ערעור על גזר דין בגין נהיגה בפסילה ורישיון שפקע

ההליך בבית המשפט לתעבורה: המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין העבירות של נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (פקע בשנת 2009); נהיגה ללא רישיון רכב תקף (פקע בתאריך 19.6.18); ונהיגה ללא ביטוח – עבירה על סעיף 2 א לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970.

בתחום התעבורתי, לחובתו של המערער 29 הרשעות קודמות, לרבות הרשעה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף משנת 2016, במסגרת תיק 598-03-16 (תעבורה בנצרת), גז"ד מיום 8.6.17, כאשר בין רכיבי הענישה הוטלו עליו מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים שרוצו בעבודות שירות ומאסר מותנה לתקופה של 7 חודשים למשך 3 שנים.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית המשפט לתעבורה, בהודעת העירעור על נספחיה, בהרשעותיו הקודמות של המערער, ושמעתי טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את העירעור, כפי שיפורט בהמשך.

ראו גם רע"פ 6206/07 אריה ענתבי נגד מדינת ישראל (4.9.07) ורע"פ 1575/07 יוסף משיח נגד מדינת ישראל (22.2.07), שבמקרים האלה דחה בית המשפט העליון בקשות רשות ערעור על פסקי דין שבהם הוטלו עונשי מאסר בפועל בגין עבירות של נהיגה בפסילה.

...

לעניין הענישה בגין עבירה זו של נהיגה בזמן פסילה ראו גם רע"פ 6206/07 ענתבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.9.07), רע"פ 303/10 עבד אל קאדר נגד מדינת ישראל (13.1.10) ורע"פ 2666/12 אמיר עטאללה נגד מדינת ישראל, (23.4.12), שם נקבע כי: "נהיגה בלי רישיון משמעה הסטטוטורי נהיגה ללא כישורי נהיגה, וממילא סיכון הזולת. ומעבר לכך נאמר לא אחת, כי משמעות נהיגה כזאת, בהיעדר ביטוח, היא גם הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור ..." סבורני כי מתחם הענישה שנקבע ע"י בית המשפט לתעבורה הינו סביר והולם בנסיבות העניין.

הערכה כי קיים סיכוי שהמערער ישתקם אינה מובילה בהכרח למסקנה כי יש לחרוג לקוּלה ממתחם העונש ההולם, אף אם תסקיר שירות המבחן תומך בהקלה מעין זו (ע"פ 452/14 דבוש נ' מדינת ישראל (3.4.2014); ע"פ 2015/13 פלוני נ' מדינת ישראל (05.08.2013); רע"פ 398/14 ערג' נ' מדינת ישראל (16.3.2014)).

אשר לרכיב הפסילה בפועל, הגם שהמערער מיקד ערעורו רק על רכיב המאסר, אציין כי המדובר רכיב ענישה עליו סיכמו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון ואשר מצוי במתח הענישה ההולם שנקבע ע"י בית המשפט לתעבורה ולכן אין כל מקום להתערב ברכיב זה. מכל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

שירות המבחן עמד על עברו התעבורתי של המערער, אשר מורשה לנהיגה משנת 2008 ובעברו 14 הרשעות תעבורה קודמות בין השנים 2008-2022 בגין עבירות של נהיגה בפסילה, רישיון נהיגה שפקע, נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשיכרות ועוד.

בבוא ביהמ"ש קמא לקבוע את העונש הראוי בגדרי המיתחם, הוא הביא בחשבון לחומרה את נסיבות ביצוע העבירות; עברו התעבורתי של המערער; העובדה כי מדובר בנהיגה בפסילה בפעם הרביעית; בימ"ש קמא עמד על הרשעת המערער משנת 2021, פל"א 7608-3-19 (להלן: ההליך הקודם) בשתי עבירות של נהיגה בפסילה וללא רישיון תקף, כי במועד מתן גזר הדין (מיום 8.12.21), התיק דנן היתנהל בפני בימ"ש קמא והיה תלוי ועומד כנגד המערער, אשר בחר שלא לצרפו להליך הקודם.

לטענת המערער, בימ"ש קמא שגה עת לא סטה מהוראות סעיף 40(א)(1) לפקודה והורה על פסילה מופחתת לאור הנסיבות האישיות המיוחדות המתקיימות במקרה דנן; כן בימ"ש קמא שגה עת הטיל על המערער מאסר על תנאי בן 9 חודשים, ענישה שאינה מידתית בהיתחשב בעונש המאקסימאלי הקבוע בצידה של עבירת נהיגה בפסילה.

ועוד, הקפדה עם הנוהג ביודעו כי הוא בפסילה מתחייבת גם מהטעם שנהיגה זו, כמו גם נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נעדרת כסוי בטוחי.

...

אני תמים דעים עם ביהמ"ש בקביעתו : "מכל הנימוקים לעיל, הנני סבורה שבמקרה דנן,- נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, כאשר הנאשם לא רק שנהג בזמן פסילה וללא רישיון תקף, אלא גם לא ציית להוראות שוטרים, כשהוא מסיע נוסע קטין; נוכח הרצידיביזם, כאשר מדובר בפעם הרביעית שהנאשם נוהג בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף; ונוכח העבר התעבורתי המכביד של הנאשם; וכאשר תסקיר שירות המבחן אינו בא בהמלצה שיקומית, ומציין את הצורך בהטלת ענישה מוחשית; - אין מנוס, למרבה הצער, מלהטיל על הנאשם מאסר בפועל של ממש מאחורי סורג ובריח." לזאת אוסיף, המערער חזר לסורו שוב ושוב למרות העונשים שהוטלו עליו בעבר ואשר כללו גם מאסרים, כן העבירה בה עסקינן בוצעה בזמן שעומד ותלוי נגדו הליך נוסף בגין עבירה של נהיגה בפסילה.

מכל אלה, ולאחר שנתתי את דעתי לנסיבותיו האישיות עליהן עמד ביהמ"ש קמא בפירוט בגז"ד, אני סבור כי אין להסתפק בתמהיל ענישה שאינו כולל מרכיב של מאסר בפועל, ואף נראה כי ביהמ"ש קמא הקל עם המערער בקביעת המתחם, עונש המאסר בפועל וגם במסקנתו בעניין החפיפה החלקית של הפסילה בפועל.

לאור כל האמור, מורה על דחיית הערעור.

בעפ"ת 10343-09-10 אבו נ' מדינת ישראל (13.10.10), בפקיעת רישיון למעלה מעשור, כשבחלק מהתקופה הנאשם היה פסול בשל עבירה של גרם מוות ברשלנות, נדחתה בקשת רשות להארכת מועד לערער על גזר דינו של בית משפט קמא שדן את הנאשם לקנס בסך 1,000 ₪, שנתיים פסילה, ומאסר מותנה של 3 חודשים במשך שנתיים.

בעפ"ת (ב"ש) 38367-02-12 סלמאן אבו חמאד נ' מדינת ישראל (8.4.13) - בפקיעת רישיון זה 21 שנים, כשהעבר התעבורתי מכביד, וכולל נשיאת מאסר בגין נהיגה בפסילה, והוגשו 4 תסקירים שהמליצו על צו של"צ, בית המשפט המחוזי מצא לחרוג ממיתחם הענישה, בנסיבות של שקום מוצלח, בוטל רכיב המאסר, והוטל צו של"צ, בהקף 300 שעות, פסילה בת שנתיים וצו מבחן לשנה.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני סבורה שיש למקם את הנאשם ברף התחתון של המתחם ויש להאריך המאסר המותנה שעומד ותלוי נגד הנאשם.

לא מצאתי להיעתר לבקשת הסנגור לפסילת מינימום, נוכח העובדה שמדובר בפקיעת רישיון לתקופה שהיא למעלה מעשור.

נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם הקנס שיושת יהא נמוך מהקנס שיש להשית במקרה זה. לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 200 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם בעמותת "פתחון לב", בכרמיאל, בתפקידי אחזקה, בפיקוח שירות המבחן.

ככל שמתארך משך הזמן שחלף ממועד הפקיעה ועד למועד הנהיגה הולך ומטשטש ההבדל שבין פקיעת רישיון לבין נהיגה בהיעדר רישיון נהיגה (ראו תתע (י-ם) 4310-07-10 מדינת ישראל נ' פריג' אבו עצא).כן ראו דברי כב' השופט א' האוזרמן בנב (ת"א) 3461-06-15 מדינת ישראל נ' דורון ארביב (18.10.15): "נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע כ-12 שנה, כאשר הנהיגה אינה מבוטחת מעידה על זילזול חמור בחוק וכן פוגעת בחברה כולה, שכן האחריות לפצוי בגין ניזקי תאונת דרכים ובכלל זה הפצוי בגין ניזקי גוף, שיכול להיסתכם בסכומים גבוהים מאד, מוטלת בסופו של דבר על כתפי הציבור." מדיניות הענישה בעפ"ת 38367-02-12 (ב"ש) קבעה כבוד השופטת ט' חיימוביץ מיתחם ענישה בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף: "מיתחם הענישה ההולם לעבירה זו, בכל הנוגע לעונש המאסר, נע בין מאסר מותנה בנסיבות קלות, עד מאסר בפועל בן שנה, כאשר עסקינן ברצידיביסט". הנאשם שם נהג ללא רישיון נהיגה שפקע תקופה של 21 שנים, עברו התעבורתי היה מכביד, וכלל נשיאת מאסר בגין נהיגה בפסילה.

בעפ"ת 10343-09-10 אבו נ' מדינת ישראל (13.10.10), אליו הפניתה ההגנה, בפקיעת רישיון למעלה מעשור, כשבחלק מהתקופה הנאשם היה פסול בשל עבירה של גרם מוות ברשלנות, נדחתה בקשת רשות להארכת מועד לערער על גזר דינו של בית משפט קמא שדן את הנאשם לקנס בסך 1,000 ₪, שנתיים פסילה, ומאסר מותנה של 3 חודשים במשך שנתיים.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

...

ברע"פ 1973/13 אסד חסן נ' מדינת ישראל, אליה הפנתה המאשימה, אישר כב' השופט א' שוהם עונש מאסר של 45 ימים אשר הוטל בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע במשך כ-10 שנים, כשבעברו 14 הרשעות קודמות, ביניהן דומות, בציינו: " ... בנסיבות העניין, אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, זאת, בעיקר לשם הרתעת המבקש, אשר לחובתו עבר תעבורתי לא מבוטל, ונהיגה חוזרת ונשנית, במשך שנים רבות, ללא רישיון, אשר תוקפו פג בשנת 2001. בנסיבות המקרה שלפניי, אין מדובר, לטעמי, בעונש החורג באופן קיצוני מרף הענישה הראוי בעבירות דומות". כן הוטלו על המבקש קנס בסך 1,500 ₪, פסילה לשנה, פסילה על תנאי, ומאסר על תנאי.

בכל אלה אני סבורה יינתן מענה הולם לעקרון ההלימה בענישה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל-4 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, או של נהיגה בזמן פסילה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.

ברע"פ 1973-13 אסד חסן נ' מדינת ישראל (24.3.13), בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, שתוקפו פקע כעשור, כשבעברו 14 הרשעות קודמות, ביניהן, עבירות דומות, בית המשפט העליון דחה בר"ע שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי, שהפחית את רכיב הפסילה בלבד ל – 12 חודשים מ – 24 חודשים, והותיר את יתר רכיבי גזר הדין על כנם - 45 ימי מאסר בפועל, 5 חודשי מאסר מותנה, פסילה מותנית ל-4 חודשים, וקנס.

בעפ"ת 11890-05-14 סולומון בליה נ' מדינת ישראל (7.9.14) – בפקיעת רישיון כעשור, ביטלה כב' השופטת נ' אהד מאסר בן חודשיים, שהטיל בית משפט קמא (העירעור נסב על המאסר בלבד), והותירה את רכיבי הענישה האחרים על כנם, מאסר מותנה ל-9 חודשים, פסילה לשנתיים, ופסילה מותנית ל-6 חודשים, בציינה כי: "בעניינינו, אמרתי במספר רב של פסקי דין כי מקום שהעבירה המיוחסת לנאשם הנה נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ולעבירה זו לא נלווית עבירת תעבורה נוספת, הרי העונש הראוי הנו פסילה בפועל בלבד כשמשך תקופת הפסילה ייקבע עפ"י עבר תעבורתי, משך התקופה בה לא היה לנאשם רישיון נהיגה תקף, ככל שהתקופה ארוכה יותר כך הפסילה בפועל תהא ארוכה יותר ונקבע כי התקופה הראויה הנה בין 3 ל-9 חודשי פסילה." בעפ"ת 10343-09-10 אבו נ' מדינת ישראל (13.10.10), בפקיעת רישיון למעלה מעשור, כשבחלק מהתקופה הנאשם היה פסול בשל עבירה של גרם מוות ברשלנות, נדחתה בקשת רשות להארכת מועד לערער על גזר דינו של בית משפט קמא שדן את הנאשם לקנס בסך 1,000 ₪, שנתיים פסילה, ומאסר מותנה של 3 חודשים במשך שנתיים.

בעפ"ת 38367-02-12(ב"ש) בפקיעת רישיון של 21 שנים, כשהעבר התעבורתי מכביד, וכולל נשיאת מאסר בגין נהיגה בפסילה, והוגשו 4 תסקירים שהמליצו על צו של"צ, בית המשפט המחוזי מצא לחרוג ממיתחם הענישה, בנסיבות של שקום מוצלח, בוטל רכיב המאסר, והוטל צו של"צ, בהקף 300 שעות, פסילה בת שנתיים וצו מבחן לשנה.

...

באיזון שבין מכלול השיקולים אני סבורה שיש להשית על הנאשם פסילה בת 7 חודשים, תוך הפעלת הפסילה המותנית, בת 4 חודשים, במצטבר.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם לחודשיים מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.