ערעור על גזר דין בעבירות נשק, ירי וחבלה בכוונה מחמירה

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בבצוע עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333, 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז–1977, וכן עבירות של נשיאה, החזקה והובלת נשק לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק זה. הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי התבססה על ראיות רבות, ובהן סירטוני אבטחה ממקום הארוע; עדויות אנשים שנכחו במקום אשר תיארו את ארוע הירי; עדות המתלונן, בגדרה זיהה את המבקש כמבצע הירי; אמרת חוץ של אדם אשר מכר למבקש את הרכב עימו הגיע למקום, ואשר בהודעתו במישטרה, זיהה את הרכב ואת המבקש כאדם שתועד מבצע את הירי; דוחות פעולה של המישטרה; וחוות דעת רפואית ממנה ניתן ללמוד כי המתלונן ניפצע ברגלו מרסיסי ירי.

עם זאת, נקבע כי לא הוכח קיומו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעת המבקש בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, כפי שנטען בכתב האישום.

בהתייחס לערעור על גזר הדין, הרי שהמבקש הורשע בעבירות נשק חמורות, אשר כלפיהן הודגש לא אחת כי יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה.

...

לאור מכלול שיקולים אלו, אני סבור כי לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב עונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אני מורה על דחיית עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש לצרכי התארגנות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7069/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון המערער: יוסף אבו חדיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ת"פ 57474-03-19 מיום 2.9.2020 שניתן על ידי כב' השופטת ד' כהן-לקח תאריך הישיבה: ו' בטבת התשפ"ב (10.12.2021) בשם המערער: עו"ד עבד ג'יג'יני בשם המשיבה: עו"ד הילה גורני מתורגמן לשפה הערבית: אבו גוש הדאיה ][]פסק-דין

בגין מעשים אלו, יוחסו למערער עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) וסעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק); עבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק זה; ועבירת ירי מנשק חם לפי סעיף 340(ב) לחוק.

בפרט, כעולה מיגזר דינו של בית המשפט המחוזי, הוסכם במסגרת נספח זה כי המערער יוכל לטעון שהמתלונן ירה לעברו ראשון, והמשיבה לא תשיג על כך. בית המשפט המחוזי דחה בגזר דינו את טענות המערער לאכיפה בררנית, בשל החלטת המשיבה שלא להעמיד לדין את המתלונן בגין החבלה שגרם למערער ולאחר.

...

מנגד, בדיון לפנינו טענה באת כוח המשיבה כי יש לדחות את הערעור לנוכח היותו דומיננטי באירוע, באופן המצדיק לשיטתה אף ענישה חמורה מזו שנגזרה עליו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בגזר דינו של בית משפט קמא ושקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4959/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ר' שפירא, א' אליקים, ת' נאות פרי) מיום 21.5.2019 בתפ"ח 56527-09-16 תאריך הישיבה: י' בניסן התשפ"ב (11.4.2022) בשם המערער: עו"ד יעקב קמר בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות בשם נפגעת העבירה: עו"ד אסי פיסו ][]פסק-דין

זאת בהתייחס לארוע במהלכו ירה לכיוון קבוצת אנשים עימם היה מסוכסך, וגרם למותו של אמיר חילף ז"ל (להלן: המנוח), ולחבלה חמורה לקטין שעמד בסמוך למקום ונפגע מהירי.

שני שותפיו של המערער למעשים (נאשמים 1 ו-3 בכתב האישום), הורשעו גם הם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיוע להריגה, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות וסיוע לעבירות בנשק.

...

לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים – המקוריים והמשלימים – ושמענו את טענותיהם בעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי העונש שהוטל על המערער, על אף שהיה פועל יוצא של הסדר הטיעון והיה נכון בשעתו, פוגע בעיקרון אחידות הענישה באופן המצדיק התערבות בית משפט זה. עיקרון אחידות הענישה, הנגזר מעיקרון שוויון הנאשמים לפני החוק, מנחה את בית המשפט לשמור על הלימה בין עונשיהם של נאשמים בעלי נסיבות אישיות דומות, אשר ביצעו עבירות דומות באופיין ובנסיבותיהן (ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (1.4.2007); ע"פ 9919/17 זועבי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (9.7.2019); ע"פ 325/21 ניניו נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (29.8.2021) (להלן: עניין ניניו); ע"פ 2216/21 עשור נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (19.12.2021)).

יובהר כי כל האמור הוא מבלי להתעלם מכאבה של משפחת המנוח, וכי העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער היה הולם בשעתו ואלמלא הועמד עונשם של שותפיו כאמור על 4 ו-6 שנות מאסר בפועל, לא היינו מוצאים לנכון להתערב בו. אשר על כן, מצאנו להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על מאסר בפועל בן 18 שנים.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ג' אזולאי) בת"פ 56812-05-18 מיום 11.01.2022, בגדריו הושתו על המערער העונשים הבאים: 7 שנות מאסר לריצוי בפועל, בנכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה מסוג פשע הקשורה בנשק חם; קנס בסך של 5,000 ש"ח; ופצוי כספי לנפגעי העבירה בסך של 50,000 ש"ח לכל אחד.

יצוין כי תחילה הוגש העירעור הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין.

עובדות המקרה ותמצית הכרעת הדין נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); החזקה ונשיאת נשק לפי סעיף 144(א) רישא ולפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

בתוך כך, עמד בית המשפט המחוזי על המדיניות המחמירה שיש לנקוט כלפי ביצוע עבירות בנשק, נוכח ריבוי מקרי הירי שהפכו "מכת מדינה". כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי שיקולים נוספים לחומרה: פנייתו של המערער לדרך אלימה כפיתרון ליישוב סכסוכים; הימלטותו מן הזירה לאחר שפגע בנואף ואדהם והסתתרותו בבית קרובי מישפחה בעת שהמשטרה מחפשת אחריו; העובדה כי הנשק לא נתפס; ופוטנציאל הנזק הטמון במעשיו.

...

המתחם כפי שקבע בית המשפט המחוזי בדין ובנסיבות המקרה יסודו, ולא מצאתי מקום להתערב בו. יחד עם זאת, וכפי שיפורט להלן, סבורני כי יש להתערב באופן מצומצם בעונש שנגזר על המערער בתוך מתחם הענישה, כך שיעמוד על הצד הנמוך של המתחם שנקבע.

מאידך גיסא, סבורני כי בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי לא התחשב מספיק בשיקולים לקולה הקיימים בעניינו של המערער.

שכן, סבורני כי זאת היא נקודת האיזון הנכונה במקרה שלפנינו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1948/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב המערער: איבראהים סלימאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 27.08.2019 ומיום 27.01.2020 בתפ"ח 41219-09-15 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' הלמן (סג"נ), א' קולה ו-ד' צרפתי תאריך הישיבה: כ"ג בטבת התשפ"ג (16.01.2023) בשם המערער: עו"ד אורי בר עוז; עו"ד נדיר ברנסי בשם המשיבה: עו"ד עינת גדעוני בשם נפגעי העבירה: עו"ד פהד שיח מוחמד ][]פסק-דין

בהכרעת הדין המפורטת הורשע המערער בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 טרם תיקון 137 (להלן: חוק העונשין); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329א(2) לחוק העונשין; יריות בשטח מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; עבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ותקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

בהנתן האמור, סבורני כי דין העירעור על גזר הדין להדחות.

...

לאור כל האמור, כתב האישום המתוקן מיום 11.04.2016 ייחס למערער עבירות של רצח; חבלה בכוונה מחמירה; ירי בשטח מגורים; עבירות בנשק; איומים ותקיפה.

ואולם, השיקולים שהובילו לקביעה כי לא פעל מתוך כוונה ולזיכויו אפוא מעבירת הרצח, אין בהם כדי להוביל למסקנה כי פעל בקלות דעת חלף אדישות.

לפיכך, סבורני כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

בהינתן האמור, סבורני כי דין הערעור על גזר הדין להידחות.