ערעור על גזר דין בהיעדר בגין עבירות מס

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' הרבסט) מיום 20.6.19, בו הוטלו על המערער בגין הרשעתו בעבירות מס, ששה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ולחלופין ככל שאינו מסוגל לבצען - במאסר ממש, וכן שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס (ת"פ 54272-03-16).

העירעור המערער הגיש ערעור הן על הכרעת הדין (שניתנה כאמור בעקבות הודאתו בעובדות כתב האישום) והן על גזר הדין.

ניתן היום, כ"ג אב תש"פ, 13 אוגוסט 2020, בהיעדר הצדדים.

...

הכרעה לאחר שבחנו את גזר הדין ואת טענות ב"כ המערער, מסקנתנו היא כי דין הערעור להידחות.

לא מצאנו כל עילה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בעונש שהוטל.

לפיכך לא ראינו מקום להידרש לענין זה. הערעור נדחה.

סגן-הנשיא י' נועם: לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט השלום בירושלים (השופט י' מינטקביץ), מיום 14.5.18, בת"פ 16556-04-17, שלפיו נגזר דינם של המערערים כדלהלן: מערער 1 מראד ג'רדאת – ל-30 חודשי מאסר בפועל, לשני מאסרים על-תנאי וכן לקנס בסך 100,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו; ומערערת 2, חברת אנ.אנד.אמ שמירה וניקיון בע"מ, לתשלום קנס בסך 500 ש"ח. גזר-הדין הוטל על המערערים בגין הרשעתם, על-יסוד הודאתם, ב-61 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מיסמך כדין, זאת בכוונה להיתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 117(ב)(5) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן – החוק); וכן בעבירת מירמה ותחבולה, בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 117(ב)(8) בשילוב סעיף 117(ב2)(3) לחוק.

שירות המבחן ציין, כי נוכח העדר קווים עבריינים מושרשים באישיותו של המערער, קיימת חשיבות לנקוט גישה שיקומית ומצמצמת נזקים עתידיים עד כמה שניתן; ועל-רקע זה המליץ להמנע מהטלת מאסר בפועל של ממש ולהסתפק בהטלת מאסר בעבודות שירות בצד קנס כספי ומאסר על-תנאי.

בין-השאר הפניתה ב"כ המשיבה לרע"פ 10170/08 עומר עיסא נ' מדינת ישראל (2.3.09), שבו נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר-דין של ארבע שנות מאסר, בגין שורת עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, בכוונה להיתחמק מתשלום מס תשומות בעיניין 57 חשבוניות, כאשר סכום המע"מ עמד על 3.2 מיליון ש"ח; לע"פ (י-ם) 52629-02-13 חברת מירא לאור חשמל בע"מ נ' מדינת ישראל (29.4.14), שבו אושר גזר-דין שכלל רכיב של שלוש שנות מאסר בגין שורה ארוכה של עבירות מע"מ, אגב גריעת מע"מ מהמדינה בשיעור 3.8 מיליון ש"ח, כאשר הנאשם באותו הליך, שניהל הוכחות, סבל מבעיות רפואיות שונות; ולעפ"ג (י-ם) 21791-08-17 ג'ודה מואמנה נ' מדינת ישראל (21.3.18), שבו נדחה עירעורו של נאשם שנידון לשלוש שנות מאסר בגין שורה של עבירות מס שבהן נגרע סכום מע"מ מיצטבר של כ-3.5 מיליון ש"ח. העבירות שביצע המערער חמורות במהותן ובנסיבות ביצוען.

...

עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין מתחם הענישה ההולם, סבורים אנו כי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בגזר-הדין, הואיל ורכיב המאסר בפועל שהוטל על המערער אינו סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה, ובקביעת העונש המתאים הביא בית-משפט קמא את מכלול השיקולים הרלבנטיים, וביניהם השיקולים לקולא כמו: הודאת המערער, נסיבותיו האישיות, מצבו הרפואי, התרשמות שירות המבחן מהמערער והעובדה שמדובר בהרשעה ראשונה ויחידה של מי שתפקודו היה נורמטיבי בעבר.

לא מצאנו מקום להתערב בעניין שיעור הקנס שהוטל, דהיינו – 100,000 ₪ או ששה חודשי מאסר תמורתו, זאת על-רקע השיעור הניכר של מס התשומות שניכה המערער שלא כדין באמצעות החשבוניות הכוזבות.

על-יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.

זאת, מהטעמים הבאים: יש לתת משקל של ממש לנסיבותיו הכלכליות הקשות של המערער ולחוסר יכולתו להסיר את המחדל, במיוחד נוכח גילו המתקדם וחוסר יכולתו לעבוד; יש לתת משקל של ממש גם לגילו של המערער ולמצבו הרפואי שיורע אם ישלח למאסר בפועל; כיום לא קיים כל סיכון להישנות העבירות, נוכח העידר יכולתו של המערער לעבוד; האחרונה בעבירות שביצע המערער נעברה לפני 7 שנים והמערער לא הפיק רווח של ממש כתוצאה מבצוע העבירות; עסקיו של המערער קרסו והוא נקלע לפשיטת רגל ונותק מבני משפחתו; המערער הודה במיוחס לו עוד בשלב החקירה, הוא שיתף פעולה עם המישטרה ותרם לחסכון משמעותי בזמן שפוטי.

העונש שהושת על המערער לא ישיג הרתעה כלשהיא אצל המערער, שכאמור, איבד שנים קודם להגשת כתב האישום כל יכולת כלכלית ועסקית וממילא כל יכולת לבצע עבירות מס. עצם הגשת כתב האישום נגדו הביאה להרתעתו ויש להסתפק בכך.

דיון כלל הוא, כי ערכאת העירעור אינה גוזרת מחדש את העונש, אלא בוחנת את סבירות גזר הדין של הערכאה הדיונית, וכי התערבותה בעונשים שנגזרו שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות מהותית, או כאשר העונש שנגזר סוטה באופן קצוני מרמת הענישה הראויה.

...

בית משפט קמא מיקם את עונשו של המערער בחלקו המרכזי-תחתון של מתחם הענישה ההולם ובנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה, (כב' השופט עודד מורנו), מיום 9.7.2019, בת''פ 33662-08-17, במסגרתו הורשע המערער בעקבות הודאתו בשלושה אישומים המייחסים לו שתי עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח במזיד ובכוונה להיתחמק ממס (עבירה לפי ס' 220(1) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), 21 עבירות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במזיד ובכוונה להיתחמק ממס (לפי ס' 220(4) לפקודה), ו-4 עבירות של שימוש במירמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להיתחמק מתשלום מס (לפי ס' 220(5) לפקודה), וזאת במהלך תקופה של כארבע שנים (2008-2013).

בעקבות הרשעתו נגזרו על המשיב 400 שעות של"צ, 3 ו-6 חדשי מאסר מותנה בגין עבירות מס מסוג עוון ופשע (בהתאמה), חתימה על התחייבות בסך 20,000 ₪ וקנס בסך 15,000 ₪ לתשלום ב-10 תשלומים.

בית משפט קמא התרשם משיהוי בבצוע החקירה, שנמשכה כארבע שנים כאשר שנתיים ממנה (2011-2013) היו בחקירה סמויה, ומצא להיתחשב בעובדה זו במסגרת שיקולים לקולה בשלב גזר הדין.

תמצית נימוקי העירעור היא, כי בית משפט קמא סטה באופן חד ובלתי מוסבר מפסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע לענישה בעבירות מס, הן במיתחם העונש ההולם שקבע, והן בענישתו הקונקרטית של המשיב, לאחר שנימנע מלנמק את טעמי החלטתו לסטייה כה חריפה מהפסיקה הנוהגת בעבירות אלה, ובכלל זה העידר היתייחסות לפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון שהוצגה לפניו בהרחבה בטיעוני המערערת לעונש, העומדת על רף תחתון של מאסר בפועל שלא ניתן לשאת אותו בעבודות שירות.

...

יתרה מכך, לא מצאנו תשתית עובדתית המצדיקה את קביעת בית המשפט קמא לפיה חל שיהוי המצדיק הקלה כה משמעותית בעונש.

לאור האמור אנו קובעים את מתחם הענישה ההולם בעניינו של המשיב כנע בין 12 ל-36 חדשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.

לאור כל האמור, מצאנו לקבל את הערעור ואנו מטילים על המשיב מאסר בפועל למשך 12 חדשים, זאת במקום צו השל"צ שהושת עליו.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז–לוד (סגן הנשיא י' שפסר והשופטים ה' עובדיה וש' בורנשטיין) בעפ"ת 9012-01-20 מיום 21.7.2020, בגדריו היתקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופט ע' מורנו) בת"פ 4552-11-18 מיום 19.11.2019.

בגזר דינו עמד בית משפט השלום על חומרתן של עבירות המס, הפוגעות בקופה הציבורית ומכבידות על הרשויות הציבוריות במילוי תפקידיהן.

על כן, ולנוכח מדיניות הענישה הנוהגת, נקבע מיתחם העונש ההולם לעבירות שבהן הורשע המבקש בין 8 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות לבין 32 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס בסך 10,000–20,000 ש"ח. בקביעת עונשו בתוך מיתחם זה, שקל בית המשפט לקולא את הפגיעה שתגרם למבקש ולמשפחתו כתוצאה מהטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח; הודאתו במיוחס לו כבר בעת חקירתו במישטרה; השהוי שבהעמדתו לדין; ונסיבותיו האישיות – בהן העדר עבר פלילי בעיניינו, מצבו הכלכלי הקשה והערכת שירות המבחן כי הסיכון להישנות העבירות נמוך.

יתירה מכך, כאשר הבקשה נסובה על חומרת העונש בלבד, לא תנתן רשות ערעור אלא במקרים שבהם גזר הדין ניתן תוך סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים.

בית משפט זה עמד על הצורך בענישה מוחשית בגין עבירות מס, תוך העדפת האנטרס הצבורי בהרתעה ממשית מפני ביצוען.

...

דין הבקשה להידחות.

דין הבקשה להידחות אף לגופה.

הבקשה נדחית אפוא, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.