ערעור על גזר דין בעבירות חטיפה, מעשה מגונה ותקיפת בן זוג

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2796/23 ע"פ 2806/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר המערער בע"פ 2796/23: שמעון לוי המערער בע"פ 2806/23: אושר בן נעים נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. מתלוננת ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' עדן), מיום 23.2.2023, בת"פ 60102-03-22 תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשפ"ד (27.12.2023) בשם המערער בע"פ 2796/23: עו"ד רן אבינועם בשם המערער בע"פ 2806/23: עו"ד פאולה ברוש בשם המשיבות: עו"ד הילה גורני בשם שירות המבחן: עו"ס סיון קוריס ][]פסק-דין

כאמור לעיל, בשל האירועים המתוארים לעיל הורשעו המערערים על פי הודאתם, בהסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש, בבצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; כאשר בן נעים הורשע בנוסף בבצוע עבירה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין.

בגזירת עונשו של בן נעים בתוך המיתחם, ציין בית המשפט המחוזי כי לבן נעים, שהנו יליד שנת 1986, ישנו עבר פלילי מכביר הכולל 26 רישומים, אשר חלקם נוגעים לעבירות אלימות ורכוש כגון שוד מזוין, חבלה כשהעבריין מזוין, פציעה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג, תקיפה סתם של בן זוג, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חטיפת ארנקים, מעשה מגונה תוך שימוש בכוח או באיומים, ועבירות נוספות רבות.

כידוע, הלכה היא שערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב בחומרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שבהם גזר הדין סטה משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת או כשנפלה בו טעות בולטת (ע"פ 7238/22 עמאש נ' מדינת ישראל, פסקה 4 והאסמכתאות שם (14.12.2022)).

...

בנתון לנסיבות החמורות ויוצאות הדופן שאירעו בענייננו כמתואר לעיל, סבורני כי המתחם שקבע בית המשפט המחוזי אינו חורג משמעותית מהמתחם שהיה ראוי לקבוע בנסיבות המקרה.

משכך, נראה לי כי, בנסיבות העניין דנן, יהיה זה לנכון שהשיקול דלעיל יישקל על ידי הגורמים המוסמכים במועד מאוחר יותר ולא ישפיע על עונשו של בן נעים, מראש.

השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט י' כשר כי דין הערעור להידחות על שני ראשיו, לרבות בסוגיית גובה הפיצוי שהושת על המערער.

בסופו של דבר, הוא קבע כי אף שהייתה במקרה זה חריגה בהיקף הפיצויים שנפסקו בהשוואה למקרים אחרים, הדבר משקף מדיניות ראויה, וכך דחה את הערעור גם בנקודה זו. כאמור, אני מסכימה לתוצאה, אך אני מוצאת קושי מסוים בהצגת הטעמים לה. כידוע, על-פי ההלכה הפסוקה, הפיצוי הנפסק לנפגע העבירה בהליך פלילי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 הוא בעל אופי אזרחי (ראו: רע"פ 2976/01‏ אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 463-462 (2002); רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(2) 802, 814-813 (2007); ע"פ 1076/15 טווק נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-8 לפסק דיני (7.6.2016); דנ"פ 5625/16 ‏אסרף נ' טווק בוקובזה, פסקה 6 לפסק דיני (13.9.2017) (להלן: עניין דיון נוסף טווק)).

במסגרת גזר הדין נגזרו על המערער 15 שנות מאסר בפועל, 36 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שיחרורו, ופיצויים כספיים למתלוננות בסך כולל של 135,000 ש"ח. המערער הורשע בשורה ארוכה של עבירות מין בדרגות חומרה שונות, החל מהטרדה מינית דרך מעשה מגונה ותקיפה וכלה באונס, בשש מתלוננות שונות, כולן קטינות בעת ביצוע המעשים.

גם לאחר סיומה של מערכת היחסים עם בת זוגו, נשמר הקשר הקרוב בין המערער ובין שר' ובנותיה – המערער נהג לסייע לשר' בקניות, בהסעת בנותיה לבית הספר ולחברים, קנה עבורן ספרי לימוד וכלי כתיבה, וכן התארח בביתה וסעד עם בני משפחתה.

לאחר שהנערה ח' אספה את המכשיר בידה, חטף אותו ממנה והביא לכך שנחתכה ונפצעה.

...

דיון והכרעה לאחר שהצדדים טענו לפנינו, בכתב ובעל פה, ולאחר שעיינתי בחומרים המצויים בתיק ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות גם את הערעור על גזר הדין, וכך אמליץ לחברַי.

בנוגע לרף הענישה הנהוג, מעיון בפסיקה לא מצאתי כי ענישתו של המערער חורגת לחומרא מהענישה הנוהגת, אשר מטילה על נאשמים המורשעים באינוס קטינות עונש מאסר בפועל הנע בין 20-8 שנים, כאשר הקביעה בתוך המתחם משתנה, כמובן, בהתאם לנסיבות המיוחדות הנלוות לכל מקרה ומקרה (ראו ע"פ 7593/16 פלוני נ' מדינת ישראל (26.3.2017); ע"פ 3217/14 שמיים נ' מדינת ישראל (‏31.7.2016); ע"פ 1555/13 פלוני נ' מדינת ישראל (‏9.6.2014); ע"פ 9613/11 טפגאי נ' מדינת ישראל (31.10.2013); ע"פ 2847/11 מדינת ישראל נ' פלוני (11.7.2013); ע"פ 5263/10 ‏ ‏פלוני נ' מדינת ישראל (31.7.2012); [ע"פ 11100/08 ‏]שרעבי נ' מדינת ישראל (14.9.2011)).

סוף דבר: על יסוד האמור לעיל אציע לחברַי לדחות את הערעור.

מישפחת מוצאו מונה זוג הורים ו-3 ילדים, בגיל 24-19.

בשנת 2018 נשפט בגין תקיפה ונדון למאסר בן 5 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופצוי לנפגע העבירה.

הארוע היתרחש בבית חולים על כל הרגישות הכרוכה בכך, הנאשם התנהג באופן מגונה כלפי המאבטחים והשוטרים ולאחר מכן תקף שוטר והארוע הסתיים בפציעת השוטר אשר נזקק לטפול רפואי.

ע"פ (י-ם) 33814-05-17 פרץ נגד מדינת ישראל (08.05.2018): ביהמ"ש המחוזי דחה את עירעורו של נאשם שהורשע בתקיפת שוטר ושנידון לחודשיים מאסר בעבודות שירות לצד עונשים נלווים.

בנסיבות התיק, בעת ששוטר רשם דו"ח לנאשם – תפס הנאשם את ידו של השוטר, חטף מידיו את תעודת הזהות שלו והשליך אותה לשיחים תוך שאמר לשוטר: "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק", וכן: "אני לא בא אתך לשום מקום". בהמשך לכך, דחף את השוטר ולא אפשר לו לאזוק אותו.

במסגרת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, נתתי דעתי לכך שהמעשה לא היה מתוכנן, שחלקו של הנאשם באלימות היה רב ומשמעותי, שכתוצאה ממעשיו של הנאשם ומהתנגדותו למעצרו ניפצע שוטר ונזקק לטפול רפואי, ושבעת הארוע היה הנאשם שרוי בגילופין.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה - סוגם ומידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן שלושה חודשים וים אחד בנכוי ימי מעצרו בתיק זה. הנאשם יחל לשאת את מאסרו ביום 16.08.2020 ולשם כך יתייצב ביום המיועד בכלא ניצן עד השעה 10:00 כשבידו העתק מיגזר הדין ומפקודת המאסר.

...

בחנתי את נימוקי הסדר הטיעון ואת העונש המוצע בו, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים בהקשר זה, מצאתי שהסדר הטיעון סביר, מבוסס על שיקולים ראויים ומקיים את נוסחת האיזון דלעיל ועל כן החלטתי לאמצו.

יש להדגיש כעולה מהניתוח דלעיל, שאילולא הסדר הטיעון, הייתי דן את הנאשם לעונש חמור יותר מהעונש שעליו הוסכם במסגרת ההסדר.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה - סוגם ומידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן שלושה חודשים וים אחד בניכוי ימי מעצרו בתיק זה. הנאשם יחל לשאת את מאסרו ביום 16.08.2020 ולשם כך יתייצב ביום המיועד בכלא ניצן עד השעה 10:00 כשבידו העתק מגזר הדין ומפקודת המאסר.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8339/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' כרמל, א' רומנוב וש' רנר) אשר ניתן ביום 20.10.2020 בתפ"ח 74019-05-19 תאריך הישיבה: כ' בסיון התשפ"ב (19.6.2022) בשם המערער: עו"ד יפית וייסבוך בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס ][]פסק-דין

בית משפט קמא השית על המערער שבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה, וחייבו לשלם לנפגעת העבירות פיצויים בסך של 80,000 ש"ח. עונש המאסר שכאמור הושת על המערער, הושת במצטבר לעונש המאסר בן 8.5 שנים אשר הושת עליו בתפ"ח (מחוזי י"ם) 58758-03-15 בגין עבירות מין קשות שביצע באחותו בהיותה קטינה בגילאים 6 עד 13, כשאליהן נלוו מעשים מגונים בנסיבות אינוס שהלה ביצע באחיינו, בן 5, ובקטינה בת 6 (שאינה בת משפחתו).

למשל, בגדריו של ע"פ 5816/19 הנ"ל קבענו כי העונש של 15 שנות מאסר אשר הושת, לצד עונשים נלווים, על נאשם שבמשך ארבע שנים ביצע בבתה של בת זוגו – כשזו היתה בגילאים 18-14 – עבירות מין הדומות לאלו שבוצעו על ידי המערער דכאן, הוא עונש מידתי וראוי – זאת, למרות שאותו נאשם עצמו היה קורבן לניסיון לתקיפה מינית אשר בוצע כלפיו בהיותו נער.

...

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.

בגין האמור לעיל, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בבצוע עבירות אלה: מעשה מגונה בכוח – עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (כפי שהדברים תוקנו בהסכמה ביום 19.10.22), כליאת שוא – עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין; תקיפת בת זוג – עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין; ואיומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בעיניינו של הנאשם, הקוים המאפיינים של האירועים, שאחריהם עלינו לתור במסע החיפוש בפסיקה המשווה, הם אלה: 1)- ארוע בין בני זוג; 2)- עבירות מין מלוות בעבירת אלימות; 3)- הרקע למעשים הוא קיומו של חוסר שביעות רצון של בן זוג מהתנהלות בת זוגו, שמעוניינת להפרד ממנו - היתנהלות שנתפסת בעיני בן הזוג כהתנהלות מוטעית שפוגעת בכבודו ובדימויו העצמי.

כאמור, ב"כ המאשימה הפנה אותנו לשני גזרי דין, האחד תפ"ח (מחוזי- י-ם) 661/09 מדינת ישראל נ' מזרחי (27.10.2010), שעליו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שנידון במסגרת ע"פ 9064/10 פלוני מדינת ישראל (8.11.11), שם אישר בית המשפט העליון עונש של 6 שנות מאסר בפועל שהושת על נאשם שהורשע בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, כניסה והתפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות.

ערעור שהגיש הנאשם על גזר הדין לבית המשפט העליון, נדחה.

עיינתי, בנוסף, בע"פ 1838/20, ע"פ 1880/20 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 20.05.2021), שבמסגרתו אישר בית המשפט העליון את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט זה שזיכה את הנאשם מעבירות של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, אינוס, וכליאת שוא, והרשיע אותו בעבירה של מעשים מגונים בכוח (מספר מקרים) (לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין).

...

לצד השיקולים הללו, מבקשת המאשימה לשקול את שיקול הרתעת הרבים והרתעת היחיד, שכן בסוג זה של עבירות, שהן עבירות שכיחות שקיים קושי רב בגילוין ובחשיפתן, יש לתת משקל גם לקושי זה. לאור כל האמור, ביקש ב"כ המאשימה, כאמור, למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, ולצד זאת להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי משמעותי למתלוננת.

נוכח דברים אלו, בית משפט זה קבע כי, ככלל, מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה לגלם את הנזקים המשמעותיים שנגרמים לנפגעי העבירות, כמו גם להעביר מסר הרתעתי ברור לעברייני מין פוטנציאליים, אשר יתבטא בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה תוך בידודם מן החברה[.

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שהעונש המירבי הקבוע בחוק בגין העבירה של מעשה מגונה בכוח בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין עומד על 10 שנות מאסר בפועל, ובהינתן העובדה כי המחוקק ראה לנכון לקבוע בעבירות מסוג העבירה דנן, עונש מזערי (סעיף 355 לחוק העונשין), ולאחר שנתתי את דעתי לרף האלימות, שאין להקל בה ראש, ועם זאת עדיין אין מדובר במעשים מן החמורים שידענו, ובהתחשב בשאר השקולים עליהם עמדתי לעיל, לרבות הערכים החברתיים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה, דומני כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 36 ל – 60 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.