ערעור על גזר דין בעבירות נשק, קשירת קשר ושיבוש הליכים

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 2.9.2015 הרשיע מותב אחר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע שמונה מהמעורבים באירגון הפשיעה בראשות בן-שטרית בעבירות של עמידה בראש ארגון פשיעה וניהולו, ניסיון לרצח, קשירת קשר לבצוע פשע, סחיטה, הלבנת הון ועוד (תפ"ח 26879-11-12, השופטים נ' זלוצ'ובר, י' רז לוי, ו-ש' פרידלנדר (להלן: עניין בן-שטרית)), וכי ביום 4.4.2016 ניתן גזר הדין בעיניינם של שבעה מתוכם.

אגאבאבא הורשע בעבירות הבאות: קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין (שתי עבירות), חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין, החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין (שתי עבירות), נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ושיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

על כן, המדינה טענה כי אין מקום להתערב בה. באשר לגזרי הדין, נטען כי בהיתחשב בריבוי המעשים הפליליים ובעברם של מרבית המעורבים יש מקום לדחיית ערעוריהם גם במישור זה. המדינה הוסיפה והצביעה על כך שלמעשה בית המשפט המחוזי גזר על מרבית המערערים עונשים הנמוכים מצבירת המתחמים התחתונים שנקבעו בעיניינם.

...

נקדים ונציין, כי בתום שלושה ימי דיונים בערעורים – שהתקיימו בימים 11.2.2019, 13.2.2019 ו-18.2.2019 – סברנו כי דין מרבית טענותיהם של המערערים בכל הנוגע להכרעת הדין להידחות.

כמו כן, בשים לב למעמדו של גרימברג כראש הארגון ולגובה הקנס שהושת עליו, אנו מורים – באופן יחסי – על הפחתת הקנס שנקבע בעניינו של רחמים לסכום של 100,000 שקלים, שישולם בפריסה לתשלומים שווים של 750 שקלים מדי חודש בחודשו, בהתאם לתנאים שעליהם הסכימו הצדדים, או שלושה וחצי חודשי מאסר תמורתו.

בנוסף, בהתאם לסעיף 5 לחוק המאבק בארגוני פשיעה וסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, ונוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, אנו מורים על מתן צו לחילוט הרכוש שנתפס – הכולל רכב מסוג מזדה 3 שמספרו 41-911-69, סך של 50,000 שקלים חלף חילוטו של רכב מסוג יונדאי שמספרו 87-013-13 וסך של 2,800 שקלים במזומן – ועל השבתם של יתרת הסכומים שהופקדו לידי רחמים.

סוף דבר: נוכח חזרת המערערים מערעוריהם על הכרעת הדין, הם נדחים בזאת, למעט בנקודה הנוגעת למשך פעילותו של ארגון הפשיעה (שנתחמה לשנים 2012-2011).

במסגרת האישום החמשי אילן הורשע בניסיון לרצוח את יוסי מלכה, וכן בעבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת נשק ושיבוש הליכי משפט, הכל במסגרת ארגון פשיעה.

במקרים מסויימים, נסיבות דומות הובילו להחלטה על חפיפה מסויימת בין עונשי המאסר, אך אין לנאשם זכות קנויה לכך, וההחלטה בכגון דא נתונה לשיקול דעת במקרה הפרטני (ע"פ 2562/16 עמר נ' מדינת ישראל, בפיסקה 14 (27.3.2017); עניין ‏מסיקה, בפיסקה 15 לדיון בערעורים על גזרי הדין; ע"פ 8244/17 מדינת ישראל נ' פלוני, בפיסקה 20 (21.6.2018)).

...

חלף הפעלת המאסר המותנה, ובהתאם להוראת סעיף 56(א) לחוק העונשין, אנו מורים על הארכת תקופת התנאי למשך שנתיים מהיום.

סוף דבר החלטנו לדחות את הערעורים על הכרעת הדין ולהותיר על כנה את הרשעתם של המערערים.

את הערעורים על גזר הדין החלטנו לקבל בחלקם, כלהלן: (-) תקופת המאסר הכוללת של אילן בן שטרית תעמוד על 22 שנים (במקום 26 דשנים) בניכוי ימי המעצר.

בע"פ 3591/17 לירז רז נ' מדינת ישראל (10.04.18) הורשעה המערערת על יסוד הודאתה ב-9 אישומים שכללו בין היתר, עבירות של קבלת דבר במירמה, הלבנת הון וזיוף (שאינם רלוואנטיים לענייננו), ובעבירות נוספות על פי פקודת מס הכנסה ופקודת הפש"ר. המערערת היא אשה עוורת שהתחזתה לאשת עסקים, ובאישומים השמיני והתשיעי תואר כי במהלך כשלוש שנים השמיטה הכנסה בסך של כשני מיליון וחצי ₪, ובזמן שהתנהל נגדה הליך פש"ר העלימה הכנסות ונכסים בסך העולה על 2.5 מיליון ש"ח. בית המשפט המחוזי ציין כי למרות שמדובר בסדרת אירועים שנמשכו על פני שנים יש לראות בכך מירמה מתמשכת אחת, ובגין עבירות המס נקבע מיתחם הנע בין 1 -3 שנות מאסר בפועל (בגין יתר העבירות נקבעו מתחמים נוספים אחרים ללא היתייחסות ספציפית לעבירות הפש"ר), המערערת החזירה חלק מהכספים ובית המשפט העליון דחה את ערעורה על המאסר בפועל, אך ביטל את רכיב הקנס שהוטל עליה בסך 100,000 ₪, נוכח סכום הפיצויים הגבוה ותקופת המאסר הממושכת שנגזרו על המערערת, ובהיתחשב בלקות הראיה שלה.

בת"פ (מחוזי ת"א-יפו) 23999-01-14 מדינת ישראל נ' נומה (15.06.14) ביצע הנאשם בהיותו פושט רגל עבירות מירמה וניצול של קשישה בנוסף לעבירות על פקודת הפש"ר ושיבוש הליכים (ללא עבירות מס), בשעה הנאשם העלים דבר עסוקו ולא גילה את נכסיו והכנסותיו לכונס או לנאמן.

בעל עבר פלילי הכולל עבירות מס. הגיש ערעור אך חזר בו בהמלצת בית המשפט בע"פ 5834/14) יתר פסקי הדין אליהם הפניתה המאשימה עוסקים בנאשמים שהורשעו בעבירות פש"ר לצד עבירות נוספות חמורות כגון סמים מסוכנים, קשירת קשר לפשע ועבירות נשק, עבירות על פי החוק לניירות ערך ועוד, כשבחלק מהמקרים הושגו הסדרים עונשיים וחלקם ניתנו טרם שניכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין.

בעירעור שהגיש הנאשם על גזר הדין הרחיבו הצדדים את טענותיהם לגבי מיתחם הענישה ההולם והעונש שהוטל, ולאחר שערכאת העירעור שבה ובחנה את נסיבות המעשים המליצה למערער לחזור בו מערעורו והעונש נותר על כנו (עפ"ג (ת"א) 7401-06-21 לוי נ' מדינת ישראל ואח' (18.10.21).

...

ברע"פ 1717/14 יאיר ליזרוביץ נ' מדינת ישראל (30.3.2014) נאמר בהקשר זה: "...נקבע לא אחת כי יש להתייחס בחומרה יתרה לעבירות המס, בשל הפגיעה באינטרסים חברתיים חשובים כתוצאה מביצוע עבירות אלו, היינו: פגיעה בקופת המדינה ובערך השוויון בין האזרחים הנדרשים לשלם מס אמת. חומרה זו הובילה לגישה לפיה בעבירות המס יש ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי, ובכלל זה לשיקולי ההרתעה, ולהעדיף אותו על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם...". (בעמוד 5) ברע"פ 9004/18 מאיר יצחקי נ' מדינת ישראל (31.12.18), צוין: "בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל..." (בעמוד 8) עם זאת ניכר שגם בעבירות אלו קיימים טווחי ענישה רחבים המשתנים בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה, ונגזרים בין היתר מסכומי העבירות, מידת התחכום והתכנון בביצוען, הסרת המחדלים ועוד, כפי שנקבע בעפ"ג (מחוזי ירושלים) 800-05-15 מחמד גולאני נ' מדינת ישראל (24.08.15): "כבר נפסק, לא אחת, כי בעבירות כלכליות – בכלל, ובעבירות מס – בפרט, גובר משקלם של האינטרס הציבורי שבהחמרה בענישה ושל שיקולי ההרתעה, על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם... נוכח חומרת העבירות הנדונות, הנזק שהן מסבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען והקושי בחשיפתן ובאיתור מבצעיהן – מן הראוי להטיל בגינן עונשי מאסר בפועל ממושכים בצד קנסות כבדים. עמדה עונשית זו מתחייבת בעיקר משיקולי גמול והרתעה... זאת אף אם מדובר בנאשמים ללא הרשעות קודמות ובמי שהתנהלו באופן נורמטיבי במהלך השנים... עם זאת, גם במסגרת מדיניות הענישה המחמירה האמורה, נדרש בית-המשפט בגדרה של הענישה האינדיבידואלית, לאזן בין שיקולי הכלל לבין שיקולי הפרט... בנוסף, יש להתחשב לקולא בעניינם של נאשמים המודים בביצוע העבירות, מביעים חרטה עליהן ומביאים לחסכון ניכר בזמן שיפוטי; וכן, ובעיקר, כאשר הללו מסירים את המחדל ומסלקים חובם לרשויות המס עד ליום גזר-הדין... אם כי הסרת המחדל היא גורם מקל אך לא מכריע, שכן אין מדובר במעשה חסד שעשו הנאשמים אלא בפירעון של חוב שניתן היה לגבות מהם גם בדרכים אחרות... מדיניות ענישה מחמירה זו, המחייבת הטלת מאסרים בפועל, בצד קנסות מכבידים, מיושמת הן בעבירות של העלמות מס לפי פקודת מס הכנסה והן בעבירות על חוק מס ערך מוסף. על-רקע האמור, מוטלים בדרך כלל עונשי מאסר ממושכים בגין עבירות מס; כאשר מובן, כי כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבות הקונקרטיות שלו ולנסיבותיו האישיות של הנאשם". (עמוד 6 ו- 7) ואכן, גם במקרים אחרים של עבירות מס אשר יש בנסיבותיהם ובהיקפם של סכומי ההשמטה דמיון מסוים לענייננו, ניתן למצוא עונשים שונים כמשתקף מהפסיקה הענפה שהציגו הצדדים, כשכל צד הביא כמובן את המקרים התומכים בטיעוניו - המאשימה שהפנתה למקרים דומים בהם הוטלו עונשי מאסר בפועל (שבחלקם לא הוסרו מחדלי הנאשמים), ואילו ב"כ הנאשם שהפנה לגזרי דין שהסתפקו בענישה של מאסר לריצוי בעבודות שירות: בת"פ (שלום י-ם) 51262-10-12 מדינת ישראל נ' תורקי כונבר (01.07.15) הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות רבות לפי פקודת מס הכנסה.

לאור כל האמור, בשים לב למקבץ העבירות בהן הורשע הנאשם, בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, בערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, כמו גם מדיניות הענישה בעיקר בעבירות המס, אני קובעת כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות אלו נע בין 12 – 36 חודשי מאסר בפועל לא מצאתי כי יש לסטות מהמתחם לעיל מטעמי שיקומו של הנאשם והפרוגנוזה החיובית עליה הצביע שירות המבחן.

לאור כל האמור, בהתחשב בטיב העבירות ובנסיבותיהן, במתחם הענישה שנקבע לעיל, בנתוניו האישיים של הנאשם ובתסקירי שירות המבחן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 14 חודשי מאסר בפועל.

בתום שלושה ימי דיונים – שהתקיימו בימים 11.2.2019, 13.2.2019 ו-18.2.2019 – הצענו למערערים מתוה שנסב על הכרעה בערעוריהם על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

המערער הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) (שתי עבירות), חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) לחוק, החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק (שתי עבירות), נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק, וכן שבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

...

בהתאם למתווה שהוזכר לעיל, מצאנו לנכון להפחית את עונש המאסר בפועל שהושת על אגאבאבא בתקופה של 30 חודשים, כך שיועמד על חמש שנים ושמונה חודשים.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שעונש המאסר הכולל שבו יישא המערער יועמד על חמש שנים ושמונה חודשים, בניכוי ימי מעצרו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

בהתאם לכך, אנו מורים על שחרורו של המערער ממאסר בהתאם לנהלים המקובלים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1978/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ש' שוחט המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: עבד אלרחמאן עמאש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים א' אליקים, ס"נ; ת' נאות-פרי, ו-ר' בש) מיום 4.2.2021 ב-תפ"ח 018294-06-17 תאריך הישיבה: ז' בסיון התשפ"ב (6.6.2022) בשם המערערת: עו"ד הילה גורני; עו"ד רחל מטר בשם המשיב: עו"ד שלומי בלומנפלד ][]פסק-דין

השניים נמלטו מהמקום בריצה, וזמן קצר לאחר מכן העבירו את הנשקים שהיו ברשותם לאחרים על מנת להעלים אותם ולשבש הליכי חקירה.

דיון והכרעה בהתאם להלכה הנוהגת, ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית – אלא כאשר גזר הדין סוטה במידה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר על פני הדברים נפלה טעות מהותית ובולטת אחרת בגזר הדין (ראו, מני רבים: ע"פ 2649/21 סילברה נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (19.2.2023); ע"פ 1948/20 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (2.2.2023)).

סוף דבר אציע לחבריי כי נקבל את ערעור המדינה, באופן שחלף עונש המאסר שהושת על המשיב יהא עליו לרצות עונש מאסר עולם בגין עבירת הרצח בכוונה וכן עונש של 14 שנות מאסר בגין העבירות הנוספות (עבירות ניסיון רצח, עבירות נשק וקשירת קשר לבצוע פשע).

...

בהינתן נסיבותיו הקשות והקיצוניות של המקרה כמפורט לעיל; הקרבה הממשית לנסיבות המחמירות שבסעיף 301א(א), ובפרט לכך שהרצח סיכן באופן ממשי את חייהם של שלושת אחיו של המנוח כאמור בסעיף קטן (9); ובשים לב לצורך לנקוט במדיניות ענישה שיש בה משום הרתעה ממשית מפני שימוש בנשק חם ורצח במגזר הערבי – אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בגין עבירת הרצח נע בין 26 שנות מאסר למאסר עולם.

שנית, וחשוב לא פחות, הגם שהמשיב הודה בסופו של דבר בביצוע עבירת הרצח והעבירות הנוספות במסגרת הסדר הטיעון – ספק אם היה מקום לקבוע בגזר הדין כי הוא לוקח אחריות על מעשיו.

סוף דבר אציע לחבריי כי נקבל את ערעור המדינה, באופן שחלף עונש המאסר שהושת על המשיב יהא עליו לרצות עונש מאסר עולם בגין עבירת הרצח בכוונה וכן עונש של 14 שנות מאסר בגין העבירות הנוספות (עבירות ניסיון רצח, עבירות נשק וקשירת קשר לביצוע פשע).