לתמיכה בטיעוניה הפניתה לפסקי דין שונים באשר למדיניות הענישה לגבי עבירות בנשק: פסק דין שבו החמיר בית המשפט העליון בעונשו של נאשם שהורשע בהחזקת נשק והעמידו על 18 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 3288/14), תיקים בהם נגזרו עונשים של 24 חודשי מאסר (רע"פ 5909/03, ע"פ 761/07 וע"פ 7955/06), ע"פ 9373/10 בו הוטל עונש של 30 חודשי מאסר, ע"פ 3156/11 או ע"פ 2839/05 בהם הוטל עונש של 3 שנות מאסר.
לעניין מדיניות הענישה ראו ע"פ 5681/14 מדינת ישראל נגד טאטור (1.2.2015), באותו מקרה דובר על עבירות של רכישה, החזקה, נשיאה והובלה של נשק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בית המשפט החמיר בעונשו של הנאשם והעמידו על 8 חודשי מאסר, בית המשפט העליון קבע את מדיניות הענישה בעבירות בנשק, תוך הפניה לע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל (2009):
"דרך המלך בכגון דא, בסופו של יום, צריכה להיות ככלל מאסר מאחורי סורג ובריח, וזאת בראש וראשונה להרתעת היחיד והרבים; אורך התקופה כרוך כמובן בנסיבות הספציפיות של העושה והמעשה. אכן, ערים אנו לכך שלאדם בעל רקע נורמאטיבי, וכזה הוא המערער, שהות במאסר אינה קלה כל עיקר, ובהיותו במעצר חוה מקצת הטעם. אך נשק הוא נשק הוא נשק, ובנסיבות הישראליות נשק בידיים לא מורשות עלול להתגלגל למקום לא טוב, וכדברי האומר 'מחזה שבמערכתו הראשונה נראה אקדח, עשוי האקדח לירות במערכה האחרונה'; לא כל שכן כשמקורו של הנשק שבנדון דידן לא נודע...".
מעצם טבעו של המעשה וגם על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, לא ידוע על תיכנון מוקדם.
בנוסף לנגד עיניי עומד עיקרון אחידות הענישה וקביעת מותב בהליך מקביל-באותה פרשה, קביעה בגזר דין מיום 4.9.2014 (ס/1) שהמאשימה בחרה שלא לערער על תוכנו, הגם שטיעוניה בפני אותו מותב זהים בהתאמה לטיעונים בפניי וחשוב לציין כי ערעור לא הוגש למרות שטיעוני המאשימה באותו הליך לא התקבלו על ידי בית המשפט.
...
לאור המלצת שירות המבחן, גילו הצעיר של הנאשם ונסיבות חייו, אני סבור כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, לו יועמד במבחן וישתתף בהליכים הטיפוליים המומלצים על ידי שירות המבחן ולכן אני סבור כי יש לחרוג במקרה זה ממתחם העונש ההולם, והעונש המתאים ייקבע לפי שיקולי השיקום ולכך מצטרפים שיקולי האחידות בענישה ואפנה בענין זה לפסק דינו של כב' השופט שוהם מיום 15.4.2015:
"עקרון אחידות הענישה מנחה את בית המשפט לגזור עונשים דומים על נאשמים שהורשעו בביצוע אותן עבירות, בנסיבות דומות ...כאשר עסקינן בנאשמים שהורשעו באותה פרשה, על בית המשפט ליתן את הדעת ליַחס בין חלקם של הנאשמים באירוע הפלילי, ובהתאם לכך לגזור את עונשו של כל אחד מהם. כפי שנקבע, לא אחת: "עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה...עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע" ע"פ 8204/14 זלום נגד מדינת ישראל (15.4.2015).
וראו גם ע"פ 4463/12 ארנבורג נ' מדינת ישראל (13.9.2012):
"אכן, מלאכת גזירת העונש אינה משימה טכנית הנשענת על יישום פעולות מתמטיות, אלא היא פעולה של איזון עדין בין מספר רב של שיקולים, שחלקם עניינו בנאשם עצמו וחלקם האחר נוגע לאינטרס הציבורי. בית המשפט נדרש, בבואו לגזור את דינו של נאשם, לשקול את עניינו הפרטני של הנאשם ולתת לנסיבותיו, לפוטנציאל השיקומי שלו ולגורמים רלוונטיים נוספים את המשקל ההולם. על כן, אין המדובר בגזירה אוטומטית של מחצית העונש בעניינו של המסייע מהעונש שנגזר על המבצע העיקרי, ויש שהנסיבות הפרטיקולאריות מחייבות הטלת עונש ביחס שונה".
אני סבור כי משיקולי שיקום, הענישה במקרה זה צריכה להיות שילוב של צו מבחן ביחד עם מאסר בו יישא הנאשם בעבודות שירות (למרות שעונשו של המסייע כלל עונש של מאסר מותנה וקנס).
סיכום
לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
· עונש של 8 חודשי מאסר מתוכם 4 חודשי מאסר בפועל ו-4 חודשי מאסר על תנאי.
