ערעור על גזר דין בגין קשר לפשע, התפרצות וגניבה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 1718-03-20 מדינת ישראל נ' שמאסנה(עציר) בפני כבוד השופטת - נשיאה עינת רון בעיניין: מדינת ישראל המאשימה עבד אלראוף שמאסנה (עציר) הנאשם נוכחים: ב"כ המאשימה: עו"ד אסף דסקל ב"כ הנאשם: עו"ד משה אלון הנאשם באמצעות הטלפון גזר דין

עוד פגע הנאשם בבטחון משתמשי הדרך, בשל נהיגה פוחזת המסכנת חיי אדם וכן פגע בהגנה על רבונותה של המדינה בשל כניסת הנאשם לישראל שוב ושוב.

· רע"פ 9629/07 חמדאן נ' מדינת ישראל [פורסם בתקדין] (ניתן ביום 20.11.07) – בקשת רשות ערעור פלילי שהגיש המערער נדחתה, במסגרתה נגזרו על הנאשם 32 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן עונשים נלווים, בעבירות של ניסיון לגניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכניסה לישראל שלא כדין.

· רע"פ 6163/07 מוחמד חדורה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 22/5/08)- באשר למערער 1, בית המשפט העליון השית עליו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל בגין שלושה אישומים בגין עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, גניבת רכב, התפרצות לרכב, הפרעה לשוטר והחזקת כלי פריצה.

· עפ"ג (ים) 24052-12-15 מוסטפא סלאיימה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 17.05.2016), נדחה ערעור הנאשם על גזר דינו של בית משפט השלום שהשית עליו עונש של 8 חודשי מאסר וענישה נלווית.

· ת"פ (שלום נצרת) 31782-12-09 מדינת ישראל נ' סעיד קייסי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 16.2.11) - בעיניינם של נאשמים 1,2,3 נגזר עליהם מאסר בפועל למשך 36 חודשים בעלי עבר פלילי (נאשם 1 עם שתי הרשעות קודמות שעניינן בין היתר כניסה לישראל שלא כחוק), שעברו עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, גניבת רכב, כניסה לישראל שלא כדין.

...

· עפ"ג (מרכז לוד) 61853-01-13 מואמן דעמה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 7.4.2013), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירה של גניבת כלי רכב, נהיגה פוחזת ברכב, הפרעה לשוטר וכניסה לישראל שלא כחוק, ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

העבירות הנוכחיות לא רק שמייחסות לנאשם כניסה לישראל שלא כחוק, כי אם עבירות נלוות מרובות, בהן עבירות רכוש, נהיגה פוחזת וכיו"ב. משנתתי דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים, ובייחוד לנוכח שילובן והצטברותן של העבירות והנסיבות שנלוו, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 36 חודשי מאסר בפועל ועד ל- 66 חודשי מאסר בפועל.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 48 חודשים מאחורי סורג ובריח.

העירעור שבפנינו הוא על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א. קפלן) מיום 1.11.2021 ב- ת"פ 28209-08-20, לפיו נדון המערער (יליד 1986) ל- 8 חודשי מאסר בפועל והופעלו במצטבר 5 חודשי מאסר על-תנאי מ- ת"פ 47681-08-17, כך שבסך הכל על המערער לרצות 13 חודשי מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו.

לאחר שנתנו דעתנו לכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המערער, גיליון ההרשעות הקודמות שלו, תסקיר שירות המבחן, טיעוניהם של הצדדים לעונש בפני בית משפט קמא, גזר הדין של בית משפט קמא, נימוקי העירעור, טיעוניהם של באי כוח שני הצדדים בדיון מיום 24.2.22, והאסופה של המסמכים הרפואיים שהגיש ב"כ המערער לעיוננו, הגענו לכלל מסקנה, לפיה, דין העירעור להדחות.

כמתואר בכתב-האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המערער, פעלה הקבוצה בשיטתיות, דהיינו, נעשה תיכנון מקדים וקשירת קשר לצורך ביצוע העבירות ובוצעה חלוקת תפקידים.

נבהיר, בכתב-האישום המקורי יוחסו למערער עבירות של הסעת שב"ח, גניבה, התפרצות למגורים לבצוע העבירה, החזקת מכשירי פריצה, וקשירת קשר לעשות פשע.

...

לאור כל האמור לעיל, קבע בית משפט קמא שמתחם הענישה במכלול העבירות בהן הורשע המערער יהא בין 7 חודשים ל-15 חודשי מאסר בפועל, וכאמור, בגין העבירות מושא כתב-האישום המתוקן אכן הוטל על המערער עונש מאסר בפועל נמוך מזה שהוטל על הנאשמים מס' 2 ומס' 3 בהיותם המבצעים העיקריים של ההתפרצות, ומכאן שאין מקום לטענה כאילו לא התחשב בית משפט קמא במידה מספקת בתיקון המשמעותי שנעשה בכתב-האישום.

סבורים אנו שעל ב"כ המערער להמציא מסמכים אלה בהקדם למחלקת הרפואה בשב"ס, על-מנת שבעיותיו הרפואיות של המערער תקבלנה התייחסות רפואית וטיפולית הולמת בתקופת מאסרו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור.

מבקש הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, התפרצות למקום מגורים/תפילה, גניבה, החזקת כלי פריצה והכשלת שוטרים.

· רע"פ 3063/11 כהן נ' מדינת ישראל (17.4.2011) : נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדריו היתקבל ערעור המאשימה על גזר הדין של בית משפט השלום, לפיו הורשע המבקש, יחד עם אחר, בהתפרצות למגורים בכוונה לבצע עבירה, ניסיון גניבה, החזקת מכשירי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

הנאשם נחשף לסמים בעקבות קשר זוגי שקיים ומצבו היתדרדר עד לבצוע עבירות פליליות, עבירות רכוש, שנועדו ככל הנראה לצורך מימון היתמכרותו לסמים.

...

בנסיבותינו, סבורני כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית.

אשר על כן, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות והיחס ההולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהם ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיש להטיל עליו, אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירת ההתפרצות ותקיפת המתלונן נע בין 12 חודשי מאסר ועד ל 24 חודשים; מתחם הענישה הנוגע לעבירות הגניבה (ובחלק מן המקרים עבירות נלוות) נע בין מאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר בפועל; ביחס לעבירת הפרת ההוראה החוקית מתחם הענישה נע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בודדים, שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות.

לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, ונתתי דעתי למכלול הנסיבות לקולא ולחומרא בעניינו של הנאשם, לטיעוני הצדדים, לדברי הנאשם ולהמלצת שירות המבחן, מצאתי לנכון להשית על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 13 חודשים.

לא זו אף זו- עוד טרם יבשה הדיו על פסק הדין בעירעור שהגיש הנאשם על גזר הדין בתיק המקורי, הוא ניצל את האמון שנתן בו בית המשפט כשנמנע מלכלוא אותו מאחורי סורג ובריח, וביצע עבירות חמורות נוספות - קשירת קשר לפשע, התפרצות לדירת מגורים וגניבה, עבירות שבגינן נגזר דינו של הנאשם לאחרונה במסגרת התיק החדש ל-41 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי, קנס ופצוי לנפגע העבירות.

...

בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח הכנסת תשס"ד 44, 109) נכתב בעניין זה: "ההצעה באה לתת מענה לקושי הקיים על פי ההלכה הפסוקה, אשר קובעת כי לא ניתן להטיל עונש במקום צו מבחן שהופר אם הוטל על הנאשם גם עונש על העבירה (כך, למשל בע"פ 767/77 שירות המבחן למבוגרים נ' בוחבוט פ"ד ל"ג(3) 425). בתי המשפט ראו בכך ענישה כפולה משום שבית המשפט כבר הטיל על העבריין עונש בשל העבירה המקורית; ואולם התוצאה היא כי אין שום הרתעה מפני הפרת צו המבחן שהוטל לאחר עונש אחר, ובתי המשפט קראו למחוקק לתקן תוצאה בעייתית זו, עוד בשנות ה- 80 (בע"פ 767/77 הנ"ל) וכפי שחזר וציין המשנה לנשיא (כתוארו דאז) מנחם אלון בע"פ 3524/90 שירות המבחן למבוגרים נ' אברהם אבוקסיס...

לפיכך, חלף צו המבחן שבוטל, ובנוסף ליתר העונשים שנגזרו, אני גוזרת על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל.

גזר הדין בגין האישום הראשון המיוחס אף לנאשמים דנן, הוא בעל חשיבות כאמור.

שינוי זה עולה אף ביתר שאת מן המידע שנוסף מאז שניתן גזר הדין של בית המשפט המחוזי, בפרט בתסקירי שירות המבחן המשלימים שניתנו בעיניינה של המערערת.

באותו עניין דובר בשני נאשמים שנידונו בבית משפט קמא בגין עבירות של קשירת קשר לפריצה לדירות, וכן שתי התפרצויות לדירות וגניבה, כל זאת כשחברו לנאשם אחר שנידון ל-15 חודשי מאסר בגין חלקו המרכזי בפרשה.

הנאשמים הורשעו בקשירת קשר לפשע, והתפרצות לדירה וגניבת רכוש רב. בית משפט קמא קבע כי המיתחם ההולם נע בין 6-20 חודשי מאסר, והטיל על אחד מהם 3 שנות מאסר ואילו על האחר (להלן המערער), שהיה ללא כל עבר פלילי, 7 חודשי מאסר.

בעפ"ג (מרכז) 44274-01-12 גליקסמן נ' מד"י (21.2.13) דובר בנאשם שנידון בבית משפט קמא ל-10 חודשי מאסר בגין התפרצות לדירה, והגיש ערעור על חומרת עונשו.

...

לאור מדיניות הענישה הנוהגת, ובשים לב לחלקו של כל אחד מהנאשמים אני קובעת את המתחם ההולם כדלהלן: בגין האירוע הראשון, בשים לב לעבירות המיוחסות לכל אחד מהנאשמים, המתחם בעניינם נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר.

חריגה משיקולי שיקום כפי שהובא קודם, אני סבורה כי בעניינם של הנאשמים מתקיימים שיקולי שיקום יוצאי דופן, ומטעם זה, סברתי כי יש מקום לשלבם בבית המשפט הקהילתי.

המסקנה העולה מן הסקירה היא כי מדיניות הענישה בגין עבירות התפרצות למגורים, בהחלט מאפשרת להימנע משליחתו של נאשם לכלא, משיקולי שיקום, זאת גם כשהוא נושא עבר פלילי, וגם בנסיבות שהיו חמורות מהעניין שלפניי.