ערעור על גזר דין בית הדין למשמעת עובדי רשויות מקומיות

לפני ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (כב' ראשת בית הדין עו"ד איילון, וכב' החברים מר כרואן וגב' האוזר), בו הורה בית הדין, בין השאר, על פיטורי המערער לאלתר, תוך שמירת מלוא זכויותיו הממוניות והסוציאליות.

...

לאחר התלבטות והתחבטות קבע בית הדין ש"מנקודת מבט אובייקטיבית, הגענו לכלל מסקנה לפיה הנאשם לא ניצל את מרותו כלפי [המתלוננת]" (שם). בית הדין התרשם כי מערכת היחסים הייתה הדדית, ולא הוכח שהמערער הבטיח למתלוננת דבר מה תמורת קיום יחסים מיניים עמו. עוד לא הוכח שהבטיח לשנות מתנאי שכרה אם לא תיענה לדרישותיו (שם). בית הדין העדיף את עדות המערער על פני עדות המתלוננת, ודחה את גרסתה לפיה ניתן לה יחס מועדף ושהמערער התעלם מדיווחים כוזבים שדיווחה. נקבע כי המתלוננת ביקשה למזער את חלקה בפרשה, שחשיפתה הסבה פגיעה לה ולמשפחתה, אך גם המערער ביקש למזער את חלקו (שם, בעמ' 11). עוד נקבע כי לא התקיימו פערי מעמדות מובהקים במקום העבודה בין המערער למתלוננת (שם, בעמ' 12). על רקע זה נפסק כי "הגם ששררו ביניהם יחסי מרות, [המערער] לא ניצל את סמכותו לרעה ולא הוכח, כי כפה את מערכת היחסים או סיפק טובות הנאה תמורת קיום יחסי מין עם [המתלוננת]" (שם, בעמ' 13).

לפני ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (תיק 3/19), שבו הוחלט בדעת רוב להטיל על הנילון אמצעי משמעת של פיטורין על תנאי והעברה לתפקיד אחד בערייה, ואילו דעת המיעוט סברה שיש להטיל עליו אמצעי משמעת של פיטורין בפועל.

הותרת גזר הדין על כנו תעביר מסר שגוי ולפיו "הפשע משתלם". דעת המיעוט עומדת איפוא בנגוד לתכלית דיני המשמעת.

...

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור.

אלא שבסופו של דבר נשענה העירייה על התעודות המזויפות שהוצגו לה. אין להטיל עליה את החובה לבדוק תחת כל צעד ושעל האם מטעים אותה.

על רקע כל אלה אני סבור שדעת המיעוט משקפת יחס הולם יותר בין חומרת המעשה שנמצא שביצע המשיב לבין אמצעי המשמעת שהוטל עליו, ויש להעדיפה.

התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל, ועל המשיב יוטלו אמצעי המשמעת הבאים: א) נזיפה חמורה שתירשם בתיקו האישי; ב) פיטורין בפועל בהתאם לסעיף 17(8) לחוק המשמעת (ללא פגיעה בזכויות הכלכליות של המשיב).

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) מיום 4.1.2021 בעב"י 7453-11-20, אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: בית הדין למשמעת) בבד"מ 58/20, הכרעת הדין מיום 19.10.2020 וגזר הדין מיום 25.10.2020.

באישום הראשון מיוחס למבקש כי בשנים 2018-2015 הועסק בעבודה נוספת בגוף כשרות פרטי, ללא אישור כדין לפי סעיף 28(א) לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, התשס"ב-2002 וסעיף 11(ג) לחוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת-התש"ע/1 (להלן: חוזר מנכ"ל), ובכך העמיד עצמו בנגוד עניינים בין תפקידו במועצה הדתית הכולל פקוח על החברה שבה עבד במקביל כמשגיח כשרות.

בית המשפט מצא כי פסיקתו של בית הדין מבוססת כראוי על ההלכה הנוהגת, וכי גזר הדין המפורט עורך איזון הולם בין מכלול שקולי הענישה, לצד מתן משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות של המבקש.

...

בית המשפט מצא כי פסיקתו של בית הדין מבוססת כראוי על ההלכה הנוהגת, וכי גזר הדין המפורט עורך איזון הולם בין מכלול שיקולי הענישה, לצד מתן משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

]השופט א' שטיין: הבקשה לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק) (להלן: בית המשפט המחוזי) אשר ניתן ביום 6.3.2022 בעב"י 27801-05-21 ובמסגרתו היתקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (עורכת הדין ע' אילון, וחברי המותב נ' אפרתי וע' שרעבי) (להלן: בית הדין למשמעת או בית הדין) אשר ניתן ביום 18.4.2021 בתיק משמעת 3/19 ובמסגרתו הוחלט להטיל על המבקש אמצעי משמעת של פיטורין על תנאי והעברה לתפקיד אחר בעריית חיפה (להלן: הערייה); בית המשפט המחוזי קבע כי חלף אמצעי משמעת אלו, יושת על המבקש אמצעי משמעת של פיטורין בפועל ללא פגיעה בזכויותיו הכלכליות.

בהתאם לכך, אציע לחבריי לידון בבקשת רשות העירעור שלפנינו כבערעור וכן לקבל את העירעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהעמיד במקומו את גזר הדין אשר ניתן על ידי בית הדין למשמעת – שלדידי לא היה מקום לבטלו.

...

בית משפט זה (השופטת ד' ביניש, כתוארה אז) מצא להתערב לחומרא בגזר דינו של בית הדין למשמעת, אך נמנע מלהורות על פיטורין בפועל; ואלה היו דבריו של בית המשפט: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי אופייה של עבירת המשמעת בה הורשע המשיב מחייבת התערבות לחומרה בגזר דינו של בית הדין למשמעת, גם בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעובד הציבור הינו נאמן הציבור ומעשים מן הסוג בו הורשע המשיב מהווים מעילה באמון הציבור [...] עם זאת, היות המשיב עובד זוטר משפיעה על חומרת אמצעי המשמעת שיושתו עליו בגין הפגיעה בתדמיתו של השירות הציבורי ובאמון בו [...] כן יש להתחשב בכך שהמשיב עובד כבר 12 שנים ברשות הדואר, בעבודה הדורשת מאמץ פיזי לצורך ביצועה, ומתפקד במסירות ולשביעות רצונם המלאה של הממונים עליו. לא נעלמו מעיני גם נסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות מצבו הכלכלי והקושי בו ייתקל בבואו למצוא עבודה חדשה [...] נוכח האמור לעיל, לא מצאתי, בנסיבות העניין למצות את הדין עם המשיב ולהורות על פיטוריו. עם זאת, כאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחמיר בגזר דינו של בית הדין למשמעת, על מנת להעביר מסר מרתיע באשר לחומרתם של המעשים בהם הורשע המשיב. לפיכך, אני מורה כי המשיב יועבר מתפקידו למשך שנה אחת וימלא תפקיד ביחידה אחרת של רשות הדואר ומשך הזמן בו יורד בדרגה אחת יוארך מחצי שנה לשנה. יתר אמצעי המשמעת אשר הוטלו על המשיב יישארו על כנם." (ראו: שם, פסקה 3; ההדגשה הוספה – א.ש.).

סבורני כי שיקול זה לא היה במקומו, מאחר שהעירייה בחרה שלא לפטר את המבקש בדרך זו והביאה את הפרשה – מרצונה – לפתחו של בית הדין למשמעת.

מכל הטעמים הללו, סבורני, במלוא הכבוד, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו יכול לעמוד.

לפניי ערעור על גזר-דינו של בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה מ-13/6/21 ב-בד"מ 104/21 אשר ניתן על-ידי הרכב בראשותו של אב בית-הדין עו"ד אורי כהן, וחברי המותב עו"ד אלון סבן וגב' עדנה ניסים.

לבית הדין למשמעת הוגשה בקשה מוסכמת לתיקון גזר-הדין.

ב-בר"ש 2388/22 יעקב שאהין נ' עריית חיפה (17/7/22) נפסק בהתייחס לבית-הדין למשמעת (שם, בנוגע לבית-הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות) כי המדובר ב: "טרבונל ייעודי, הבקיא ביחסי עבודה ובתנאי העסקת העובדים ברשויות מקומיות, המתמצא בנוהלי עבודה ובהעסקת העובדים, המסוגל לאמוד את פגיעתה של עבירת משמעת כזאת או אחרת בתפקודו ובתדמיתו של השרות הצבורי, והיודע להתאים אמצעי משמעת לעבירות משמעת ולנסיבות ביצוען... מטבע הדברים, התערבותו של בית-משפט מחוזי בהחלטותיו של בית-הדין... היא מצומצמת ביותר. היתערבות כאמור שמורה למקרים קצוניים..." דוקא ההתייחסות לכך שבית-המשפט המחוזי מיתערב רק במקרים נדירים באמצעי המשמעת שבהם נוקט בית-הדין למשמעת, מצדיקה כי כאשר מסתבר שלא כל העובדות הרלוואנטיות לצורך קביעת אמצעי המשמעת, הובאו לפני בית-הדין למשמעת או שנפלה טעות בתשתית העובדתית שהוצגה לבית-הדין למשמעת, יוחזר העניין לבית-הדין למשמעת על-מנת שיהא זה הוא השוקל האם בשינויים העובדתיים יש כדי להצדיק את השינוי באמצעי המשמעת שיינקטו כלפי העובד, שניתנה לגביו הכרעת-דין מרשיעה.

...

הנני סבורה כי אכן מצבור הטעויות שנפלו בעניינו של המערער מצדיק את החזרת עניינו לבית-הדין למשמעת על-מנת שישמע טיעונים לעונש, יקבל את המידע המדויק בנוגע לפנסיה לה זכאי המערער על בסיס גילו, מספר שנות עבודתו, אחוזי הפנסיה שצבר, והיותו מבוטח בפנסיה תקציבית ולא בפנסיה צוברת, יקבל את המידע המדויק בנוגע למספר הימים המדויק שלגביהם ביצע המערער דיווח כוזב, ישקול את נסיבותיו האישיות של המערער, כמו גם את עמדת המשיבה ועמדת המשרד שהמערער עבד בו, ויחליט מה הם אמצעי המשמעת הראויים שיש לגזור על המערער לאור מכלול כל האמור לעיל.

לאור האמור לעיל, ובהינתן הטעויות שנפלו במידע שנמסר לבית-הדין למשמעת עובר למתן גזר-הדין, הנני מורה על החזרת עניינו של המערער לבית-הדין למשמעת על-מנת שישוב וישמע את טיעוני הצדדים לעניין אמצעי המשמעת שיש לנקוט כלפי המערער בהינתן הכרעת-הדין לגביו, שעומדת בעינה, ויתן גזר-דין חדש לאחר שישמע הטיעונים ויבחן העובדות הנכונות לאשורן.