ערעור על גזר דין בעבירות שוד, חבלה ונשק

באשר לעונש המתאים למערער בתוך מיתחם העונש ההולם, היתחשב בית-משפט קמא בהודאתו של המערער, עוד בתחילת המשפט, במרבית העובדות שנקבעו בהכרעת-הדין, וכן בעובדה שבסופו של יום לא הוכחו העבירות של פציעה כשהעבריין מזוין בנשק קר ושל גרימת היזק בזדון לרכוש.

מנגד, זקף בית-משפט קמא לחובתו של המערער את עברו הפלילי הכבד, הכולל הרשעות רבות ב-13 הליכים נפרדים בעבירות רבות ומגוונות, ובין השאר – שתי עבירות התפרצות, חמש עבירות של שוד מזוין, שלוש עבירות גניבה וכן עבירות רכב ועבירות סמים; אם כי מאז הרשעתו האחרונה חלפו מספר שנים, והעבירה האחרונה בוצעה בחודש אוגוסט 2009.

בעירעור נגד הכרעת-הדין מלין המערער על הרשעתו בעבירת איומים, וטוען כי לא היה מקום להרשיעו בעבירה זו חלף העבירה של ניסיון פציעה בנסיבות מחמירות שיסודותיה לא הוכחו, זאת הואיל ולא חלו תנאי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

בעירעור על גזר-הדין טען המערער, כי ככל שיתקבל עירעורו על הכרעת-הדין בעיניין עבירת האיומים, יש להקל בעונשו בהתאמה.

...

צדק בית-משפט קמא, כי לנוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ולאור עברו הפלילי המכביד של המערער, לא הייתה הצדקה לסטות מהוראת סעיף 58 לחוק העונשין; ומשכך, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטה בדבר הצטברות המאסר על תנאי המופעל למאסר המוטל.

אשר-על-כן, לא מצאנו מקום להתערב ברכיב המאסר בפועל.

על-יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה על שני חלקיו – הן נגד הכרעת-הדין הנוגעת לעבירת האיומים, והן נגד חומרת העונש.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7492/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' עמית המערער: עמוס חג'ג' נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שניתנו על ידי כבוד השופטים ח' סלוטקי, ר' ברקאי וב' אזולאי תאריך הישיבה: ג' בחשון התש"ע (21.10.09) בשם המערער: עו"ד רון לוינטל רון בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל ][]פסק-דין

בגין המעשים המתוארים לעיל, הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות: קשירת קשר לפשע, עבירות בנשק, נסיון לשוד, נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לרצח וגרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, קבלת רכוש גנוב שהושג בזדון, הסתייעות ברכב לבצוע פשע, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף בכוונה לקבל באמצעותו דבר ונהיגה בזמן פסילה – עבירות לפי הסעיפים הבאים בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בהתאמה): 449(א)(1), 403 סיפא, 144(ב), 329(א)(6), 305(א)(1), 333+335(א)(1)1, סעיף 43 לפקודת התעבורה, 418, 420 וסעיף 67 לפקודת התעבורה.

...

בבדיקת מסוגלותו של הנאשם לעמוד לדין, על בית המשפט לבחון אם הנאשם "מסוגל לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי - אם ירצה בכך, עניין המחייב להבין את פשרם של ההליכים המתנהלים נגדו, ולהיות מסוגל לייפות את כוחו של עורך-דין שיפעל בשמו ולתקשר עמו" –ע"פ 3230/05 ליסן גולה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.1.07) והאסמכתאות שם. מצא בית המשפט כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, תחול הוראת סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 לפיה רשאי בית המשפט לקבוע כי "נאשם אינו מסוגל לעמוד לדין". או-אז נכנסת לפעולה הוראת סעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובעת כי אם החליט בית המשפט שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, יופסקו ההליכים נגדו (אלא אם ביקש הסנגור לברר את אשמתו של הנאשם או שבית המשפט החליט לעשות כן מיוזמתו).

מסקנה זו מעוגנת גם בממצאים של המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים והקוגנטיביים שנערכו למערער.

ד"ר זלוטוגורסקי, שערך למערער בדיקת SVT (Symptom Validity Test) הגיע אומנם למסקנה כי המערער אינו מתחזה, אך בעמ' 4 לחוות דעתו נכתב כי בראיון ובתצפית הקלינית נראה כי אין הפרעה בהליך החשיבה או בתוכן החשיבה (נציין כי לטענת התביעה, חומר הגלם של בדיקת ה–SVT לא נמסר לה על ידי ההגנה, למרות בקשתה של ד"ר שלפניקוב).

רקע עובדתי המערער הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ו-335(1),(2) לחוק; קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 449(א)(1) לחוק; כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

גזר הדין ביום 4.4.12 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר השית על המערער עונש של שבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל; הפעלת שני מאסרים על-תנאי באופן שתתווסף לעונש המאסר בפועל תקופה של ששה חודשים; שנת מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה לפי חוק הכניסה לישראל; ופצוי למתלונן בסך של 50,000 ₪.

ויודגש, גם בפסקי דין אלה לא עשו השודדים שימוש ממשי, להבדיל מאיום, בנשק קר במהלך השוד, ומכאן החומרה היתרה הנודעת למקרה שלפנינו.

...

דיון והכרעה לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר שהוגש לפנינו החלטנו לדחות את הערעור.

נוכח האמור לא מצאנו פגם באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין השיקולים הרלוונטיים השונים, ולפיכך סבורים אנו כי אין להתערב בעונש שהוטל על המערער.

אשר על כן הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9560/10 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: נתן קדוש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 17.11.10 בת"פ 8936-04-10 שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי – סג"נ תאריך הישיבה: ה' בחש]ון התשע"ב (2.11.2011) בשם המערער: עו"ד רמי-רן מישאלוף בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי ][]פסק-דין

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו וביום 17.11.2010 הטיל עליו עונש של 40 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; הפעלת עונש מותנה של ארבעה חודשי מאסר בפועל שהוטל עליו בתיק קודם, באופן שחודשיים ירוצו באופן חופף וחודשיים באופן מיצטבר; וכן פיצוי המתלוננים בסך של 10,000 ש"ח. בגזר דינו היתייחס בית המשפט המחוזי, בין היתר, לחומרת העבירות שביצע המערער ולכך שעבירות השוד האלים הפכו לתופעה מגונה בחברה הישראלית.

לטענתו, לא ניתן משקל ראוי לנסיבות לקולה בעיניינו וביניהן לכך שהודה במיוחס לו, לעברו הפלילי שאינו מחמיר ולכך שכתב האישום תוקן באופן שנגרעו ממנו העבירות החמורות של חבלה בנסיבה מחמירה והחזקת נשק.

...

במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה.

מעבר לכך, אנו סבורים שבית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים, כולל הנסיבות לקולה המפורטות בהודעת הערעור, וכי העונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.

טענות העותר העותר מרצה עונש מאסר עולם בלתי קצוב ועוד 20 שנות מאסר במצטבר, החל מיום 10.02.2002, לאחר שהורשע במסגרת כתב אישום מתוקן במספר רב של אישומים: ביניהם ביצוע עבירת רצח של מורן עמית ז"ל, קשירת קשר לבצוע פשע, ביצוע עבירה של ניסיון רצח של הנרי וייל, ניסיון הצתה, הצתה, שתי עבירות הצתה נוספות, קשירת קשר לבצוע פשע לאחר שהחליט עם אחרים להצית את בית הקפה "הטברנה" בטיילת ארמון הנציב, עבירת שוד, ניסיון חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לבצוע פשע יחד עם אחרים לידקור יהודי בטיילת בכוונה לרצוח אותו, קשירת קשר לבצוע פשע נוסף-לידקור שוטרים בטיילת ארמון הנציב בכוונה לרצוח אותם ולחטוף נשקם.

על גזר הדין הוגש ערעור לביהמ"ש העליון, העירעור נדחה.

...

דיון והכרעה על אף שהעותר מבקש לשוות לעתירתו דיון בשאלות עקרוניות, אני סבור כי לא מתעוררת כאן שאלה עקרונית, וכי יש לבחון את העתירה על רקע נסיבותיו הפרטניות של העותר.

בית המשפט העליון בדחותו את הערר, קבע כי: "לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מעורר כל שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטים של הצדדים... כפי שהובהר, טענות המבקש סביב צדקת השימוש בסעיף 4(ב) לפקודת הנציבות לצורך בחינת התאמתו של אסיר ביטחוני להליך טיפולי נטענו במסגרת בקשה לרשות ערעור, כך שהערכאה הדיונית אינה נדרשה להן. מובן שהבקשה כאמור אינו המקום להעלאת טענות חדשות המהוות "מקצה שיפורים" לעתירה שהוגשה, ובית משפט זה אין תפקידו להחליט כאילו הוא יושב בערכאה הראשונה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה.