בית-המשפט המחוזי בנצרת, בדונו בעירעור המערער, ובבקשתו להמנע מהרשעתו, ציין את טיעוני המערער על הפגיעה הקשה הצפויה בו ואת טענותיו כי הודה בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות ואף עבר הליך טפולי, ומנגד את טיעוני המדינה על-כך שנסיבות בהן מכה מורה את אחד מתלמידיו אינן מתיישבות עם אי-הרשעה.
בית-המשפט המחוזי היה מודע לכך כי בכל הקשור בפגיעה הראשונה, לא נוסח כתב-האישום באופן המצביע על ארוע אלימות, אולם הדגיש כי בהתייחס לארוע השני, המדובר בארוע חמור בשל כך שהמדובר בפערי כוחות, בשל כך שהארוע ארע בתוך כותלי בית-הספר, ובשל כך שהאלימות הותירה חבורות על פניה של הילדה.
בסופו של דבר קבע בית-המשפט המחוזי בנצרת כי:
"למרות כל האמור, ושעה שלא שוכנענו כי עצם הרשעתו של המערער תסב לו, במידה רבה של וודאות, פגיעה קונקרטית בלתי מידתית, ובהנתן חומרת העבירה עליה עמדנו לעיל, אין מנוס מדחיית העירעור. כאמור, ההחלטה האם לפטר את המערער נתונה לגורמים המקצועיים, וחזקה עליהם כי ישקלו בטרם החלטתם את היתנהלותו החיובית של המערער לאורך השנים עד ביצועה של העבירה דנן ומאמצי השקום שלו במהלך ניהול ההליך".
לעניין הרשעת מורה בעבירת אלימות כלפי תלמיד, גם כאשר המדובר במקרה בודד וחד-פעמי, הנני מפנה אף ל-עפ"ג 59168-12-16 ספאא נסארה נ' מדינת-ישראל (22/1/17) ולערעור על פסק-דין זה שנידחה ב-רע"פ 1705/17 (12/3/17).
גזר-הדין של בית-הדין למשמעת
בית-הדין למשמעת פירט בגזר-הדין בעיניינו של המערער, את טיעוני הצדדים, תוך שציין את טיעוני המשיבה כי מבוקשת פסילה לשירות המדינה למשך 8 שנים, כך שתום הפסילה יהיה מקביל למועד המהוה את הגיל המינימאלי שבו עובד הוראה זכאי לפרוש ולקבל גמלאות מאוצר המדינה, וכן את הטיעונים בנוגע לחומרת העבירה, והמסר שיש להעביר כי עובד הוראה המשתמש באלימות כלפי קטינים לא יוכל להמשיך בעבודתו.
"
ועיין גם ב-עש"ם 7111/02 נציבות שירות המדינה נ' יאיר אשואל (21/1/03):
"כבר נקבע בפסיקתנו פעמים רבות כי קיים הבדל מהותי בין הדין הפלילי לבין הדין המשמעתי. בשונה מהענישה בדין הפלילי עיקר התכלית של הדין המשמעתי היא הגנה על רמת השרות הצבורי, והגנה זו מיתמקדת בשמירה על תדמיתו הראויה ועל תיפקודו היעיל של השרות הצבורי... כאמור, שמירה על תדמית ראויה של השרות הצבורי היא תנאי הכרחי לשמירה על תיפקוד נאות של שירות זה. נוסף על שמירה קפדנית על תדמית השרות, נועד ההליך המשמעתי למנוע פגיעה בתיפקוד שירות המדינה, אשר על כן, בבואו להטיל אמצעי משמעת יבחן בית-הדין, בין היתר, אם אמצעי המשמעת המוטלים יוצרים הרתעה מספקת בקרב עובדי המדינה. כן יבחן אם די באמצעי המשמעת האמורים כדי להשיב על כנו את אמון הציבור במערכת השרות הצבורי, שאף הוא תנאי הכרחי לתפקודו של השרות. בבוא בית-הדין לגזור דינו של נאשם בעבירה משמעתית אין הוא מתייחס לאמצעי המשמעת כאל עונש גרידא, שכן עליו לבחון מהו האמצעי ההולם את התכליות האמורות של הדין המשמעתי."
אשר על-כן, משקלם של שקולי הרתעה כבד יותר ומשמעותי יותר בדין המשמעתי הצופה פני עתיד, ומשקל הנסיבות האישיות של המערער נסוג על-מנת להעביר מסר ברור ליתר העוסקים בתחום זה - הוראה.
...
בהקשר לכך יש לציין כי ההליכים המשמעתיים קיימים בסקטורים שונים, ולא רק בשירות המדינה (למשל לגבי עורכי-דין, רופאים, רואי-חשבון, אדריכלים, וכיו"ב), וגם בהקשר להליכי משמעת בסקטורים אחרים נפסק באשר להיבטים אישיים ולנסיבות אישיות כי:
"לכל ההיבטים הללו ישנו משקל ניכר מן הבחינה האנושית, והיה להם בוודאי מקום נכבד בשיקולי הענישה הפלילית, ואף יש להם מקום מסוים במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית. עם זאת, אין הם מכריעים את הכף בדין המשמעתי. מעמדה ואמינותה של המערכת המקצועית בעיני הציבור הם העומדים במוקד כאן, ואין מנוס ממתן משקל מכריע להיבטים אלה מן הטעמים שבאינטרס הציבור..."
עיין לעניין זה ב-על"ע 3467/00 הוועדה המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' צלטנר (18/2/02).
בעניין שופניה, תיאר בית-המשפט בהרחבה כי המורה התכוונה למנוע מפגש אלים בין שני תלמידים, ובית-המשפט מצא לנכון ליתן משקל כאשר בחן את הנסיבות שבהן אירעה התקיפה (עיין סעיפים ל"ג ו-ל"ד לפסק-הדין בעניין שופניה).
לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את ערעור המערער בכל הקשור לאמצעי המשמעת של נזיפה חמורה ופיטורים לאלתר, ומקבלת באופן חלקי את ערעור המערער באשר למשך פסילתו משירות המדינה וממשרד החינוך, כך שמשך הפסילה יקוצר כמפורט לעיל.
