ערעור על גזר דין בגין פציעה בנסיבות מחמירות וחטיפה

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1187/22 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מחמוד זיאדאת ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ר' גלפז מוקדי) בת"פ 57624-03-21 מיום 24.1.2022 תאריך הישיבה: כ"ב באדר א התשפ"ב (23.02.2022) בשם המערערת: עו"ד עדי שגב בשם המשיב: עו"ד לואי ערפאת בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס ][]פסק-דין

נוכח מעשים אלה יוחסו למשיב בכתב האישום המתוקן עבירות של חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצרוף סעיף 335(א)(1) לחוק; ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

...

בצד האמור, אין צורך לטעת מסמרות בגבולותיו המדויקים של מתחם זה, משהגענו למסקנה שגם העונש שהושת על המשיב בתוך המתחם אינו הולם את חומרת מעשיו.

בנסיבות אלו שירות המבחן אף לא בא בהמלצה על חלופת ענישה או תכנית שיקום, והדגיש כי נדרשת "ענישה מוחשית שתציב גבול ברור ומרתיע". נוכח כל האמור, אנו סבורים כי במקרה שלפנינו בית משפט קמא לא נתן משקל מספק לעקרון ההלימה, זאת בשים לב לחומרת מעשיו של המשיב; לנזקים שנגרמו לנפגע העבירה; ולמשקלם של שיקולי ההרתעה בנסיבות המקרה דנן.

סוף דבר: עונש המאסר בפועל שייגזר על המשיב בגין העבירות נושא כתב האישום המתוקן יועמד על 30 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4157/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון המערערת: היאם סואעד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 05.05.2021 בת"פ 34499-01-20 שניתן על ידי כבוד השופט א' פורת תאריך הישיבה: ה' בחשון התשפ"ב (11.10.2021) בשם המערערת: עו"ד שמואל ברזני בשם המשיבה: עו"ד אופיר ביתן בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס ][]פסק-דין

בהמשך לכך דרשו המערערת, האב והדוד מהנפגעת לעדכן את חברתה כי היא נסעה לבקר את אימה החולה, ואיימו עליה כי ישפכו עליה חומצה אם לא תעשה כן. בהתאם, המערערת הורשעה בחטיפה לשם כליאה בצוותא, כליאת שוא בצוותא ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות בצוותא.

ככל שהדבר נכון – ואיננו קובעים מסמרות בעיניין הואיל והסוגיה לא נבחנה אל מול בית משפט קמא – ועל רקע טענות דומות שנשמעו לאחרונה במסגרת גזרי דין אחרים נבהיר את זאת: הגישור הפלילי הוא כלי חשוב שהוכיח את עצמו במבחן הנסיון.

...

התוצאה היא שאין מקום להתערב בעונש.

הערעור נדחה.

המערער הורשע גם ביתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום – עבירת החטיפה לשם רצח; עבירת ההצתה; ועבירת החבלה בנסיבות מחמירות, בגין ארוע הדריסה.

לבסוף, בגין רצח המנוחה, חטיפתה והצתתה, נגזר על המערער עונש של מאסר עולם בצרוף חמש וחצי שנות מאסר בפועל אשר ירוצו חלקם בחופף וחלקם במצטבר; בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה בשל ארוע הדריסה – נגזר על המערער עונש של שלוש וחצי שנות מאסר בפועל אשר ירוצה במצטבר.

יש לקוות כי מסר עונשי זה יועיל להכחדת תופעה מזעזעת זו. העירעור על גזר הדין דין העירעור על גזר הדין להדחות אף הוא.

מחד גיסא, המערער מסר לרשויות פעם אחר פעם גרסה כוזבת, כך שבהחלט ייתכן כי פגע באפשרות להעמיד לדין מעורבים נוספים; ומאידך גיסא, המערער תוקף כעת בחריפות את ההחלטה שלא להעמיד אחרים לדין בשל העידר ראיות מספקות.

...

יש לקוות כי מסר עונשי זה יועיל להכחדת תופעה מזעזעת זו. הערעור על גזר הדין דין הערעור על גזר הדין להידחות אף הוא.

סוף דבר רנין רחאל ז"ל נרצחה מספר שבועות לפני יום הולדתה ה-19.

ومع أنهم يعيشون معكم, فهم ليسوا ملكاً لكم" סיכומו של דבר, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור על שני חלקיו.

העירעור על גזר הדין נדחה.

בע"פ 2598/10 חבשי נגד מדינת ישראל המערער 1 הורשע בבצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כליאת שוא ואיומים בכך ששלושה גברים ביניהם הנאשם תקפו את המתלוננת באגרופים, באמצעות מוט עץ, ובמשך הלילה נכלאה בחדרה בעוד המערער 1 יושב לצידה ורובה ציד מונח על רגליו.

ר' ת"פ 52826-03-22 ו- 56293-03-22 מ. ישראל נ' לואי אבו שח ואח' (מחוזי חיפה), כל אחד על פי חלקו באירועים: נאשם 1 מר לואי אבו שאח, הורשע בעבירות של חטיפה , סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, וכליאת שוא.

...

בכל הקשור לרכיב הקנס, אני מחליט שלא להטילו זאת נוכח תקופת המאסר הממושכת לה הנאשם צפוי, מצבו הכלכלי והעובדה שהמאשימה לא עתרה להטלת רכיב זה. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 25.02.22 ועד ליום 14.07.22.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת אלימות מסוג פשע או עבירה של סחיטה באיומים או עבירת רכוש מסוג פשע ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת אלימות מסוג עוון או עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה של כליאת שווא ויורשע בגינה.

בשנת 2015 הוגש נגד העותר כתב אישום חמור לבית המשפט הצבאי יהודה, בגין ביצוע עבירות של אינוס, שוד בדרך ציבורית בלילה שגרם לפציעה, תקיפה בנסיבות מחמירות, חטיפה בנסיבות מחמירות, וחילול הכבוד תוך שימוש באלימות או באיומים, לפי הוראות החוק הפלילי הירדני והצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009.

באשר לערעור על גזר הדין, נקבע כי הערכאה הדיונית אמנם שגתה בכך שגזרה את הדין לפי הוראות תיקון 113 שאין לו תחולה באיזור.

נוסף על האמור, בית המשפט הצבאי לערעורים קבע כי הערכאה הדיונית טעתה בדרך שבה התייחסה למעשים שביצע העותר, ובפרט בכך שלא נתנה משקל מספק לעבירות חמורות שבהן הורשע מלבד עבירת האונס, קרי עבירת השוד, התקיפה בנסיבות מחמירות, ובפרט העבירה של חטיפה בנסיבות מחמירות, שהיא מהעברות החמורות בקודקס החוקים שבוצעה על ידי העותר כלפי כל נפגעי העבירה (הנשים והגברים).

בעתירה נטען, בין היתר, כי עצם ההזקקות של בית המשפט הצבאי להוראות תיקון 113, יוצרת חזקה שלפיה גזר הדין פגום וסוטה לחומרה; כי בית המשפט הצבאי נתן דעתו על מכלול הנסיבות, ושגה בית המשפט הצבאי לערעורים בכך שהצדיק את החלטתו בנימוק שלפיו הערכאה הדיונית לא נתנה ביטוי מספק לעבירות החמורות שבהן הורשע המערער מלבד עבירת האינוס; כי בכך למעשה בית המשפט הצבאי לערעורים החמיר בעונשו מבלי שהמאשימה ערערה על קולת העונש; כי בית המשפט לא נקט גישה אדוורסארית; כי המדינה לא התייחסה לדין הירדני ולא הוכיחה את יסודות העבירה לפיו, ובית המשפט ניכנס לנעליה ועשה את מלאכתה; וכי שגה בית המשפט הצבאי לערעורים בכך שלא התערב בעונש שהושת על העותר, ולא נתן משקל מספק לגילו הצעיר.

...

]השופט י' עמית: עתירה לביטול פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 7.3.2024 בתיק ע' 1136/22 (כב' השופטים סא"ל י' תירוש, סא"ל ע' מאור, סא"ל ח' זנדברג), שבו נדחה ערעורו של העותר על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט הצבאי יהודה מיום 1.9.2021 ומיום 9.12.2021 בתיק מספר 4584/15 (כב' השופטים סא"ל מ' ליברמן, רס"ן ל' דרכמן, רס"ן ס' אוסובסקי).

לאחר עיון בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית המשפט הצבאי, בפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים, ובכתב העתירה על יתר נספחיה, המסקנה היא כי דין העתירה להידחות על הסף.

חרף ניסיונו של העותר להציג את קביעותיהם של בית המשפט הצבאי ובית המשפט הצבאי לערעורים כ"סטיה מהוראות החוק", לאמיתו של דבר העתירה שלפנינו אינה אלא ניסיון להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים, וככזו דינה להידחות.

אשר על כן, העתירה נדחית.