ערעור על גזר דין בתיק תקיפה בצוותא שגרמה תוצאה קשה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3526/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט א' שטיין המערערים: 1. דוד זגורי 2. שמואל זגורי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.5.2020 בת"פ 37956-12-17 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: כ' בטבת התשפ"א (4.1.2021) בשם המערערים: עו"ד גיל פרידמן; עו"ד תומר סעדה בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד רוני זלושינסקי הגב' ברכה וייס ][]פסק-דין

בית המשפט קמא ציין כי לא היתקיים תיכנון מקדים מצד המערערים, כי מדובר בארוע שהתפתח והסלים לכדי תקיפה אלימה ובריונית, בצוותא, של הרופא והאח וכי בכל רגע נתון היה ביכולתם של המערערים לחדול ממעשיהם ולמנוע את הסלמת הארוע.

בנוסף, הורה בית המשפט קמא כי כל אחד מהמערערים ישלם לרופא פיצוי בסך 10,000 ₪ בתוך 6 חודשים ממועד מתן גזר הדין.

תסקיר נפגע העבירה העיד על פגיעה קשה ברופא ועל נזקים פיזיים ונפשיים שנגרמו לו כתוצאה מהמעשים.

אם לא די בכך – בתסקיר המשלים שהוגש לקראת הדיון בעירעור דווח כי ביום 5.5.2020 הוגש נגד שמואל כתב אישום בבית משפט השלום ירושלים בגין עבירות שבוצעו ביום 21.4.2020 (לאחר הרשעתו בתיק זה ולפני גזירת דינו), שעניינן ייצוא, ייבוא, מסחר ואספקה של סמים מסוכנים והחזקה ושימוש בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.

...

עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה.

לפיכך, מצאנו לקבל את ערעורו של שמואל ולהעמיד את עונשו על 20 חודשי מאסר בפועל.

אנו דוחים, אפוא, את ערעורו של דוד ומקבלים את ערעורו של שמואל במובן זה שעונש המאסר בפועל של שמואל יועמד על 20 חודשי מאסר.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הרכב בראשית כב' הנשיאה כץ, כב' השופט עדן וכב' השופטת שלו) קבע "התקיפה הבריונית של המערער, יחד עם אחרים, ותוצאותיה, מחייבים הרשעה והעברת מסר חד וברור, כי אין לעשות שימוש באלימות...". רע"פ 6819/19 סרוסי ואח' נ' מדינת ישראל (28.10.19) (להלן: ענין סרוסי) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שהורשעו בתקיפה שגרמה חבלה ממשית בצוותא - סימנים אדומים ושפשופים באף, תחת עין שמאל ונפיחות צורפית.

נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על גזר הדין בו נקבע מיתחם 3-14 בגין עבירות תקיפה סתם ואיומים והושתו 4 חודשי מאסר בפועל, להם נוסף במצטבר חודש 1 מתוך 4 חודשי מאסר מותנה, שהופעל, רובו בחופף, וענישה נלווית.

לא למותר לציין כי בעפ"ג (ב"ש) 18854-12-14 דדון נ' מדינת ישראל (20.5.15) קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי עונש המאסר "קל יחסית"; רע"פ 4849/14 יזזאו נ' מדינת ישראל (13.7.14) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על מיתחם 6-12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית והשתת 8 חודשי מאסר בפועל, בגין תקיפת מאבטח במועדון, בצוותא עם אחר, שגרמה לחבלות - שפשופים במצח ובכף יד ושריטות בפניו.

ת"פ 66202-01-20 מדינת ישראל נ' אלעקבי (20.6.22) - אציין כבר עתה כי הנאשם הגיש ערעור על גזר הדין (עפ"ג 54173-08-22 אלעקבי נ' מדינת ישראל) בו טרם ניתן פסק דין והתיק קבוע לדיון ביום 11.1.23.

במקרים רבים תוצאותיהן הקשות של עבירות אלימות כוללות גרימת חבלות משמעותיות ואף נכות פיזית או נפשית ולעיתים תקיפות אלו מסתיימות אף באובדן חיי אדם; הסיבות שהביאו את הנאשמים לבצוע העבירות, בהתאם לעובדות כתב האישום ולנטען על ידי הנאשמים בתסקירים, הן קיומו של סיכסוך עם פלג אחר ממשפחתם.

...

עמדה על כך כב' הש' וילנר, בסעיף 12 לפסק דינה ב-ע"פ 7220/19 זגורי נ' מדינת ישראל (6.2.20) - "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות אלימות ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. זאת, מחמת פגיעתן האנושה בזכותו של אדם לשלמות גופו, לביטחון ולכבוד". מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי רבו מקרי האלימות בארץ בכלל ובאזור הדרום בפרט.

מעבר לפגיעה הפיזית במתלונן, מידת הפגיעה בשלוות נפשו ובכבודו לא מבוטלות אף הן. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי ביצוע מעשי התקיפה בחבורה, על ידי שלושת הנאשמים, העצימה מידת הפגיעה בערכים המוגנים.

לצד זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי כל אחד מהנאשמים תרם תרומה שונה וקיים שוני בנסיבות ביצוע העבירות על ידי כל אחד מהנאשמים, כפי שפורט לעיל.

מיום 10.7.2012מכל המקובץ לעיל עולה, כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שונות ומידת אשמו של כל נאשם, תרומתו לאירוע ומספר העבירות בהן הורשעו שונים אף הם. נזכיר כי נאשם 1 הוא מי שנהג בסוואנה תוך הדלקת אורות גבוהים וחסם באמצעות הסוואנה את הפיאט.

כך, התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין והאינטרס הציבורי, השוני בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבות שלא קשורות בביצוע העבירות - מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהשית עונשי מאסר על נאשמים 1 ו-2 שירוצו בעבודות שירות (בהינתן חוות הדעת בעניינם).

בהינתן חומרת מכלול מעשי כל אחד מהנאשמים, מידת מעורבותו ומידת אשמו של כל אחד מהם, מצאתי כי יש למקם את נאשמים 1 ו-2 בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו, ואילו את נאשם 3 בתחתית המתחם - ואני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 - 3 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.

המשפחה עברה חוויה קשה בשל היתנהלותו של המתלונן שתקף את אישתו לשעבר ובקש להיתחשב בכך.

בית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש והותיר את גזר הדין על כנו.

רע"פ 1084/17 ‏‏ולדימיר מיכאלוב נ' מדינת ישראל (11.5.2017), אושר מיתחם שבין 6 חודשי מאסר לרבות בריצוי בעבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בנסיבות של קטטה שהפכה לתקיפה בצוותא, תוך גרימת פציעה בראש, באמצעות בעיטות, אגרופים ושימוש במקלות.

כתוצאה ממעשי המערערים נגרמו למתלונן פצע בקרקפת; שבר בעצם הזיגומה; שברים בשוק הרגל השמאלית ובשורש שתי כפות הידיים; ושפשופים בידיו.

לחומרה יש לראות את העובדה שהנאשם ביצע את העבירה שעה שמתנהל כנגדו הליך פלילי בתיק המצורף, וממתין לגזר דינו שהיה קבוע ליום 3.10.2022, ומדובר במאסרו השני.

...

לאחר שבחנתי, את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את נסיבות ביצוע העבירה ואת מדיניות הענישה הנהוגה, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את העבירה שלפניי, נע בין 15 ל- 35 חודשי מאסר, זאת לצד רכיבי ענישה נלווים.

סופו של דבר, לאחר ששקלתי את הנסיבות לקולה ולחומרה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשית על הנאשם עונש המצוי בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, אך לא בתחתיתו.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם עונש כולל כדלהלן: 21 חודשי מאסר אשר ירוצו מיום מעצרו 28.6.22.

אציין, כי אמנם לא ניתן לשייך דוקא לנאשם גרימת אחת או יותר מן החבלות הספציפיות, ומעשיו מתמצים "רק" בשתי מכות אגרוף, אך לא יכולה להיות מחלוקת שהוא שותף לאחריות לתוצאה הקשה בכללותה, מכוחו של הבצוע בצוותא.

התביעה עתרה כאמור למיתחם שתחתיתו בשנת מאסר בפועל, אך הפניתה בין השאר לעפ"ג 47180-11-21 בו נדחה ערעור על גזר דין שקבע מיתחם שתחתיתו בשמונה חודשי עבודות שירות (ת"פ 24761-02-20 מדינת ישראל נ' טרושצ'קין, 4.11.21).

פסקי דין נוספים אליהם הפניתה התביעה אינם רלוואנטיים לענייננו ואינם מתאימים לעתירתה העונשית: בת"פ 26045-11-20 גזר הדין ניתן במסגרת הסדר טיעון "סגור"; בת"פ 27555-03-19 נקבע מיתחם ענישה שתחתיתו בשמונה חודשי מאסר בפועל; בת"פ 47763-03-18 נקבע מיתחם שתחתיתו בעשרה חודשי מאסר בפועל, אך זאת בגין ארוע חמור יותר בו היכו ארבעה נאשמים במתלונן בארוע שהוגדר כ"ברוטלי וחסר רסן", וכלל בין השאר שימוש במקלות וכיסאות בארוע ממושך וחד צדדי לחלוטין; בת"פ 7614-09-21 נקבע מיתחם שתחתיתו בעשרה חודשי מאסר, אך דובר שם בגבר שתקף קשות אשה והוא הורשע בעבירה חמורה יותר - חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ארבעה חודשי מאסר על תנאי, אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה בה הורשע בתיק זה. פיצוי למתלונן (ע.ת 4) ע"ס 5,000 ₪.

...

שנית, סבורני כי המעשים המיוחסים לנאשם – בעיקר בשל תוצאתם הקשה, הביצוע בצוותא וההשלכות על המתלונן - חמורים במידה שמחייבת הרשעה מבחינת האינטרס הציבורי.

שלישית, הנאשם הצביע על חשש שייפגעו סיכוייו לקבל קביעות במקום עבודתו אם יורשע, אך סבורני כי אין בדברים לבסס נזק קונקרטי (מונח שפורש בפסיקה בצמצום רב) בדרגה המצדיקה ביטול ההרשעה.

לאור האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה.

ערעור על גזר דין מיום 26.9.2023 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט הבכיר זאיד פלאח) בת"פ 48187-01-22.

בהתאמה, הורשעו שלושת המשיבים כמבצעים בצוותא בעבירות הבאות: עבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בצוותא - לפי סעיף 274(1), 274(3) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן "החוק"); ועבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית בצוותא – לפי סעיף 380 + 29 לחוק.

הוא ציין כי כתב האישום תוקן בסעיף 11 בנוגע לשבר, ככזה שניגרם "כתוצאה מהארוע, ולא מיוחס לנאשמת 3". אין אמנם בנוסח כתב האישום שבו הודו המשיבים פירוט עובדתי שיכול לבאר אותו שבר ביד שניגרם "בארוע" לבד מן העימות במטבח מול משיבה 3.

בסיכום: על המשיב 1 נגזר מאסר בפועל למשך 9 חודשים, לריצוי בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, שיופעלו אם יעבור תוך שלוש שנים אחת או יותר מהעברות בהן הורשע בתיק; והתחייבות כספית על סך 10,000 ₪ להמנע מבצוע אחת או יותר מהעברות בהן הורשע, למשך 3 שנים.

ביחס למשיבים כולם, המסמכים שהוגשו אינם מלמדים על מצב בריאותי חריג וקשה המצדיק המנעות משליחתם למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

...

נתונים אלה מחייבים לטעמנו להחמיר בענישה של שלושת המשיבים, הגם שאנו משווים נגד עינינו את הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.

מצאנו כי העונשים שהושתו אינם עולים בקנה אחד עם מטרות הענישה ואין בהם כדי לשגר את המסר המרתיע הנדרש.

לאור האמור מעלה, ובשים לב לכלל לפיו ערכאת הערעור לא ממצה את הדין, יש לקבל את הערעור באופן הבא: המשיב 1, ירצה עונש בן 9 חודשים במאסר בפועל ולא בעבודות שירות, בניכוי ימי מעצרו.