה דנן – התוצאה הסופית של שליחת המבקש למאסר מאחורי סורג ובריח מוצדקת, ולא נפלה כל שגגה בגזר הדין.
...
נימוקי הבקשה
המבקש, אשר מייצג את עצמו בבקשה, סבור כי נגרם לו עיוות דין, עינוי דין ואי-צדק, באופן המעורר שאלה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית ואשר מצדיק "לבטל את פסק הדין". בתמצית, יצוין כי המבקש טוען לאי-קיום שימוע בטרם הגשת כתב אישום; להגשת כתב האישום בשיהוי של כשנתיים מיום האירוע ללא סיבה מוצדקת; כי בית המשפט קמא לא התחשב בעובדה שעמד נגדו תיק פלילי אחר, במהלכו שהה חצי שנה במעצר וחצי שנה נוספת באיזוק אלקטרוני, כאשר בסופו של דבר חזרה בה המשיבה מכתב האישום; כי על פי כתב האישום האדם שהכה במקל את בנו של בעל החנות לא הועמד לדין; כי בית המשפט קמא לא נעתר לבקשתו להכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו, על אף שהוא נעדר עבר פלילי והביע חרטה על מעשיו; וכי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לעולה מסיכום הביקור אצל הפסיכיאטר וכן למכתב מבעל החנות, עמו התקיימה סולחה ואשר ביקש להקל בעונשו.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, שכן היא אינה עומדת באמות מידה אלו.
בעניינו של המבקש לא התקיימה חובה להפנייתו לתסקיר ולא נפלה כל שגיאה בהחלטת בית המשפט קמא שלא להפנותו לשירות המבחן משמלוא החומר הדרוש הונח הן בפני הערכאה הדיונית והן בפניו (רע"פ 8722/15 שבאזי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.12.2015))
סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית וההחלטה על עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.