ערעור על גזר דין בגין התפרצויות וגניבות בעכו

לכשעצמי, סבור הייתי כי ראוי עונש גבוה יותר, אך לא בעוצמת הפרש המצדיקה היתערבות של בית משפט זה, ועל כן, אם היה מורשע המערער אך ורק בשלב הראשון, כמו עו"ד משרקי, לא מן הנמנע כי הייתי מקבל ערעור על גזר הדין וקובע כי יש להטיל עליו עונש דומה לזה של משרקי (אולי קצת גבוה יותר עקב עבר משמעתי, נושא שאדון בו, בנפרד, להלן).

"יהא זה מועיל לבחון את הדוגמאות בהן הורה בית המשפט העליון על הפעלת עונש על תנאי, כאשר מדובר בשתי עבירות שאינן זהות: שוד שהפעיל עבירת גניבה שנקבעה כ'עבירה נוספת' (יעקב קדמי, סדר הדין בפלילים הדין בראי הפסיקה, חלק שני, 1688; התפרצות וגניבה כמפעילות עבירת גניבה – ע"פ 624/75 גלאגל נ' מדינת ישראל פ"ד ל(2) 222); תקיפה הגורמת לחבלה ממשית בנסיבות מחמירות כמפעילת עבירת התנאי של תקיפה רגילה (ראו עניין מסילתי, שם); מעשה מגונה באדם המפעיל מעשה מגונה בפני אדם (ראו עניין גוטמן, שם) ואף עבירת ניסיון לבצוע עבירת התנאי המושלמת כמפעילה את עבירת התנאי המושלמת עצמה (ע"פ 4517/04 מסראוה נ' מדינת ישראל פ"ד נט(6) 119). הדוגמאות שלעיל הנן בגדר הרב הכולל את המיעוט. במקרנו הקשר בין שתי העבירות בעל אופי אחר. העבירות לכל היותר מצויות באותה השכונה, אך אינן דרות באותו הבית, גם לא בקומות שונות". ראוי לציין כי עו"ד אבני הגיש בקשה לדיון נוסף שנדחתה על ידי המשנה לנשיאה כב' השופט אליעזר ריבלין בדנ"פ 9322/09 (2009), בהסבירו כי המחלוקת לעניין סעיפים 97 ו-96 לחוק אינה ההלכה ודי בתוצאה המשפטית על פיה: "הרשעתו של העורר ב'סעיפי הסל' עומדת וניתן מכוחה להפעיל את עונש ההשעיה המותנה" (פסקה 4 לפסק הדין).

המתלונן הגיש את פסק הדין להוצל"פ בעכו והמערער הגיש בשם מרשו בקשה בטענת "פרעתי". משלא הופיע המערער לדיון בבקשת מרשו בטענת "פרעתי" נדחתה הבקשה ובוטל עיכוב ההליכים.

...

מאחר שהמחלוקות בתיק זה אינן מעטות, והחומר העובדתי והמשפטי אף הוא אינו פשוט, אין מנוס מלהקדיש את הפרקים הראשונים לרקע ולסקירת ההליכים שהביאו לאותן הכרעות של בית הדין המשמעתי הארצי, שעליהן ערערו שני הצדדים, הכול כפי שיפורט להלן.

אשר לפרשת רכישת המדפסת (ב"פ 97/13, בד"א 126/15, 1/16), שבו בעקבות הפעלת השעיה על תנאי שניתנה בתיק קודם, העונש שהוטל בבית הדין הארצי היה 18 חודשי השעיה מתוכם תשעה חודשים במצטבר ותשעה חודשים בחופף, אני מורה בזה כדלקמן: ערעור הלשכה עמל"ע 32563-05-16 – התקבל.

התוצאה היא כי בפרשה זו המערער יושעה לתקופה של 18 חודשים, במצטבר לכל תקופה אחרת שהוטלה עליו.

אני מחייב את המערער לשאת בהוצאות הלשכה ביחס לארבעת הערעורים בסך כולל של 20,000 ₪ (5,000 ₪ לכל תיק).

השופטים יגאן גריל [אב"ד] וברכה בר-זיו: בפנינו ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בעכו (כבוד השופטת ג'ני טנוס) מיום 20.7.15 בת.פ. 3262-12-14.

כמו כן נטען כי העונש שנגזר בגין התפרצות בודדת הנו חמור ומוגזם ביותר, כי בימ"ש קמא לא נתן משקל לתסקיר שרות המבחן והמלצותיו וכי לא נימק כראוי את גזר הדין בשים לב להוראות תיקון מס' 113 לחוק העונשין, שעניינו הבניית שיקול הדעת בענישה.

לטענתה, אכן מדובר בתקופת מאסר משמעותית שנגזרה על המערער, אך נוכח הנסיבות, ריבוי העבירות, עברו הפלילי של המערער והמאסרים המותנים – העונש בסופו של יום – הולם ואין להתערב בו. ב"כ המשיבה טענה כי בימ"ש קמא צדק באופן בו חילק את האירועים השונים וראה בהם אירועים נפרדים וטענה, כי הן המיתחם והן העונש שנגזר בפועל בגין כל אחת מעבירות ההתפרצות והגניבה הנו נמוך.

...

באשר לקביעת העונש בגדר המתחם, אנו סבורים כי בימ"ש קמא שקל את השיקולים הנכונים, גם אם לא דק פורתא בפירוט שנתן, לרבות אלה שפורטו על ידי ב"כ המערער (הודייתו של המערער, שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה, ורצונו להיגמל מהסמים).

בנסיבות אלה, אנו בדעה כי יש לקבל את הערעור חלקית ולהעמיד את עונשו של המערער על 42 חודשי מאסר.

י' גריל, שופט בכיר [אב"ד] ב' בר זיו, שופטת השופט ש. ברלינר (שופט עמית): מסכת העבירות הנרחבת בה הורשע המערער מצדיקה את הענישה שהוטלה עליו על-ידי הערכאה הראשונה, ולא שוכנעתי כי עלינו להתערב בה. ש. ברלינר, שופט עמית הוחלט ברוב דעות: הערעור מתקבל חלקית כדלקמן: עונש מאסר בפועל של 42 חודשי מאסר (במקום 50 חודשי מאסר, כפי שנקבע על-ידי בית משפט קמא), החל מיום מעצרו (25.11.14) ובניכוי חודש אחד שאין לכלול במניין ימי המעצר בשל ריצוי עונש מאסר בן חודש.

הרקע לערעור וגזר דינו של בימ"ש קמא: לפנינו ערעור הנאשם על גזר דין מיום 19.07.21 של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג'ני טנוס) שניתן בת"פ 12645-03-21 בגדריו הוטלו על המערער עונשים שונים, לרבות מאסר בפועל של עשרה חודשים.

כפי שצוין במסגרת גזר הדין, בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 01.03.21 בסמוך לשעה 12.00 בצהריים הגיע המערער לאחר שצרך סמים באמצעות רכב לקבוץ כפר מסריק, התפרץ לבית המתלוננים באופן שהניח כסא מפלסטיק על ערימת חפצים המונחים צמוד לקיר הבית, טיפס עליו, תלש את תריסי חדר הממ"ד בבית, שבר ציר המסילה המשמש לפתיחה של חלון חדר הממ"ד, פתח בכוח את חלון חדר הממ"ד בבית על ידי לחיצה בכוח על חלקו העליון וניכנס לבית בכוונה לבצע בו גניבה.

...

לא מצאנו כי בנסיבות העניין היה מקום לסטות ממתחם הענישה.

בסיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין של בימ"ש קמא ואנו דוחים את הערעור בעיקרו.

בהתאם אנו מורים שמהמאסר שנגזר יופחתו שבעת ימי המעצר.

השופטת תמר נאות פרי: ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בעכו (כב' השופטת טנוס) בת"פ 5794-04-18 מיום 8.9.2019.

בשלושת האירועים, התפרץ המשיב לבתים של תושבי העיר עכו, כאשר בשני האירועים הראשונים הוא גנב מתוך הדירות תכשיטים וסכומי כסף, והכל תוך שהוא משאיר אי סדר בדירות, ובארוע השלישי הוא התפרץ לדירה בעת שהמתלונן שהה בבית וכאשר שמע רעש בסלון הבית, ברח מחוץ לדירה.

לגבי חומרת עבירות ההתפרצות ורף הענישה בעבירות אלו – ראו את רע"פ 3565/20 צביקה לביא נ' מדינת ישראל (14.6.2020), שם הושת על הנאשם עונש של 14 חודשים, אלא ששם שקולי השקום לא היו כגון אלו שמתקיימים כאן, והעבירות שם בוצעו במהלך תקופת תנאי שהושתה בגזר דין קודם.

הנאשם באותו מקרה התפרץ לדירת מגורים וגנב מתוכה, החלטנו להתערב בעונש ובגין התפרצות אחת הטלנו עליו עונש של 9 חודשי מאסר בפועל.

...

לדעתי בהתחשב בחומרת העבירות, בהליך השיקומי שעבר המשיב, שתוף הפעולה החלקי, ומשך הזמן שעבר, מבלי שאני מייחס למשיב אשם כלשהו באשר לדחיית הדיונים בשל הקורונה, אני סבור כי העונש המתאים הוא עונש של מאסר בפועל והשאלה היא מהו העונש ההולם במקרה זה בהתחשב בביצוע 3 עבירות התפרצות לדירות מגורים גניבת רכוש בשני מקרים ומפגש עם בעל הדירה בדירה השלישית שהביאה למנוסת המשיב.

הנאשם באותו מקרה התפרץ לדירת מגורים וגנב מתוכה, החלטנו להתערב בעונש ובגין התפרצות אחת הטלנו עליו עונש של 9 חודשי מאסר בפועל.

לסיכום אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר על 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

בית משפט השלום בעכו ת"פ 33121-11-19 מדינת ישראל נ' שג'רה(עציר) תיק חצוני: 480609/2019 בפני כבוד השופטת שושנה פיינסוד-כהן מאשימה מדינת ישראל נאשם חמד שג'רה (עציר) גזר דין

בעפ"ג (ב"ש) 58821-05-13 זיאד אבו עמיר נ. מדינת ישראל (2.10.13) בעירעור על חומרת עונשו של שב"ח אשר נדון ל24 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירות גניבה והתפרצות נקבע כי "בית משפט השלום קבע בגזר דינו, ובצדק, כי יש להחמיר בענישתם של השוהים הבלתי חוקיים המבצעים עבירות רכוש בין תחומי מדינת ישראל" העירעור היתקבל במובן זה שחפף בית המשפט את העונש בגין עבירת שב"ח (4 ח') ונגזר עונש כולל של 20 חודשים.

...

לאור כל האמור הנני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: מאסר לתקופה של 12 חודשים החל מיום מעצרו 6.11.19.