ערעור על גזר דין בעבירות מעשים מגונים ושימוש ברעל מסוכן

העורר הורשע ביום 24.4.2014 על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של מעשים מגונים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשים מגונים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק; שימוש בגוף קטין בהצגת תועבה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 214(ב1) לחוק; החזקת פירסומי תועבה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 214(ב3) לחוק; פגיעה בפרטיות (ריבוי עבירות), לפי סעיפים 5 ו-2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

ערעור שהגיש העורר על גזר הדין היתקבל בבית משפט זה בע״פ 3820/17 (פסק הדין מיום 2.7.2018, ופסקי הדין המשלימים מיום 24.1.2019 ומיום 9.6.2020).

את הצוו ניתן להאריך מעת לעת, לתקופות נוספות שאינן עולות במצטבר על חמש שנים (להלן: התקופה המרבית); כאשר הארכת הצוו, כמו גם הטלתו לראשונה, מותנית בקבלת הערכת מסוכנות בעיניינו של עבריין המין, המלמדת כי רמת הסיכון שיבצע עבירת מין נוספת אינה נמוכה (ראו סעיפים 12 ו-14 לחוק).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שלפניי, אני סבור כי דין הערר להידחות.

בנסיבות אלו, ומשהדרך למציאת לימודים או תעסוקה פתוחה לפני העורר, ועומדת לו הזכות להגיש בהתאם בקשה להתרת שימוש קונקרטי – הרי שלא מצאתי כי החלטת בית המשפט המחוזי בדבר הארכת הצו מצדיקה התערבות בית משפט זה. סוף דבר, הערר נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4406/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' פרידמן-פלדמן, א' אברבנאל וח' זנדברג) בתפ"ח 63539-06-19 מיום 9.5.2021 תאריך הישיבה: ז' בניסן התשפ"ג (29.3.2023) בשם המערער: עו"ד קובי בן שעיה בשם המשיבה: עו"ד מסעד מסעד בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס סיון קוריס בשם נפגעת העבירה: עו"ד הדר עזרא וייזל ][]פסק-דין

באישום הראשון הורשע בעבירות בעילה אסורה בהסכמה (ריבוי עבירות); מעשה סדום; מעשה מגונה בקטין תוך ניצול יחסי תלות (4 עבירות).

בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ר' פרידמן-פלדמן, א' אברבנאל וח' זנדברג) תיאר בגזר דינו את נסיבותיהן של העבירות בזו הלשון: "מדובר במעשים מיניים שהחלו בטרם מלאו למתלוננת 14 שנה, ונמשכו ברצף על פני כעשרה חודשים. מדובר במעשים שהחלו בנגיעות בגופה של המתלוננת והמשיכו בבעילת המתלוננת על ידי הנאשם.

לקולה נקבע כי המערער לא השתמש בכוח או באלימות כלפי המתלוננת.

ניתן משקל אף להערכת המסוכנות ולהערכות שפורטו בה. על יסוד כל אלה נקבע עונש המאסר בפועל בתחתית המיתחם והועמד על שלוש שנים וחצי מאסר בפועל, בצד מאסר על תנאי ופצוי למתלוננת.

...

לאחר ששקלנו את מכלול שיקולי הענישה, ומבלי שהתעלמנו מן האפשרות שיכול שחל עיכוב מה בהמשך ההליך הטיפולי שעובר המערער בנסיבות שתוארו לעיל, לא מצאנו מקום להתערבותנו.

מצאנו כי ניתן משקל מתאים לעקרון ההלימה על רקע הנסיבות שעליהן עמד בית המשפט המחוזי, ולעצמת הפגיעה בנפגעת העבירה מחד גיסא; ולשיקולים אישיים משפחתיים ואחרים שגם להם ניתן משקל לא מבוטל מאידך גיסא.

לפיכך החלטנו לדחות את הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5815/22 ע"פ 5854/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופטת ר' רונן המערער בע"פ 5815/22 והמשיב בע"פ 5854/22: פלוני נ ג ד המשיבה בע"פ 5815/22 והמערערת בע"פ 5854/22: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי תל-אביב יפו (הרכב: השופטת ג' רביד (אב"ד), השופט ע' מאור והשופטת מ' בן ארי), מיום 20.7.2022 בתפח"ע 16468-05-21 תאריך הישיבה: י"ג באייר התשפ"ג (04.05.2023) בשם המערער בע"פ 5815/22 והמשיב בע"פ 5854/22: עו"ד תמר אולמן; עו"ד יעקב שלומוביץ בשם המשיבה בע"פ 5815/22 והמערערת בע"פ : עו"ד נגה סידי ][]פסק-דין

לצד זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי למעשי המערער לא נילווה שימוש באלימות, בכוח פיזי או באיומים, "מעבר לממד הכפייה הטבוע בהם"; כי מעשי הסדום שביצע המערער במתלוננת כללו מין אוראלי, להבדיל ממין אנלי; וכי המערער הורשע במעשה בעילה יחיד.

בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס בהקשר זה להערכת מסוכנות מינית שנערכה למערער, שבה צוין, בין היתר, כי קיימים גורמי סיכון מסוימים מצידו, אך מסוכנותו בדרגה בינונית-נמוכה; וכי חרף הכחשתו את המעשים שבגינם הורשע, קיימת מוטיבציה מסוימת מצידו לטפול, אף על פי שיתכן שזו נובעת ממניעים חצוניים.

בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 28 שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים, ובית המשפט העליון הפחית את עונשו ל-24 שנות מאסר בפועל, אך לנוכח עיקרון האחידות בענישה; בע"פ 7951/12 פלוני נ' מדינת ישראל (7.4.2014) הורשע המערער שם בבצוע שורה ארוכה של מעשי סדום ומעשים מגונים בבתו, מאז שהייתה בת 11 ועד הגיעה לגיל 16, וכן בעבירות סמים.

לפיכך, בהיתחשב בכך שהמערער חזר בו, כאמור, מערעורו על הכרעת-הדין וציין כי יש בכך משום קבלת אחריות מצידו על מעשיו, ואך בהנתן שערכאת העירעור אינה ממצה את הדין, אציע לחברותיי לקבל את ערעור המדינה ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שיוטל על המערער על 18 שנות מאסר בפועל, חלף 16 שנות המאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.

...

לנוכח כל האמור לעיל, סכום הפיצוי לטובת המתלוננת שהושת על המערער, בסך של 60,000 ש"ח, נמוך יתר על המידה (והשוו לסכומי הפיצוי שנפסקו למתלוננות במקרים דומים, מני רבים: 258,000 ש"ח בע"פ 7951/12 הנ"ל; 250,000 ש"ח בע"פ 5816/19 פלוני נ' מדינת ישראל (26.4.2020)).

לפיכך, ובלי למצות את הדין אף בעניין זה, אציע לחברותיי כי נעמיד את סכום הפיצוי הכולל שישלם המערער למתלוננת על סך של 200,000 ש"ח. לפני סיום, ראיתי להפנות מילים מספר למתלוננת.

לנוכח כל האמור, אם תישמע דעתי, יתקבל ערעור המדינה, כאמור בפסקאות 22-21, וכפועל יוצא מכך, ערעור המערער יידחה, כך שהמערער ירצה עונש של 18 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וישלם למתלוננת פיצוי כולל בסך של 200,000 ש"ח. יתר רכיבי גזר-הדין יעמדו בעינם.

ערעור המערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה.

במקרה זה נגזר על המערער עונש של 6 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית, בגין הרשעתו בעבירות של מעשים מגונים בכוח, איומים, הדחה בחקירה והדחה בעדות.

חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – לא חלף זמן רב מבצוע העבירה, כך שאין המדובר בארוע שהתרחש לפני שנים רבות באופן שיש בחלוף הזמן כדי להקהות את המסוכנות או את חומרת הדברים.

ניתן להצביע על אינדיקאציות ומבחני עזר שיש בהם להעיד על זיקה מסוימת ועל מידת הקירבה שבין החפץ לעבירה: השמוש בחפץ קשור במישרין לאחד מיסודות העבירה שבוצעה או אנהרנטי לביצועה; השמוש בחפץ סייע לעבריין לבצע את מעשה העבירה; החפץ נכלל במפורש בכתב האישום; שימוש יוצא דופן בחפץ; השמוש בחפץ נכלל במסגרת התיכנון המוקדם של המזימה העבריינית; מבחן האלמלא, קרי האם העבירה יכולה הייתה להתבצע אילמלא השמוש בחפץ.

...

קשה למצוא הרבה מקרים הדומים לנסיבות כאן, ומבין פסקי הדין מצאנו להפנות לבאים: בע"פ 2035/16 פלוני נ' מ"י (14.9.2017) התברר ערעור על פס"ד במסגרתו הורשע המערער בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות והושת עליו עונש של 4.5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי; ותשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 50,000 ש"ח. דובר שם באירוע מיני שארע בעת שהמערער הסיע את המתלוננת לביתה ממועדון בו בילו השניים, כאשר השניים היו תחת השפעת אלכוהול.

פסילת רישיון הנהיגה – באשר לבקשת המאשימה להורות על פסילת רישיונו של הנאשם – יש מקום להיעתר לבקשה, שכן עבירת התעבורה אשר נלוותה למהלך האירועים הייתה משמעותית, לרבות בהיותה מסכנת חיים, ונזכיר כי הנאשם התיר למתלוננת לנהוג ברכב כאשר הוא יודע שהיא אינה מורשית לעשות כן ותחת השפעת אלכוהול.

סיכום - במכלול השיקולים, בהתחשב במתחם הענישה לעיל ולאחר שקילת ההיבטים לחומרה ולקולה, והואיל והעיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (כקבוע בסעיף 40ב' לחוק העונשין), אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: · 5 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו 23.3.2022.

התביעה טענה, כי מעשה מגונה בכח הוא עבירה מסוג פשע, אשר העונש המאקסימאלי הקבוע בצדה הנו 7 שנות מאסר, כשהמחוקק הוסיף וקבע, כי עונש המינימום לא יפחת מרבע העונש האמור, קרי, 21 חודשי מאסר בפועל, אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.

הנאשם והתביעה גם יחד ערערו על העונש לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעור התביעה והחמיר את עונשו של הנאשם ל-12 חודשי מאסר בפועל, יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

ראו ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) : לגוף הדברים, אין הסכום קשור מטבעו ביכולתו הכלכלית של החייב, כשם שבמשפט אזרחי אין בודקין בקביעת חיוב את יכולתו של החייב, ובהליך אזרחי דבר אחרון זה הוא עניין להוצאה לפועל לענות בו; ולכן הנושא שהעלה בא כוחו המלומד של המערער כעיקר טעונו, קרי, אי יכולתו הכלכלית של שולחו, אינו יכול לשמש אמת מידה.

עותק גזר הדין יועבר לשירות המבחן למבוגרים, למרכז להערכת מסוכנות ולמפקחת על נפגעי העבירה.

...

ראו, פסק הדין ע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל הנ"ל, קבע בית המשפט העליון (פסקה 26 לפסק הדין): מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה מתחם עונש הולם שתחתיתו נמוכה מעונש המינימום יכול להיקבע רק אם ניתנו טעמים מיוחדים לכך.

אני סבור כי עונש המינימום שקבע המחוקק הוא אינדיקציה לחומרה שמיוחסת לעבירה ולמידת הפגיעה בערכים המוגנים מביצועה, ולכן נכון שתהיה לו השפעה גם על מתחם העונש ההולם, אך כמובן בכפוף לסייג הטעמים המיוחדים שקבע המחוקק בסעיף 355 לחוק העונשין, ותוך תשומת לב בכל מקרה לשאלת חלקם של המאסר בפועל והמאסר על תנאי בענישה הכוללת.

לפיצוי שיושת משמעות הן מבחינת הסיוע לנפגעת העבירה לשקם את חייה והן מבחינת ההכרה בסבל שנגרם לה. סיכום לאחר שבית המשפט שמע טענות הצדדים; עיין בטענות התביעה לעונש בכתב; עיין בפסיקה שהוגשה; עיין בתסקירים ובהערכת המסוכנות; שמע דברו האחרון של הנאשם – דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: שנתיים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד, על פי רישומי שב"ס; 12 חדשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו, שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז-1977, פרק י' סימנים ה', ו', ו'1, ו'2, שהיא מסוג פשע; 6 חדשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו, שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז-1977, פרק י' סימנים ה', ו', ו'1, ו'2, שהיא מסוג עוון, או עבירה בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1998; הנאשם יפצה את נפגעת העבירה בסך בן 50,000 ₪.