ערעור על גזר דין בגין תקיפה סתם

להלן גזרי דין המתאימים לצורך קביעת מיתחם העונש ההולם במקרה שלפני: בע"פ 11917/04 מיכאל נורדיצקי נ' מדינת ישראל (19.5.05) אליו הפניתה המאשימה, נדון ארוע שנסיבותיו דומות למקרה הנידון לפני, בו הנאשם, רופא במקצועו, הואשם בשני אירועים של תקיפת אישתו, האחד בתקיפה סתם והאחר בו חבל בה חבלה של ממש בעת היותה בהיריון.

ערעור על גזר הדין נדחה בביהמ"ש המחוזי ובמסגרת בר"ע בבית המשפט העליון.

...

במסגרת רע"פ 7896/03 פלוני נ' מדינת ישראל (2.11.03) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות ובאיומים בכך שנכנס בשעת לילה לביתה של המתלוננת, אשתו בנפרד, בעת שישנה.

בהתאם לתיקון 113 (סעיף 40 יג') סבורני, כי מתחם העונש הכולל הינו החל משמונה חודשי מאסר ועד ל-18 חודשים לצד ענישה נלווית.

נוכח כל האמור החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר.

השופט אברהם אליקים, סגן נשיא [אב"ד]: מבוא והשתלשלות ההליכים בפני בית משפט קמא לפנינו ערעור המדינה על גזר דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה במסגרת ת"פ 6102-10-17 (כב' השופטת הבכירה אורית קנטור), המדינה שלא השלימה עם קולת העונש ביקשה להטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל.

היא הדגישה את מעשיו האלימים של המשיב כלפי בת זוגו, את הרשעתו מיום 13.1.2015 בגין תקיפה סתם של אותה בת זוג ואת חוסר שתוף הפעולה עם שירות המבחן לאורך זמן.

...

ביטוי לרמת הענישה הראויה ניתן למצוא לא מעט בפסיקת בית המשפט העליון, ראו למשל רע"פ 5227/20 עומר נגד מדינת ישראל (6.8.2020), באותו מקרה מותב זה דחה ערעורו של נאשם שנדון ל-5 חודשי מאסר בפועל, בקשת רשות ערעור שהגיש נדחתה על ידי כב' השופט יוסף אלרון תוך שהוא מפנה לפסק דינו ברע"פ 2486/19 נאטור נגד מדינת ישראל (11.4.2019) מקרה בו הורשע נאשם בתקיפה הגורמת חבלה ממש כלפי בן זוג, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין: "עבירות אלימות נגד בן זוג פוגעות בשלמות גופו של בן הזוג, בביטחונו, בכבודו ובשלוות חייו. יש לייחס לעבירות אלו חומרה יתירה, באשר ככלל הן מתרחשות בין כתלי הבית באופן הסמוי מן העין, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים בין בני הזוג, ולעיתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בן או בת הזוג". ראו גם החלטת כב' השופט שהם ברע"פ 3463/15 קוטוב נגד מדינת ישראל (21.5.2015), מקרה בו נדחה ערעורו של נאשם שהורשע באותה עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש (3 אישומים) ונדון ל-10 חודשי מאסר בפועל תוך שבית המשפט העליון מפנה לדברי השופט ס' ג'ובראן, ברע"פ 6577/09 צמח נגד מדינת ישראל (20.8.2009): "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" (ראו גם: ע"פ 6366/11 יופירב נ' מדינת ישראל (10.9.2012))".

ערעורו נדחה ובתגובה לבקשת הסנגור לקבוע את העונש לפי דו"ח ועדת דורנר, כך קבע כב' השופט שהם בהחלטתו: "אשר לטענה בדבר הצורך בצמצום השימוש במאסרים, לאור המלצות ועדת דורנר, הרי שראוי להזכיר גם דברים אלו שציינה הועדה: "נראה כי בניגוד להרתעה, המאסר אכן מסייע בהפחתת פשיעה. עם זאת, שימוש יעיל במאסר מחייב התאמת המאסר למסוכנות העבריין" (דו"ח ועדת דורנר, עמ' 25, פסקה 3).

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי בשני המסמכים שהוצגו בפנינו בדיון, שינוי כלשהו אשר לנסיבותיו האישיות של המשיב, המצדיק דחיית הערעור או הפנייתו לשירות המבחן לשם התחלת 'מסלול מחדש' בשלב זה. לסיכום לאור מדיניות הענישה הראויה, מעשיו החמורים של המשיב ועמדת שירות המבחן יש לטעמי לגזור על המשיב עונש של מאסר בפועל ממש ומאחר וערכאת הערעור אינה ממצה את הדין במקרה של התערבות בענישה, אציע לחבריי להסתפק בעונש של 6 חודשי מאסר בפועל חלף המאסר שנגזר לביצוע בעבודות שירות.

בפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת סימי פלג קימלוב) מיום 6.12.20 ב-ת"פ 28620-04-19, לפיו נדון המשיב, יליד 1975, לארבעה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור כל עבירת אלימות לרבות עבירת איומים וכן עבירה של תקיפת עובד ציבור, ובנוסף חויב לחתום על התחייבות בסך 2,000 ₪ להמנע מבצוע העבירות בהן הורשע למשך שנתיים.

כמו-כן הרשעה משנת 1998 בגין תקיפה הגורמת חבלה ממש לפי סעיף 380 של חוק העונשין, עבירה משנת 1996, וכן הרשעה משנת 1998 בגין תקיפת סתם לפי סעיף 379 של חוק העונשין, עבירה משנת 1994.

המדינה אינה חולקת על-כך שהמשיב סובל מבעיות רפואיות ונפשיות, אך לטעמה התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא אינה מידתית, ותוצאת גזר הדין מפקירה את ציבור הרופאים הואיל והמשמעות היא שכל פעם שהתוקף הוא אדם חולני הסובל מכאבים יזכה הוא להקלה בענישה.

בנסיבות מיוחדות וחריגות אלה, רשאי היה בית משפט קמא להסתמך על דברי בית-המשפט העליון בע"פ 5669/14 אורי לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל, סעיף 229 (29.12.15): "מצאתי כי יש לאפשר לבית המשפט לחרוג לקולה ממיתחם העונש ההולם בשל שקולי צדק. קביעת חריג זה, נובעת מעקרון המידתיות בענישה הנגזר מהחובה החלה גם על בית-המשפט לפעול לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. קביעה זו, שבמסגרתה ניפתח פתח צר כאמור לעיל, יש בה מענה לצורך - המתעורר אמנם במקרים חריגים ונדירים - לגזור על נאשם עונש מחוץ למיתחם העונש ההולם למעשיו ולהגיע לתוצאה צודקת והוגנת במקרים פרטניים..". על-יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים חלקית בלבד את ערעור המדינה, ומטילים על המשיב, בנוסף לעונשים שהטיל עליו בית משפט קמא בגזר הדין מיום 6.12.20 (ואשר נשארים על כנם ללא שינוי) גם צו שירות לתועלת הציבור בהקף של 200 שעות אותן יבצע בעבודות תיחזוקה במסגרת המועצה המקומית ירכא.

...

על-יסוד כל האמור לעיל, החלטנו לקבל חלקית בלבד את ערעור המדינה על דרך הטלת צו של"צ על המשיב.

בנסיבות מיוחדות וחריגות אלה, רשאי היה בית משפט קמא להסתמך על דברי בית-המשפט העליון בע"פ 5669/14 אורי לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל, סעיף 229 (29.12.15): "מצאתי כי יש לאפשר לבית המשפט לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי צדק. קביעת חריג זה, נובעת מעיקרון המידתיות בענישה הנגזר מהחובה החלה גם על בית-המשפט לפעול לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. קביעה זו, שבמסגרתה נפתח פתח צר כאמור לעיל, יש בה מענה לצורך - המתעורר אמנם במקרים חריגים ונדירים - לגזור על נאשם עונש מחוץ למתחם העונש ההולם למעשיו ולהגיע לתוצאה צודקת והוגנת במקרים פרטניים..". על-יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים חלקית בלבד את ערעור המדינה, ומטילים על המשיב, בנוסף לעונשים שהטיל עליו בית משפט קמא בגזר הדין מיום 6.12.20 (ואשר נשארים על כנם ללא שינוי) גם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות אותן יבצע בעבודות תחזוקה במסגרת המועצה המקומית ירכא.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק פסק הדין אל: ב"כ המדינה: עו"ד שרון איל (פמ"ח – פלילי) ב"כ המשיב: עו"ד באסל פלאח, עכו (אנו מורים לעו"ד פלאח למסור את העתק פסק הדין לידי המשיב, ולהבהיר למשיב את משמעות כל האמור בפסק הדין).

רקע והליכים קודמים המבקש הורשע, על יסוד הודאתו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה סתם של בת זוג, לפי סעיף 379 בצרוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין.

המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי.

...

דיון והכרעה עיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, ואני סבור כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

על כל האמור, אין בידי לקבל אף את הבקשה למתן רשות ערעור.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על גזר הדין בו נקבע מיתחם 3-14 בגין עבירות תקיפה סתם ואיומים והושתו 4 חודשי מאסר בפועל, להם נוסף במצטבר חודש 1 מתוך 4 חודשי מאסר מותנה, שהופעל, רובו בחופף, וענישה נלווית.

לא למותר לציין כי בעפ"ג (ב"ש) 18854-12-14 דדון נ' מדינת ישראל (20.5.15) קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי עונש המאסר "קל יחסית"; רע"פ 4849/14 יזזאו נ' מדינת ישראל (13.7.14) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על מיתחם 6-12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית והשתת 8 חודשי מאסר בפועל, בגין תקיפת מאבטח במועדון, בצוותא עם אחר, שגרמה לחבלות - שפשופים במצח ובכף יד ושריטות בפניו.

...

עמדה על כך כב' הש' וילנר, בסעיף 12 לפסק דינה ב-ע"פ 7220/19 זגורי נ' מדינת ישראל (6.2.20) - "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות אלימות ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. זאת, מחמת פגיעתן האנושה בזכותו של אדם לשלמות גופו, לביטחון ולכבוד". מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי רבו מקרי האלימות בארץ בכלל ובאזור הדרום בפרט.

מעבר לפגיעה הפיזית במתלונן, מידת הפגיעה בשלוות נפשו ובכבודו לא מבוטלות אף הן. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי ביצוע מעשי התקיפה בחבורה, על ידי שלושת הנאשמים, העצימה מידת הפגיעה בערכים המוגנים.

לצד זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי כל אחד מהנאשמים תרם תרומה שונה וקיים שוני בנסיבות ביצוע העבירות על ידי כל אחד מהנאשמים, כפי שפורט לעיל.

מיום 10.7.2012מכל המקובץ לעיל עולה, כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שונות ומידת אשמו של כל נאשם, תרומתו לאירוע ומספר העבירות בהן הורשעו שונים אף הם. נזכיר כי נאשם 1 הוא מי שנהג בסוואנה תוך הדלקת אורות גבוהים וחסם באמצעות הסוואנה את הפיאט.

כך, התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין והאינטרס הציבורי, השוני בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבות שלא קשורות בביצוע העבירות - מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהשית עונשי מאסר על נאשמים 1 ו-2 שירוצו בעבודות שירות (בהינתן חוות הדעת בעניינם).

בהינתן חומרת מכלול מעשי כל אחד מהנאשמים, מידת מעורבותו ומידת אשמו של כל אחד מהם, מצאתי כי יש למקם את נאשמים 1 ו-2 בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו, ואילו את נאשם 3 בתחתית המתחם - ואני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 - 3 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.