בית משפט השלום קבע מיתחם ענישה הנע מ- 12 ועד 30 חודשי מאסר בפועל וגזר על המבקש 13 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, ופצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי דחה את בקשו של המערער לחזור בו מהודאתו וכן את העירעור על גזר הדין וקבע כי : " נקבע כי אין להתערב בגזר הדין נוכח החומרה והכיעור במעשי המבקש לצד אי קבלת אחריות של ממש על מעשיו". בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור וקבע כי: " המבקש תקף את המתלוננת – בת זוגתו באותה העת, באופן אלים ומשפיל... העונש שבית משפט השלום גזר על המבקש מתחשב כראוי בנסיבות ביצוע העבירה ובנסיבותיו האישיות...".
· רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.2016): המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של תקיפת בת זוג (דחף את אישתו, משך בשערה וכופף את גופה בעודו אוחז בצוארה).
...
אשר על כן, בשים לב לעקרון המנחה בענישה, לערכים המוגנים שנפגעו ולמידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנוהגת, ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אני קובע כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה נע בין 6 חודשי מאסר, ועד 12 חודשי מאסר בפועל.
במקרה דנא, שוכנעתי כי הנאשם – השתקם, או למצער קיים סיכוי ממש שהוא ישתקם ועל כן יש להשית עליו עונש החורג לקולא ממתחם הענישה שנקבע לעיל.
בנסיבות אלה, שוכנעתי גם אני, כמו שירות המבחן, כי יש להשית על הנאשם ענישה שיקומית, החורגת לקולא ממתחם העונש ההולם, ועניינו הולם בהחלט את תנאי סעיף 40ד לחוק העונשין.
עם זאת, לאור חומרתן ונפיצותן של עבירות האלימות במשפחה, ועל אף המלצת שירות המבחן בתסקירו האחרון להימנע מעשות כן, אני סבור כי יש מקום במקביל לצו המבחן להורות על עונש חינוכי בדמות צו של"צ, אשר יהא בו אף כדי להעביר מסר ברור כי לא ניתן לוותר על ענישה קונקרטית בעבירות בהן הורשע הנאשם, אף אם מדובר בענישה חינוכית במהותה.
