ראשית, העבירה בה הורשע המערער היא חמורה ביותר, וכאמור כתב האישום מגולל מסכת היתעללות איומה של הקטין במתלונן אשר אין מחלוקת ביחס לפגיעה הקשה ויוצאת הדופן בו.
שנית, בהתייחס לגילו של המערער - בעת ביצוע העבירה הוא היה בן 15 ו-10 חודשים.
כך, למשל, בע"פ 7870/19 שהוזכר לעיל, נדון ערעור על גזר דינו של קטין אשר הורשע בבצוע מספר עבירות של מעשה סדום וגרם מעשה מגונה בבני משפחתו – האחד כבן 3 והשנייה כבת 6.
ואם לא די בהחלטה הקשה שלא לצרף את דעתי לדעתו של חברי השופט י' אלרון, מציבה בפניי חברתי, השופטת ר' רונן, דילמה קשה נוספת, לאור עמדתה לפיה יש לבטל כליל את עונש המאסר שהוטל על המערער ולהמירו, בהתאם להמלצת שירות המבחן, לצוו החזקה במעון נעול עד גיל 20 (קרי, נכון למועד גזר הדין של בית המשפט קמא, לשנתיים נוספות), צו פקוח בתנאי מגורים לשנה נוספת וצו פקוח בקהילה לשנתיים נוספות לאחר מכן.
...
עיקרי כתב האישום המתוקן
פרטי כתב האישום המתוקן קשים לקריאה, אולם אין מנוס מלתארם בפירוט.
התוצאה העולה מהמקובץ, לדעתי, הינה שגזר דינו של בית המשפט קמא, בעניין דנן, הינו חריג בחומרתו, ומצדיק את התערבותנו כערכאת ערעור.
על אף האמור, לבסוף, החלטתי לצרף את דעתי לדעתה של חברתי, וזאת בשל הנימוקים הבאים.
לפני סיום, אבקש להבהיר אף זאת: טעות יעשה מי שיבקש להשתמש בפסק דין זה כתקדים המתאים לשמש לכלל או אף לחלק משמעותי מהמקרים בהם קטינים מורשעים בעבירות חמורות.