נוכח דברים אלו, השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש של עשרים ושלושה חודשי מאסר בפועל, בנכוי התקופה בה שהה במעצר; שישה עשר חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער עבירת מין מסוג פשע או ניסיון לעבור עבירה כאמור, למשך שלוש שנים מיום שיחרורו מן המאסר; תשעה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער עבירת מין מסוג עוון או ניסיון לעבור עבירה כאמור, למשך שלוש שנים מיום שיחרורו מן המאסר; ופצוי למתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח.
טענות הצדדים בגדרי העירעור
טענות המערער
לטענת המערער, בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי נפלה שורת שגיאות, ובהן – המשקל המצומצם שניתן לאירועים שקדמו לארוע מושא כתב האישום; המשקל המצומצם שניתן להיעדר היתנגדות של ממש מצד המתלוננת; היתעלמות מן הסתירות המרובות המתעוררות בעדות המתלוננת; המשקל המצומצם שניתן להתנהלות המתלוננת לאחר הארוע; היתעלמות מן מהשינויים שחלו בגירסתה; דחיית הטענה בדבר זהום עדות המתלוננת; והרשעת המערער בעבירה של ניסיון אינוס חלף עבירה של מעשה מגונה.
אכן, במסגרת גזר הדין קיימת היתייחסות להוראות הסעיף 355(א) לחוק העונשין, לפיו, בהעדר טעמים מיוחדים, עונשו של אדם שהורשע בעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין לא יפחת מרבע מהעונש המירבי שנקבע בחוק – היינו, ארבע שנות מאסר בפועל; זאת, חרף העובדה כי המערער הורשע בעבירה של ניסיון אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין – לגביה חל סעיף 27 לחוק העונשין הקובע כי "הוראה שבה נקבע לעבירה עונש חובה או שנקבע לה עונש מיזערי, לא תחול על ניסיון לעבור אותה" (ראו גם ע"פ 5296/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 385, 398 (2000)).
...
נוכח האמור, סבורני כי מתקבלת תמונה ברורה בדבר ניסיון המתלונן להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת – כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי (עמ' 20 להכרעת הדין).
לעניין זה יודגש, כי במסגרת ערעור על גזר דין תבחן ערכאת הערעור, בראש ובראשונה, את התוצאה העונשית הסופית (ראו, למשל, ע"פ 2935/19 משהראוי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 והאסמכתאות שם (24.10.2019)) – ולפיכך, אף לו הייתי נכון לקבל את עמדת המערער כי התייחסות בית המשפט המחוזי לסעיף 355(א) לחוק העונשין השפיעה על מתחם הענישה שנקבע בעניינו, אין בכך כדי להועיל לו.
לבסוף יצוין, כי אין בידי לקבל גם את טענות המערער בדבר אי-התחשבותו של בית המשפט המחוזי בנסיבותיו האישיות, כמו גם בהתנהלות גורמי החקירה.
סוף דבר, על יסוד האמור ומכל הנימוקים עליהם עמדתי בהרחבה לעיל סבורני כי דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות – וכך אציע גם לחבריי לעשות.
