העירעור על גזר הדין
במסגרת גזר הדין, הבהיר בית המשפט כי המדינה עתרה לשלושה מיתחמי ענישה:
מיתחם ענישה אחד בגין האישום הששי, המתייחס לקבלת שוחד כספי מאילן, ושיעמוד על 30 עד 60 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס שנע בין 20,000 – 100,000 ₪;
מיתחם ענישה שיתייחס לפרטי האישום 4-1, ושיעמוד על 36 עד 65 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס שסכומו בין 20,000 – 100,000 ₪;
מיתחם ענישה שיתייחס לפרט האישום החמשי, ושיעמוד על מאסר על תנאי עד מספר חודשי עבודות שירות.
בגין הארוע הראשון נגזרו על המערער 15 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה וקנס; בגין הארוע השני נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל מתוכן שלושה חודשים במצטבר והיתר בחופף לעונש הראשון, יחד עם מאסר מותנה וקנס; ובגין הארוע השלישי נגזרו על המערער 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה של מירמה והפרת אמונים.
המערער אף לא הצביע על מצוקה אישית שהביאה אותו לבצע את העבירות ולקבל את התמורה שקבל במסגרת המתת.
בעוד שהעבירות שביצע המערער במסגרת קשריו עם ברוך תרמו ולו בעקיפין להמשך היתנהלות בית הבושת שהיה בבעלותו של ברוך ולהמשך ניצול הנשים שפעלו בו; הרי שקשריו של המערער עם אילן הובילו להמשך הפגיעה באותן הנשים שיעבדו בבית הבושת בו אילן פעל.
...
לאחר שהורשע המערער בעובדות כתב האישום, נגזרו עליו בסיכומו של דבר 18 חודשי מאסר בפועל.
חטא גורר חטא ומביא בסופו של דבר לפשע, ובמקרה דנן, לעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים.
בנקודה זו אני מקבל את טענת המערער, כי הטלפון הנייד, שרק הוא וברוך השתמשו בו, שאינו טלפון חכם אלא טלפון שערכו נמוך ביותר, אינו בגדר מתת, אלא אמצעי ליצירת הקשר ביניהם ותו-לא. נותר אפוא השימוש בדירתו של ברוך כעשר פעמים.
בהינתן שאין דרכה של ערכאת ערעור למצות את העונש, אני מצטרף אפוא לתוצאה אליה הגיעה חברתי ולפיה יש לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המערער ולהעמידו על 27 חודשים, חלף 18 החודשים שהושתו עליו בערכאה קמא.
