ערעור על גזר דין בעבירות שיבוש משפט, היזק לרכוש ותקיפה

על גזר הדין הוגש ערעור המדינה על קולת העונש.

המשיב הורשע במסגרת אישום זה בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע- לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); הסגת גבול- לפי סעיף 447(א) וסעיף 29(א) לחוק; גניבה חקלאית- לפי סעיף 384א(א)(2) וסעיף 29(א) לחוק; התפרצות למקום מגורים- לפי סעיף 406(ב) וסעיף 29(א) לחוק; גניבה- לפי סעיף 384 וסעיף 29(א) לחוק; נסיון לשיבוש מהלכי משפט- לפי סעיף 244 וסעיף 25 לחוק; הסתייעות ברכב כדי לעבור עבירה- לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה.

במסגרת אישום זה הורשע המשיב בעבירות של גניבה חקלאית- לפי סעיף 384א(א)(2) לחוק; והיזק לרכוש במזיד- לפי סעיף 452 לחוק.

לאור כל האמור טען ב"כ המשיב, כי גזר הדין של בית המשפט קמא הולם וכי אין מקום להתערב בו. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בכל החומר שבתיק בית המשפט קמא הגענו לכלל מסקנה שדין העירעור להיתקבל.

בית המשפט היתייחס בגזר דינו להיותו של המשיב "בגיר צעיר", וכן הביא בחשבון את נטילת האחריות והיעדר עבר פלילי, על אף שמדובר במי שעברו אינו נקי, ולחובתו רישום ללא הרשעה בגין עבירה של סיוע לתקיפה לשם גניבה, עליה נדון ביום 17.04.2018 בהיותו עדיין קטין.

...

לטענת המערערת, הן המתחמים שנקבעו והן העונש שהוטל בסופו של דבר על המשיב אינם הולמים את חומרת העבירות שביצע ובעיקר את העבירות של גניבה חקלאית, ולא ניתן בהם משקל לשיקולי הרתעת היחיד והרבים.

לאור כל האמור החלטנו לקבל את הערעור בהתאם לכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, אנו קובעים כי עונש המאסר אותו יהיה על המשיב לרצות יעמוד על 36 חודשים במקום 18 חודשים שנקבעו ע"י בית המשפט קמא.

אנו קובעים כי הפיצוי למתלוננים באישום הראשון והרביעי יעמוד על 10,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים תחת 5000 ₪ שקבע בית המשפט קמא.

בנוסף, אנו מורים כי המשיב יפצה את המתלונן שבאישום השני בסכום של 5,000 ₪ ואת המתלונן שבאישום השלישי בסך 2,000 ₪.

לנאשם עבר פלילי כדלקמן: גזר דין ללא הרשעה מבית משפט לנוער מיום 3/2/19 בגין היזק לרכוש במזיד; גזר דין מיום 12/4/21 מבית משפט לנוער בחדרה, שם הורשע במסגרת שני כתבי אישום בעבירות של גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב, ניסיון לתקיפה סתם, היזק לרכוש במזיד, נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון נהיגה וסטייה מנתיב נסיעה.

· ע"פ 3888/20 לואי מוחמד גוטאני נ' מ"י (11.11.20), המערער חזר בו מערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו הוא הורשע בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות נשק (נשיאה והובלה).

· ע"פ 6101/16 אחמד עווד נ' מ"י (28.6.17), באותו מקרה הורשע המערער בירי לעבר רגליו של המתלונן (עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, ירי באיזור מגורים, נשיאת נשק, שבוש מהלכי משפט ושינוי זהות של רכב).

...

הערעור נדחה.

הושתו על המערער בערכאה הדיונית 10 שנות מאסר בפועל, הערעור נדחה.

הערעור נדחה.

הרשעתו האחרונה היא משנת 2018 והוא נידון בה לעשרים חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ועונשים נלווים בגין עשרות עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, וכן עבירת שבוש מהלכי משפט ועבירת הפקרה לאחר פגיעה.

הרשעתו הקודמת של הנאשם היא משנת 2015, שאז נדון על ידי בית משפט לנוער לארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות ועונשים נלווים בגין עבירות גניבה, התפרצות למקום מגורים והתפרצות לבניין שאינו דירה, איומים היזק לרכוש, החזקת מכשירי פריצה ותקיפה כדי לגנוב.

בגזר דין זה נגזרו על הנאשם גם שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום גזר הדין שלא יעבור עבירות התפרצות לדירת מגורים, היזק לרכוש במזיד ותקיפה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים מהיום.

...

ב"כ הנאשם ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן תוך שהדגישה את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות בתיקים השונים, ואת העובדה כי בשנים שחלפו הנאשם השקיע מאמצים להשתלב בהליך טיפולי, אשר לאחרונה נראה כי הוא מתמיד בו. עוד הודגשה העובדה כי הנאשם מצליח לקיים אורח חיים מתפקד ולהתמיד בעבודתו, וטענה כי עונש מאסר בעבודות שירות עלול להוביל להפסקת עבודתו ולסכל תהליך חיובי זה. ב"כ הנאשם הוסיפה כי הנאשם ביקש לצרף את התיק המצורף כבר לתיק הקודם בגינו נגזר עליו עונש מאסר, הדגישה כי הדבר משתקף מתוך כתבי בי-דין שהוגשו באותו התיק, אך בשל שגגה, הליך הצירוף לתיק הקודם לא הושלם בסופו של דבר.

מכלול הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, מוביל למסקנה כי יש לגזור על הנאשם עונש המצוי בחלקם האמצעי של מתחמי העונש ההולם.

מצאתי לגזור על הנאשם עונש אחד בגין העבירות שביצע בשני התיקים, ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודשיים מאסר שירוצו בעבודות שירות.

הרקע לערעור וגזר דינו של בימ"ש קמא: לפנינו ערעור הנאשם על גזר דין מיום 19.07.21 של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג'ני טנוס) שניתן בת"פ 12645-03-21 בגדריו הוטלו על המערער עונשים שונים, לרבות מאסר בפועל של עשרה חודשים.

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של התפרצות למגורים/תפילה לבצע עבירה – עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; היזק לרכוש במזיד – עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין; שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין; ועבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב – עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

למערער 14 הרשעות קודמות בין השנים 1986 – 2011, בין היתר בגין עבירות גניבה, התפרצות, תקיפת עובד ציבור, החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, בריחה ממעצר ועוד.

...

לא מצאנו כי בנסיבות העניין היה מקום לסטות ממתחם הענישה.

בסיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין של בימ"ש קמא ואנו דוחים את הערעור בעיקרו.

בהתאם אנו מורים שמהמאסר שנגזר יופחתו שבעת ימי המעצר.

עניינו של גזר הדין בעונש הראוי לנאשם בגין תקיפת בת זוגו והדחתה שלא להעיד במשפטו.

ערעור הנאשם על גזר הדין נדחה, לאחר שחזר בו ממנו, בהמלצת בית המשפט (ת/3).

להשלמת התמונה יובהר כי אגב הטיעון לעונש, טען הנאשם כי המאסר המותנה בן 6 החודשים אינו חל בנסיבות, שכן היזק לרכוש (שבירת הפלפון) אינו בא בגדר "עבירת אלימות". המאשימה טענה מנגד כי ההיזק בא בגדר אלימות, בהפנותה לפסיקת בית המשפט העליון.

מאסר על תנאי בן 5 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה מכוח סע' 452 לחוק העונשין או כל עבירה שעניינה שבוש עשיית משפט, על פי סימן א' לפרק ט' לחוק העונשין.

...

לטענת המאשימה, דבר מכל האמור לעיל לא הרתיע את הנאשם מלבצע את עבירותיו מושא הליך זה. משכך, יש צורך בהרתעת היחיד והגנה על המתלוננת, שאינה אלא אישה מוכה המפחדת מן הנאשם ופועלת לפי רצונו.

ערעורו נדחה.

קביעת מתחמים- בהינתן כל האמור לעיל, בהתייחס להליך הראשון, מצאתי לקבוע מתחם הנע בין מאסר מותנה ועד ל- 8 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 10 חודשים.