ערעור על גזר דין בעבירות תקיפת שוטר, התפרעות והתנגדות למעצר

בנוסף, צוין כי היתנגדותו לעיכוב ותקיפתו פעמיים את השוטר יעקב בהמשך הקימה עילה למעצרו, וכי בהיתחשב בנשיכתו בתוך הניידת, השמוש שהשוטר יעקב עשה בכוח היה "כנדרש ולא מעבר לכך". בית משפט השלום, בגזר דינו, עמד על פגיעת המבקש בערכים המוגנים, בהם שלמות הגוף של הזולת, הסדר הצבורי, יכולתם של אנשי אכיפת החוק לבצע את תפקידם ועקרון שילטון החוק.

בית משפט השלום גזר על המבקש עונש של 22 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת עונש מאסר מותנה של 5 חודשים במצטבר, כך שירצה עונש של 27 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה של תקיפת שוטר או כל עבירת אלימות אחרת למעט איומים, למשך 3 שנים; וכן יישלם פיצוי לשוטר יעקב בסך 7,000 ש"ח; וקנס בסך 1,000 ש"ח. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין נדחה, ואילו עירעורו על גזר הדין היתקבל באופן חלקי.

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעות בית משפט השלום לפיהן השוטרים לא פנו למבקש והאדם הנוסף ממניעים גזעניים או מתוקף ההכרות האישית ביניהם; כי הייתה להם סמכות בדין לגשת אל השניים ולדרוש מהם להזדהות אף בלי חשד סביר לבצוע עבירה; כי סרוב המבקש להזדהות והעובדה שנצפה כשהוא מחזיק בג'וינט הקימו חשד סביר לבצוע עבירה וקיימו את התנאים הנדרשים לעיכובו לפי חוק המעצרים; וכי התפרעותו והתנגדותו להכנס לניידת הקימה לשוטרים סמכות לעצרו.

...

עם זאת, נקבע כי בהתחשב בכך שהפציעה נעשתה ללא תכנון מוקדם ובנסיבותיו האישיות של המבקש, העונש שהושת עליו בסופו של דבר, מחמיר.

דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

השופט ס' ג'ובראן: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ד' מינץ, א' נחליאלי חיאט וא' רומנוב) בעפ"ג 27729-03-14 מיום 2.7.2014, במסגרתו היתקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 5193-10-13, כך שצו לשירות לתועלת הציבור שהוטל על המבקש בוטל, ובמקום הושת על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים.

יתר רכיבי גזר דינו של בית משפט השלום נותרו על כנם, כך שהוטלו על המבקש גם ארבעה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת היתפרעות או תקיפת שוטר במהלך שנתיים מיום מתן גזר הדין וקנס בסך של 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו.

בעקבות יידוי האבנים, הגיעו שוטרים לעצור את המתפרעים, אשר היתנגדו בהשתוללות למעצר והיה צורך בהפעלת כוח סביר כנגדם.

...

סבורני כי פער הענישה, בין זו שהשית בית משפט השלום לבין זו שהשית בית המשפט המחוזי, בצירוף העובדה שגזר דינו של בית משפט השלום מפרט היטב את הסיבות בשלן בחר להקל עם המבקש, מצדיקים בחינה נוספת של העניין על ידינו.

לאחר שעיינו בגזר דינו של בית משפט השלום, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בתסקירי שירות המבחן, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש מקום לקבל את הערעור.

ואולם, בנסיבות המקרה הנדון, לפיהן המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעה ולהטיל צו שירות לתועלת הציבור; המבקש הודה בהזדמנות ראשונה במעשיו; הוא נפצע במהלך מעצרו וסבל מכך הליך רפואי ארוך; ובסופו של יום מדובר באדם שמוכן להמשיך בחייו בדרך הישר, סבורני כי יש מקום לבחור בדרך האמצע, ולהמיר את עונש המאסר שהוטל על המבקש לריצוי בדרך של עבודות שירות.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שעונשו של המבקש יעמוד על ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, במקום לריצוי בפועל.

בגזר דין משלים שניתן ביום 5.8.21 נקבע כי עונש המאסר בן חמשת החודשים שהוטל על המערער – ירוצה בעבודות שירות.

בתחילה התלווה ללא היתנגדות, אך בהמשך היתנגד המערער למעצרו בתקיפות, היתפרע, הניף את ידיו, בעט, ירק לעבר שני השוטרים שאחזו בידיו וניסה לנשוך אותם.

מדובר בריבוי עבירות של תקיפת שוטרים בוטה במילוי תפקידם, שבוצעו בארוע מתגלגל, בו היו למערער שלבים רבים ושונים לחדול מהתנהגותו זו, אך הוא בחר שלא לעשות כן והוסיף לקלל, לאיים, לתקוף ולירוק, תוך שהוא מיתנגד למעצרו.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, הואיל ולא נפלה כל טעות מהותית בגזר הדין.

לפיכך, לא זו בלבד שאין סמכות להימנע מהפעלת התנאי, הרי שבנסיבות העניין אין זה מוצדק לעשות כן. אשר-על כן, הערעור נדחה.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת הבכירה אורית קנטור) מתאריך 15.3.2022 בת"פ 43409-05-21.

השופטת תמר נאות-פרי: רקע כללי – המשיב הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירת היתפרעות (לפי סעיף 152 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן: "החוק")); עבירת ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 274(1) + (2) + (3) + 25 + 29 לחוק – 2 עבירות); ועבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק).

גזר הדין קמא - בית המשפט קמא בגזר דינו מאותו היום היתייחס לכך שמחמת שיקולים שעניינם עיקרון אחידות הענישה, יש לקבוע כי מיתחם העונש הנו בין מספר חודשי מאסר בפועל ועד 16 חודשי מאסר בפועל, כפי שנקבע בעיניינו של מורסי.

בהקשר זה יש לראות את הפסיקה של בית המשפט העליון בכל הנוגע לרף הענישה ההולם בהתייחס לעבירות דומות אשר בוצעו במסגרת מבצע "שומר חומות", ולדוגמא אפנה לע"פ 901/22 מדינת ישראל נ' אסווד (24.02.2022), שם נגזר על המשיב שהשתתף בהתפרעות ממניע גזעני עונש של 22 חודשי מאסר, וכך נפסק לגבי עבירת ההתפרעות: "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות התפרעויות המונים, אשר מציבות סכנה ישירה וממשית לחיי אדם, ואף עלולות להוביל לפגיעות רציניות בגוף ורכוש. לפיכך, נקבע כי יש לנקוט במדיניות ענישה אשר תרתיע ותרסן התפרעויות העלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה". אמנם, שם המדובר היה בעבירה ממניע גזעני, המצדיקה ענישה ברף גבוה עוד יותר, אך גם הדברים לגבי ההתפרעויות חד משמעיים ומחייבים ענישה הולמת.

בית המשפט קמא ציין כי מצד אחד - המשיב בוגר יותר והורשע גם בעבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ומצד שני - מורסי הורשע גם בירי הזיקוקים וכאשר היתנגד למעצרו ניפצע אחד השוטרים.

...

לגבי עיקרון אחידות הענישה באופן כללי, אפנה לע"פ 2836/22 מדינת ישראל נ' אמארה, פסקה 16 (07.06.2022) שם נקבע כי: "ככלל, יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות, ושהינם בעלי נסיבות אישיות דומות. כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים במסגרת אותה פרשה, עקרון אחידות הענישה מקבל משנה תוקף. במצב דברים זה מושך עקרון אחידות הענישה לעבר הטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים, וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה בחומרתם (ראו למשל: ע"פ 7350/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (14.1.2013); ע"פ 2274/12 אבו מאדי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (27.2.2013))"; ובנוסף לע"פ 8172/21 חג'אזי נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (15.05.2022), לאמור: "עיקרון אחידות הענישה הוא עיקרון יסוד בתורת הענישה ולו שני פנים: פן כללי-חיצוני שעניינו בהחלת שיקולי ענישה דומים ביחס לנאשמים שביצעו עבירות דומות ובאותן נסיבות; ופן פרטני-פנימי, שעניינו הבטחת יחס הולם בין עונשיהם של שותפים לאותה פרשיה עבריינית, כך שמדרג הענישה בין השותפים ישקף את החלק היחסי שלקח כל אחד מהם באותה פרשיה (ע"פ 6544/16 ניסנצויג נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-8 (21.2.2017) (להלן: עניין ניסנצויג); ע"פ 4597/13 פיצו נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (22.9.2014)). " ויובהר כי בדומה לקביעה מעלה לגבי מתחם הענישה, אף כאן סבורני כי אלמלא אותו עקרון מן הראוי היה להשית על המשיב עונש חמור בהרבה מאשר שישה חודשי מאסר בפועל והמלצתי שלא נתערב במשך המאסר סומכת על עקרון אחידות הענישה ועל כך שלא הוגש ערעור בעניינו של מורסי.

בית המשפט קמא אינו מסביר מדוע עקרון אחידות הענישה, שהנחה אותו בשלב הראשון של גזירת הדין, לא מחייב את המסקנה לגבי השתת עונש דומה בשלב הסופי של גזירת הדין, ואכן, בחינת הנתונים מלמדת שאין כל הסבר שיכול להיות בבסיס השוני האמור.

במסגרת ערעור הנאשם לבית המשפט העליון (ע"פ 5657/19 כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 22.6.2022) קיבל בית המשפט את הסכמת הצדדים כי הנאשם יחזור בו מערעורו של הכרעת הדין ויתקבל עירעורו על גזר הדין באופן שיגזרו עליו 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

כך למשל צירפה למשל המאשימה את עפ"ג (מחוזי-י-ם) 43417-02-16 מדינת ישראל נ' אבו רגב (פורסם בנבו, 20.3.2016) בו בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המאשימה על קולת העונש שהוטל על נאשם בעל עבר פלילי שהורשע בעבירות של היתפרעות וניסיון תקיפה שוטר בנסיבות מחמירות בכך שהשתתף בהפרות סדר שבהן המתפרעים שרפו צמיגים ויידו אבנים וחפצים לעבר שוטרים כשהוא עצמו אף יידה מספר אבנים לעבר כוחות הבטחון והותיר על כנו עונש של 9 חודשי מאסר; ת"פ (שלום- י-ם) 30913-05-21 מדינת ישראל נ' אלטיטי (פורסם בנבו, 17.10.2021) בו נגזר על נאשם ללא עבר פלילי שהורשע בעבירות של תקיפה שוטר בנסיבות מחמירות וכניסה לישראל שלא כדין בכך שהתפרע עם אחרים במיתחם הר הבית והשליך אבן לעבר שוטר במהלך מבצע "שומר החומות" עונש של 8 חודשי מאסר; ת"פ 36774-05-21 מדינת ישראל נ' אלגריבי (פורסם בנבו, 5.10.2021) בו נגזר על נאשם 2 עונש של 10 חודשי מאסר במסגרת אימוץ הסדר טיעון סגור.

למותר לציין כי נסיבות ביצוע העבירות בעניינינו חמורות יותר; ת"פ (שלום י-ם) 53741-03-17 מדינת ישראל נ' קליין (פורסם בנבו, 4.12.2017) בו נגזר על נאשם שהורשע בעבירות היתפרעות והפרעה לשוטר בכך שהשתתף בהתפרעות בירושלים במהלכה דרדר פעמיים פח אשפה גדול אל מרכז הכביש ואחר כך היתנגד למעצרו עונש של 200 שעות של"צ. ב"כ נאשם 2 צרף למשל את ת"פ (שלום-י-ם) 3036-09 מדינת ישראל נ' ספרלינג (פורסם בנבו, 12.5.2011) בו קיבל בית המשפט את הסדר הטיעון של הצדדים והטיל על הנאשמים של 180 שעות של"צ תוך ביטול הרשעתם.

...

מעבר לכל האמור, סבורני כי גם אופי העבירות שעבר נאשם 2, בנסיבותיהן, לא מאפשר את סיום ההליך ללא הרשעה.

לסיכום, מעשי העבירות שעברו הנאשמים בנסיבותיהן, ובפרט ההקשר האידאולוגי שבבסיסן, והעובדה שאלו נעברו בשעת חירום של המדינה, מצדיקים ככלל השתת עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בדומה לעתירת המאשימה.

לאור כל האמור אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.