ערעור על גזר דין בעבירות אינוס

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1355/23 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר כבוד השופטת ר' רונן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.1.2023 בתפ"ח 9812-08-22 שניתן על ידי כבוד השופטים גילת שלו- אב"ד, דינה כהן ואיתי ברסלר-גונן תאריך הישיבה: ו' בתמוז התשפ"ג (25.6.2023) בשם המערער: עו"ד שלמה פצ'בסקי בשם המשיבה: עו"ד הילה גורני ][]פסק-דין

ואולם, בהנתן מכלול נתוניו של העורר (גילו הצעיר; העידר עבר פלילי; נסיבות חייו הקשות); מיקום המעשה בתחתית מדרג החומרה של עבירות האינוס; הודאתו של המערער בעבירה והחרטה שהביע על דבר ביצועה; עמדת המתלוננת אשר אינה עומדת על ענישה מחמירה; ומנעד הענישה שהוכר בפסיקה ביחס למעשים דומים – איננו סבורים כי העונש שהוסכם בהסדר הטיעון חורג באופן קצוני מהעונש שראוי היה להטיל עליו, באופן שהצדיק דחייה של עסקת הטיעון שנערכה בעיניינו (למבחנים העשויים להצדיק דחיית הסדר עונשי שנקבע בעסקת טיעון ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 605 (2002).

...

בשים לב לעמדת הצדדים, ולאחר ששקלנו בדבר, הגענו לכלל מסקנה כי המקרה שלפנינו איננו מהמקרים החריגים בהם ראוי כי בית המשפט ידחה הסכמה עונשית שעל בסיסה הושגה עסקת טיעון.

לנוכח האמור מצאנו לנכון לקבל את הערעור, ולהורות כי עונש המאסר שיושת על המערער יועמד על 18 חודשי מאסר בפועל.

אשר קולה , שופט סגן הנשיאה דני צרפתי , שופט רננה גלפז מוקדי, שופטת <#3#> גזר דין הנאשם, זוכה לאחר שמיעת הראיות, מעבירת אינוס בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 אשר יוחסה לו, אך הורשע, על פי הודאתו בתום שמיעת הראיות, בעבירה של הפרת צו פקוח, עבירה לפי סעיף 22 לחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006.

נוסיף ונפנה לעוד פסק דין נוסף, מבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר ניתן במסגרת עפ"ג 5723-10-15 פבלו ארטפוך נ' מדינת ישראל (11.11.2015)‏‏ עניינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום אשר הרשיע את המערער על-פי הודאתו בשש עבירות של הפרת צו פקוח, באיומים ובהטרדת עד. נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל מאסר על תנאי (חודשיים בחופף ושלושה חודשים במצטבר), כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 15 חודשים.

...

קיימת, אם כך, חשיבות מכרעת באכיפה דווקנית של צווי פיקוח על עברייני מין מורשעים, על מנת להרתיעם מהפרת הצו.

על אלו נוסיף את הצורך בהרתעת הנאשם עצמו מפני הפרה נוספת של צו הפיקוח אשר ניתן כנגדו לאחרונה, כאשר מדבריו האחרונים וגם מן העובדה שביצע את העבירה בהיותו נתון בטיפול עולה כי נדרשת ענישה מרתיעה, ואת החשיבות שבהעברת המסר לעברייני מין מורשעים כי הפרת צו פיקוח תוביל לענישה מוחשית.

על כל אלו, החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: א. 11 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 25.7.22.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפח"ע 34018-06-22 מדינת ישראל נ' פלוני בפני כבוד השופט עמי קובו – אב"ד כבוד השופט מיכאל קרשן כבוד השופטת מרב גרינברג בעיניין: המאשימה מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז מרכז ע"י עו"ד טלי קרת הנאשם פלוני ע"י ב"כ עוה"ד חדווה באום וגלעד באום נוסח זה של גזר הדין מותר בפירסום. גזר דין

אף מנקודת המבט של ההרתעה יש טעם בענישה מחמירה בעבירות אינוס המבוצעות בהסכמה מצד הקורבן, וזאת נוכח הסיכוי הנמוך לתפיסת העבריין, שהוא פועל יוצא של העובדה כי עבירות מהסוג של עבירת "האונס הסטאטוטורי" מבוצעות מטבען בדל"ת אמותיה של מערכת היחסים בין העבריין לקורבן ושל הסכמתו הלכאורית של קורבן העבירה לבצוע" (ע"פ 5500/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 54 (3.8.2011)).

בית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת עונש המאסר, וקבע כי מדובר במעשים מכוערים ובזויים שבוצעו בקטינים תוך ניצול תמימותם ובורותם, וכי האחריות למעשים רובצת כולה על כתפי המערער; בע"פ 2240/21 מדינת ישראל נ' שחר (8.11.2021) הורשע נאשם, על פי הודאתו, בשלושה אישומים שייחסו לו שורת עבירות מין בקטינים, חניכים בפנימייה בה עבד כמדריך, חרף היתנגדותם.

(הנאשם הגיש ערעור על גזר דינו, ע"פ 997/23 פלוני נ' מדינת ישראל, שעדיין לא נדון); תפ"ח (מחוזי מר') 60148-07-20 מדינת ישראל נ' פלוני (29.3.2023), הנאשם הורשע בבצוע שני מעשי גרם מעשי סדום, באחים תאומים בני 8, במיתחם מקלחות בבריכה עירונית, בכך שהכניס את איבר מינם לפיו ומצצם.

...

בנסיבות המקרה שבפנינו, לא מצאנו טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מעונש המזערי.

לאחר שבחנו את כלל השיקולים, ונתנו משקל נכבד להודאתו של הנאשם, אשר ייתרה את הצורך בשמיעת עדות הקטין, ולנכונותו של הנאשם לטפל בבעיותיו, מצאנו ללכת כברת דרך לקראתו, ולמקם את עונשו בתחתית מתחם הענישה.

לאחר ששקלנו את כלל השיקולים וביניהם את סכום הפיצוי שהופקד, מצאנו להשית על הנאשם פיצוי כולל בסך 75,000 ₪.

לפיכך, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 4 שנים החל מיום מעצרו 29.5.22.

המבקש הודה, על יסוד עובדות כתב האישום המתוקן, בבצוע העבירות הבאות (הכרעת דין מיום 23.11.2022; להלן: הכרעת הדין): (-) ריבוי עבירות אינוס של קטינה, שטרם מלאו לה שש-עשרה שנה, תוך שימוש בכוח ובאיומים וללא הסכמתה החופשית, בנוכחות אחר שחבר עם הנאשם לבצוע האינוס – לפי סעיפים 345(ב)(5) ו-(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק.

לשם שלמות התמונה יצוין כי על הנאשם 1 (אשר היה כאמור בגיר בעת ביצוע העבירות), הוטל עונש של 8 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, ופצוי לנפגעת העבירה על סך של 70,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור על גזר הדין, ולצידו הבקשה דנן לעיכוב ביצוע.

...

כמו כן מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה: "ככלל, חומרתן של העבירות שביצע קטין, יכולה בהחלט שתגיע לדרגה שבה יהיה ההליך השיקומי שעובר הקטין מוצלח ומבטיח ככל שיהיה, ותהיינה ההמלצות של שירות המבחן חד-משמעיות ככל שתהיינה, לא ניתן להורות אלא על מאסר מאחורי סורג ובריח ולפרק זמן משמעותי" (הדברים תואמים במדויק את חוות דעתי ב-ע"פ 1589/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (להלן: ע"פ 1589/23)).

סבורני כי גם ערעור שסיכוייו לא היו מצדיקים צו לעיכוב ביצוע, בנסיבות "רגילות", יכול ויצדיק צו לעיכוב ביצוע בנסיבות מיוחדות כאמור, כבענייננו.

סוף דבר: אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש עד להכרעה בערעור.

כן הלין על מספר החלטות ביניים שנתן בית המשפט המחוזי: על כך שלא התיר השמעת עד הגנה על אודות תלונת כזב שהגישה נגדו המתלוננת על תקיפה מינית; על כך שלא התיר את החזרת המתלוננת לדוכן העדים כדי שתשיב לשאלות לגבי הגשת תלונת השוא האמורה ועל כך שאיימה להגיש תלונה כוזבת נוספת על פגיעה מינית נגד גיסהּ, לגביהם הגיעו ראיות לאחר סיום עדותה; על כך שדחה בקשה שהגיש המערער לגילוי ראיות לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), אִפשר למחזיקי הראיות להיתעלם מצווים שפוטיים שניתנו בעיניינם ונמנע מלעיין בראיות עובר למתן החלטתו בעיניין; ועל סרובו לשמוע סיכומים בעל-פה אלא בכתב נוכח "מצוקת הזמנים". ולבסוף הלין בא-כוח המערער על גזר הדין, בציינו כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה וכי שגה בכך שלא אִפשר לו להציג שאלות לעורכות תסקיר נפגעת העבירה.

דעת המיעוט ראתה לנכון לזכות את המערער מעבירת האינוס לא מפני שהשתכנעה שגירסת המתלוננת בדויה, אלא כי התעורר לעמדתה ספק בדבר החדרת אצבעותיו של המערער אל תוך איבר מינה של המתלוננת נוכח האפשרות שמדובר בהסקת מסקנה ולא בזכרון חי. הא ותו לא. אדרבה, כל אחד מהשופטים נימק מדוע לדעתו יש לתת אמון בגירסת המתלוננת, ומדוע גרסת המערער לפיה כל שעשה היה "לדגדג" אותה כאשר המשך גירסתה הוא פרי דמיונה, תוצר של חלום או עלילת שוא – אינה ראויה לאמון.

...

המסקנה היא כי להשקפתי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

בית המשפט נעתר לבקשתו באופן עקרוני, אך במסגרת החלטתו מיום 20.9.2023 ביקש לראות תחילה את השאלות.

סיכומו של דבר אפוא, לדעתי יש מקום לדחות גם את הערעור על גזר הדין ואמליץ אפוא לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו.