ערעור על גזר דין בעבירות שוד, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת נשק

עוד הפניתה להרשעתו בעבירה נוספת של פציעה, לאחר מתן גזר הדין עליו הוא מערער כעת, בגינה נדון ל-12 חודשי מאסר, עשרה מהם בחופף לעונש המאסר שהוא מרצה בגין עבירת השוד (ת"פ (שלום ת"א) (17827-04-14)).

בע"פ 508/12 חלאוני נ' מדינת ישראל (29.7.2013) אושר עונש של 9 שנות מאסר בפועל שהוטל על המערער, צעיר נטול עבר פלילי, שהורשע על פי הודאתו בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירות, החזקת נשק, נשיאתו והובלתו וקשירת קשר לבצוע פשע.

...

בסיכומו של דבר, עתר להקלה בעונש המאסר כך שעונשו של המערער יעמוד על חמש שנות מאסר בפועל.

לאחר עיון בגזר הדין, בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי העונש שהוטל על המערער חורג במידה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת בנסיבות דומות ויש מקום להקל בעונשו.

באותו עניין דובר בשוד בתחנת דלק שביצעו שניים, באקדחים שלופים, שבמהלכו בוצע ירי לעבר המתדלק שנפצע בצווארו ובכתפו, ושדדו סכום של 87,000 ש"ח. בעניין אבו נאג'י, אליו הפנתה באת-כח המשיבה, נדחה ערעורם של המערערים על חומרת העונש שהוטל עליהם בגין הרשעתם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע אשר כלל 6.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן בסך 250,000 ש"ח. המערערים שדדו תכשיטים בשווי מאות אלפי שקלים מחנות תכשיטים תוך שימוש בסכין ובגז מדמיע וגרמו לבעל החנות שריטה בצוואר ופגיעה בלחמית העין.

כמו כן הוחלט לחייב את המשיב בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 150,000 ש"ח. מהמקובץ לעיל עולה, כי במקרים דומים ואף חמורים מהמקרה דנן, הוטלו עונשי מאסר לתקופות קצרות יותר מתקופת המאסר שנגזרה על המערער.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7989/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אימן חניף ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.9.10 בת"פ 47072-03-10 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: כ"ה בא]דר ב התשע"א (31.3.2011) בשם המערערת: עו"ד עדי מנחם בשם המשיב: עו"ד אלי סבן ][]פסק-דין

כתב אישום זה ייחס למשיב קשירת קשר לבצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) יחד עם סעיפים 327, ו-402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיפים 25, ו-29 לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, וכן עבירות בנשק, עבירות לפי סעיפים 144(א) ו- (ב) לחוק העונשין.

ביום 16.9.2010 גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המשיב, והשית עליו חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל והיתר לריצוי על תנאי; פיצוי בסך 8,000 ש"ח לחייל קורבן התקיפה, וכן הוא נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לכלי רכב מנועי, מכל סוג, למשך שלוש שנים מהיום בו ישוחרר ממאסרו.

...

אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי איזן את כלל השיקולים הרלוונטיים, הן מבחינת נסיבות האירוע והן מבחינת נסיבותיו האישיות של המשיב, וכי העונש שהוטל הינו ראוי, בנסיבות אלו, ובשים לב למדרג הענישה הכולל בפרשה זו. אכן לצד החומרה הרבה שיש בעבירות שביצע המשיב, ישנם שיקולים לקולה כפי שפירט בית המשפט המחוזי, ויש להביא אותם בכלל חשבון במשקלם הראוי.

כפי שציין בית משפט זה: "זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנמוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7964/11 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: וולא רובין [ג'מאל] חלאילה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.09.2011 בתיק פ' 54232-11-10 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' הורוביץ תאריך הישיבה: ט"ו בחשון התשע"ג (31.10.12) בשם המערער: עו"ד מוחמד עלי בשם המשיבה: עו"ד ארז בן ארויה ][]פסק-דין

בגין האמור יוחסו למערער בכתב האישום המתוקן עבירות של שוד מזוין בחבורה (עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); סיוע לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיפים 232(2) ו-232(5) לחוק, בצרוף סעיף 32 לחוק); החזקה ונשיאת נשק (עבירה לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק, בצרוף סעיף 29 לחוק); וירי באיזור מגורים (עבירה לפי סעיף 340א לחוק, בצרוף סעיף 29 לחוק).

בהקשר זה צוין כי העבירות דנן בוצעו זמן קצר (38 יום) לאחר שסיים המערער לרצות עונש מאסר קודם בגין חבלה בכוונה מחמירה, איומים ועבירות בנשק.

...

דין הערעור להידחות.

במכלול הנסיבות לא ראינו הצדקה להתערבות כאמור, והערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7492/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' עמית המערער: עמוס חג'ג' נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שניתנו על ידי כבוד השופטים ח' סלוטקי, ר' ברקאי וב' אזולאי תאריך הישיבה: ג' בחשון התש"ע (21.10.09) בשם המערער: עו"ד רון לוינטל רון בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל ][]פסק-דין

אלכסנדר פנה לאחד בשם פאבל, ובפגישה שנערכה בין המערער, אלכסנדר ופאבל, ביקש המערער מפאבל תמורת תשלום, להכות את המתלונן ולשדוד ממנו את התיק (פאוצ') שבו הוא מחזיק את הסכם ההלוואה וכן להזריק לו נוזל, אשר לדברי המערער אמור לגרום לו לשיכחה.

בגין המעשים המתוארים לעיל, הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות: קשירת קשר לפשע, עבירות בנשק, נסיון לשוד, נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לרצח וגרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, קבלת רכוש גנוב שהושג בזדון, הסתייעות ברכב לבצוע פשע, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף בכוונה לקבל באמצעותו דבר ונהיגה בזמן פסילה – עבירות לפי הסעיפים הבאים בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בהתאמה): 449(א)(1), 403 סיפא, 144(ב), 329(א)(6), 305(א)(1), 333+335(א)(1)1, סעיף 43 לפקודת התעבורה, 418, 420 וסעיף 67 לפקודת התעבורה.

...

בבדיקת מסוגלותו של הנאשם לעמוד לדין, על בית המשפט לבחון אם הנאשם "מסוגל לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי - אם ירצה בכך, עניין המחייב להבין את פשרם של ההליכים המתנהלים נגדו, ולהיות מסוגל לייפות את כוחו של עורך-דין שיפעל בשמו ולתקשר עמו" –ע"פ 3230/05 ליסן גולה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.1.07) והאסמכתאות שם. מצא בית המשפט כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, תחול הוראת סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 לפיה רשאי בית המשפט לקבוע כי "נאשם אינו מסוגל לעמוד לדין". או-אז נכנסת לפעולה הוראת סעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובעת כי אם החליט בית המשפט שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, יופסקו ההליכים נגדו (אלא אם ביקש הסנגור לברר את אשמתו של הנאשם או שבית המשפט החליט לעשות כן מיוזמתו).

מסקנה זו מעוגנת גם בממצאים של המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים והקוגנטיביים שנערכו למערער.

ד"ר זלוטוגורסקי, שערך למערער בדיקת SVT (Symptom Validity Test) הגיע אומנם למסקנה כי המערער אינו מתחזה, אך בעמ' 4 לחוות דעתו נכתב כי בראיון ובתצפית הקלינית נראה כי אין הפרעה בהליך החשיבה או בתוכן החשיבה (נציין כי לטענת התביעה, חומר הגלם של בדיקת ה–SVT לא נמסר לה על ידי ההגנה, למרות בקשתה של ד"ר שלפניקוב).

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 402(ב) בצרוף סעיפים 29(א) ו(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה בכוונה מחמירה, על פי סעיף 329(א)(1) ו(2) בצרוף סעיפים 29(א) ו(ב) לחוק העונשין; החזקת נשק, על פי סעיף 144(א) בצרוף סעיפים 29(א) ו(ב) לחוק העונשין; נשיאה והובלת נשק, על פי סעיף 144(ב) בצרוף סעיפים 29(א) ו(ב) לחוק העונשין וקשר לפשע, על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער 9 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי (משך התנאי הובהר בהחלטה מאותו היום שכן הוא נשמט מיגזר הדין) והתנאי הוא שלא יבצע עבירת שוד, על פי סעיף 402 לחוק העונשין ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה, על פי סעיף 329 לחוק העונשין; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירות בנשק או עבירה של קשר לפשע או עבירה של אלימות הגורמת לחבלת גוף או עבירת רכוש שהיא פשע; פיצוי למתדלק מ' בסכום של 30,000 ש"ח ופצוי למנהל התחנה ולמתדלק ס' בסך 10,000 ש"ח לכל אחד מהם.

...

לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על נספחיה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בפנינו, מצאנו כי דין הערעור להדחות.

במקרה דנן לא מצאנו כי העונש שהוטל סוטה מטווח הענישה הנהוג.

יחד עם זאת, אין בכך בכדי להפחית מחומרת העבירות בהן הורשע שכפי שכבר נאמר היו עלולות להסתיים בתוצאה הטראגית מכל ורק בנס לא הסתיימו כך. סוף דבר, הערעור נדחה.