ערעור על גזר דין בגין חבלה ותקיפה בנסיבות מחמירות

העובדות הדרושות לעניין המשיב הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ריבוי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1)-(2) לחוק; החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

זאת ועוד, אך לאחרונה, בע"פ 3818/23 מדינת ישראל נ' זוודו, פסקה 8 (02.07.2023), עמד בית משפט זה על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה תוך שימוש בסכין, בציינו כי: "מעיון בפסיקת בית משפט זה בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה תוך שימוש בסכין עולה כי מדיניות הענישה הנוהגת כוללת הטלת עונשי מאסר ממושכים בפועל. כך לדוגמה, בע"פ 2508/21 נאסר נ' מדינת ישראל (7.6.2022) היתקבל ערעור על גזר דין שבגדרו הוטלו 7.5 שנות מאסר בגין דקירה במסגרת סיכסוך שכנים, כך שעונש המאסר בפועל הועמד על 9 שנים; בע"פ 5262/21 אבו סבילה נ' מדינת ישראל (16.5.2022) נדחה ערעור על גזר דין שבגדרו הוטלו 8.5 שנות מאסר בפועל בגין דקירה של אדם אחר שהיה מוכר למערער; בע"פ 8855/12 אלזידאה נ' מדינת ישראל (24.12.2013) נדחה ערעור על גזר דין שבגדרו הוטלו 11 שנות מאסר בפועל בגין ארוע שכלל אלימות ודקירות של נפגע העבירה, שעמו נפגש המערער לצורך קיום יחסי מין בתשלום; בע"פ 1651/12 בן יטח נ' מדינת ישראל (4.7.2013) נדחה ערעור על גזר דין שבגדרו הוטלו 7 שנות מאסר בפועל בגין דקירה שאירעה במסגרת קטטה". יוצא איפוא, כי העונש שנגזר על המשיב מקל עמו מאוד, חורג מרמת הענישה הראויה, ועל כן אינו יכול לעמוד.

...

סבורני כי המקרה שלפנינו מצדיק התערבות בעונש שנגזר על המשיב, בהיותו חורג באופן קיצוני מהענישה הראויה בנסיבות העניין, והכל כפי שיבואר להלן.

זאת ועוד, אך לאחרונה, בע"פ 3818/23 מדינת ישראל נ' זוודו, פסקה 8 (02.07.2023), עמד בית משפט זה על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה תוך שימוש בסכין, בציינו כי: "מעיון בפסיקת בית משפט זה בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה תוך שימוש בסכין עולה כי מדיניות הענישה הנוהגת כוללת הטלת עונשי מאסר ממושכים בפועל. כך לדוגמה, בע"פ 2508/21 נאסר נ' מדינת ישראל (7.6.2022) התקבל ערעור על גזר דין שבגדרו הוטלו 7.5 שנות מאסר בגין דקירה במסגרת סכסוך שכנים, כך שעונש המאסר בפועל הועמד על 9 שנים; בע"פ 5262/21 אבו סבילה נ' מדינת ישראל (16.5.2022) נדחה ערעור על גזר דין שבגדרו הוטלו 8.5 שנות מאסר בפועל בגין דקירה של אדם אחר שהיה מוכר למערער; בע"פ 8855/12 אלזידאה נ' מדינת ישראל (24.12.2013) נדחה ערעור על גזר דין שבגדרו הוטלו 11 שנות מאסר בפועל בגין אירוע שכלל אלימות ודקירות של נפגע העבירה, שעמו נפגש המערער לצורך קיום יחסי מין בתשלום; בע"פ 1651/12 בן יטח נ' מדינת ישראל (4.7.2013) נדחה ערעור על גזר דין שבגדרו הוטלו 7 שנות מאסר בפועל בגין דקירה שארעה במסגרת קטטה". יוצא אפוא, כי העונש שנגזר על המשיב מקל עמו מאוד, חורג מרמת הענישה הראויה, ועל כן אינו יכול לעמוד.

]השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ש' דותן, מ' לוי וי' לוי) (הכרעת דין מיום 31.1.2018 וגזר דין מיום 7.5.2018), בו הורשע המערער בעבירה של ניסיון רצח ובעבירות נוספות, ונגזרו עליו, בין היתר, 12 שנות מאסר בפועל.

בגין מעשים אלו הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק; שלילת כושר היתנגדות לשם ביצוע עבירה, לפי סעיף 327 לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בצרוף סעיף 335(א)(1) לחוק; שבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק; והיזק לבעל חיים, לפי סעיף 451 לחוק.

לכן, לטענתו, יש להרשיעו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות בגין תקיפת המתלונן.

הוא הדין לגבי גזר הדין, שאין בו משום חריגה לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת בגין העבירות בהן הורשע המערער, בהיתחשב בנסיבותיו של המערער ובנסיבות ביצוע המעשים.

...

לאחר בחינה מדוקדקת של טענות הצדדים וחומר הראיות הרב שהוגש בתיק, לרבות צפייה בסרטוני החקירה והשחזור; עיון בחומר הרפואי; עיון בחוות דעתם של המומחים השונים; עיון בהודעות שגבתה המשטרה; וקריאת פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי – המסקנה היא כי בנטל כפול זה לא עלה בידי המערער לעמוד.

ברם, מכלול הדברים מוביל בבירור למסקנה כי המערער ביצע את המעשים מתוך מודעות מלאה, מתוך רצייה ומתוך בחירה רצונית לעשותם.

השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם חברי השופט י' עמית, שלא הותיר אבן על אבן והגיע למסקנה כי בעת ביצוע המעשים החמורים שבגינם הורשע המערער, לא היה נתון במצב פסיכוטי.

העירעור על גזר הדין נדחה.

בת"פ (מרכז-לוד) 59923-02-19 מדינת ישראל נ' חביב (פורסם בנבו, 9.3.21) הורשעו נאשמים 1 ו-2 בהתאם להודאתם בעבירות של חבלה חמורה ותקיפה בנסיבות מחמירות ונאשם 3 הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של סיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות.

...

באיזון בין השיקולים השונים, ובשים לב לחומרת המעשים ולתוצאתם, אני סבור כי לא ניתן להימנע מענישה משמעותית הכוללת גם רכיב של מאסר בפועל.

לאחר שקילת מכלול הנתונים, תוך מתן משקל לשיקולי ההלימה וההרתעה מחד גיסא, ולנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובפרט לגילו המבוגר, מצבו הבריאותי והתסקירים בעניינו מאידך גיסא, אני סבור כי אין מקום לחרוג לקולא מהרף התחתון של מתחם העונש שנקבע על ידי, אך יש בכל השיקולים דלעיל, כדי להביא אותי להסתפק בעונש ברף התחתון, בנוגע לרכיב המאסר בפועל, לצד ענישה נוספת.

סוף דבר אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס. מאסר מותנה בן 8 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, לבל יעבור עבירת חבלה חמורה או כל עבירת אלימות מסוג פשע.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 671/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר המערער: אחמד אבו תנהא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-ת"פ 29577-01-19 מיום 11.1.2022 שניתן על ידי השופטת א' לינדנשטראוס תאריך הישיבה: י"ט באלול התשפ"ב (15.09.2022) בשם המערער: עו"ד אסלאם סרוג'י בשם המשיבה: עו"ד איתי שהם בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס ][]פסק-דין

אשר לעברו הפלילי של המערער, צוין כי לחובתו שתי הרשעות קודמות: האחת משנת 2012, בגין ביצוע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות בקטין מתחת לגיל 16, תקיפת קטין תוך גרימת חבלה של ממש ושיבוש הליכי משפט, בשלה נגזר על המערער 30 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית; השנייה משנת 2020, בגין ביצוע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות בקטינה מתחת לגיל 16, תקיפה סתם, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בעקבותיה נגזר על המערער עונש של 13 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

גם במעמד העירעור, נציגת שירות המבחן טענה כי לא היתקיימו מאמצי שקום מצידו של המערער, חרף ניסיונות חוזרים ונשנים לסייע לו. עוד הסבירה, כי אף אם עובר למתן גזר הדין היתרחש "הליך שקום שאפשר לראות בו צל חיובי", חלה נסיגה במצבו של המערער וכיום הוא אינו מעוניין בהליך שקום ייעודי בתחום האלימות במשפחה.

...

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

סוף דבר, העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו ומתחשב כדבעי במכלול נסיבות ביצוע העבירות.

בראי האמור, אני סבור כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחבריי לעשות.

ביום 1.2.2022 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון שבו תוקן כתב האישום ויוחסו לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות.

העירעור על גזר הדין נסב על הטענה שהעונש שהושת על המבקש מחמיר עמו יתר על המידה, בהיתחשב בנסיבותיו האישיות.

...

בנסיבות אלה, ובהתחשב גם בחומרת העבירות שבהן הורשע המבקש, באתי כאמור לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

מבלי לגרוע מכך, אני מורה על דחיית מועד ריצוי העונש לתקופה קצרה, כדי לאפשר למבקש היערכות ומיון מוקדם, וזאת בהסכמת באת-כוח המדינה, שניתנה בדיון.

אשר על כן, הבקשה נדחית בכפוף לאמור בפסקה 7 לעיל.