ערעור על גזר דין בגין הרשעות מרובות בהודאה

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש ביום 6.7.2021 על פי הודאתו בעובדות כתב האישום.

בגזר דינו, הודגש כי חלקו בבצוע העבירות "הוא מלא ובלעדי", ונדחתה טענתו כי ייתכן וגידל את הסם המסוכן עבור אדם אחר, שכן אף אם כך הדבר, הוא לא עשה זאת "לשם שמיים". בתוך כך, בית המשפט המחוזי עמד על חומרתן ושכיחותן הרבה של עבירות הסמים בכלל, ושל מעבדות פרטיות לגידול קאנבוס בדירות מגורים בפרט, ואשר פוגעות בשלום הציבור ובריאותו.

טענות הצדדים לטענת המבקש, סכויי העירעור על גזר דינו – טובים, וזאת נוכח הפער בין עונש המאסר בפועל שהושת עליו לבין המלצת שירות המבחן בעיניינו לענישה שיקומית בדרך של עבודות שירות.

כידוע, על נאשם שהורשע בדין ונגזר דינו – לרצות את עונשו באופן מידי, ואין בהגשת העירעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע העונש (ע"פ 151/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (19.1.2021)).

בכלל נסיבות אלה, על בית המשפט להיתחשב בחומרת העבירה ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; סכויי הצלחת העירעור; עברו הפלילי של המבקש; היתנהגות המבקש במהלך המשפט; השאלה האם העירעור מופנה כלפי הכרעת הדין או גזר הדין בלבד; וכן נסיבותיו האישיות של המבקש (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000)).

...

לאור כל האמור, נגזרו על המבקש 23 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת סמים מסוג "פשע" למשך 3 שנים ממועד שחרורו; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה של נטילת חשמל או עבירה של שימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית, למשך 3 שנים ממועד שחרורו; וקנס בסך 10,000 ש"ח, או 60 ימי מאסר תמורתו.

מנגד, המשיבה טענה כי סיכויי הערעור נמוכים, ומשכך דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

אשר לגירסת המערער בעדותו בבית המשפט, הודגש כי סוגית קבילות הודאות המערער במישטרה לא הועמדה במחלוקת בשום שלב בהליך, וכי ההודאות שמסר בחקירותיו במישטרה "מתאמתות, מתחזקות ומסתייעות בשורה של ראיות חיצוניות" ויש להעדיפן על פני גירסתו בבית המשפט.

אשר לערעור על גזר הדין – לשיטת המערער, מאחר שהיה נכון להרשיעו בעבירת הרצח הבסיסית יש להשית עליו עונש קצוב בשנים.

קביעה לפיה עונשי המאסר אשר נגזרו על המערער ירוצו במצטבר, אף עולה בעניינינו בקנה אחד עם עיקרון ההלימה, חומרתן הרבה של העבירות בהן הורשע ונסיבות המקרה.

...

אני סבור כי גם דינו של רכיב זה של הערעור – לדחייה.

תחילה, מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי כי לפנינו אירוע אחד, המורכב משני מעשים נפרדים המגלמים שתי עבירות נפרדות ומובחנות (ע"פ 8686/15 גריבוב נ' מדינת ישראל, פסקה 51 (3.10.2017)).

סיכומו של דבר – לפנינו רצח נתעב שנעשה בשל בצע כסף, משהמערער רצח בדם קר את המנוח, צעיר בן פחות מ-18 שנים, וגדע את חייו באיבם.

]השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' הלמן, סג"נ, השופטת י' שיטרית והשופט ס' דבור) בתפ"ח 66356-06-18 בה הורשע המערער בגין מעורבותו בפיגוע דקירה ונגזר דינו ל-23 שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים.

מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימות ראיות רבות התומכות בהודאת המערער ועונות על הדרישה של "דבר מה נוסף". כן נמצא כי ההגנה לא הצביעה על "דבר מה סותר" או על סתירות שיש בכוחן לפגום במידה משמעותית במשקלן של ההודאות.

בגזר הדין שניתן ביום 20.6.2022, הועמד מיתחם העונש ההולם בין 20 ל-26 שנות מאסר בפועל והושתו עליו 23 שנות מאסר בפועל, תקופות מאסר על תנאי ופצוי לנפגעת בסך של 150,000 ש"ח. מכאן לערעור שלפנינו הנסוב על הכרעת הדין, אשר בו בעיקר שב וחזר המערער על הטענות שנטענו על ידו בבית המשפט המחוזי, לפיהן הודאתו לפני חוקריו הייתה הודאת שוא אשר חולצה ממנו באמצעים פסולים והיא חסרת כל משקל וערך; כי לכל הפחות היה על בית המשפט לידרוש תוספת ראייתית של ראייה חיצונית מסבכת מסוג סיוע; וכי פרטים שגויים שמסר במסגרת הודאותיו "מסגירות" את העובדה שלא מדובר בהודאת אמת.

נוסיף בשולי הדברים כי המערער לא העלה טענות בערעורו כלפי גזר הדין, ורק בדיון לפנינו נטען כי הושת עליו עונש המחמיר עמו יתר על המידה.

...

בהתייחס לגרסה שמסר המערער לחוקריו, מצא בית המשפט כי מדובר בגרסה בעלת היגיון פנימי, רציפות ועקביות, אשר ניכרים בה סימני האמת.

מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימות ראיות רבות התומכות בהודאת המערער ועונות על הדרישה של "דבר מה נוסף". כן נמצא כי ההגנה לא הצביעה על "דבר מה סותר" או על סתירות שיש בכוחן לפגום במידה משמעותית במשקלן של ההודאות.

דיון והכרעה עיינו ושמענו את טענות המערער בכתובים ובעל פה, ולא מצאנו כי יש בהם דבר המצדיק התערבות בפסק דינו המנומק והמבוסס של בית המשפט המחוזי.

הערעור נדחה אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3610/23 ע"פ 4439/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין המערער בע"פ 3610/23: רמי גוהר המערער בע"פ 4439/23: אושרי חדד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' גרינברג) בת"פ 51358-08-21 מיום 29.3.2023; ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' גרינברג) בת"פ 51296-08-21 מיום 8.5.2023 תאריך הישיבה: י"ב באייר התשפ"ד (20.5.2024) בשם המערער בע"פ 3610/23: עו"ד ווליד כבוב בשם המערער בע"פ 4439/24: עו"ד נס בן נתן; עו"ד שרי שאול בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב בשם שירות המבחן: עו"ס סיון קוריס ][]פסק-דין

הרקע לערעורים המערערים הורשעו על פי הודאותיהם בעבירות שיוחסו להם בכתבי אישום מתוקנים שהוגשו במסגרת הסדר טיעון.

בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעיניינו של גוהר ביום 6.2.2023, עמד שירות המבחן על הרקע האישי והמשפחתי המורכב שלו שהביא לחשיפתו לסביבה חברתית בעייתית ולדפוסי חשיבה והתנהגות שוליים; על עברו הפלילי הכולל הרשעות רבות קודמות בגין ביצוע עבירות אלימות ורכוש בגינן אף ריצה עונש מאסר בפועל; ועל הניסיונות לשלבו בטיפולים שונים.

לאחר בחינת הפסיקה במקרים דומים, תוך שימת לב לגזר דינו של גוהר ובהנתן העובדה שחדד הורשע בעבירה חמורה יותר ותוך מתן משקל לעיקרון אחידות הענישה, נקבע מיתחם הנע בין 50-21 חודשי מאסר.

...

לפיכך, מצא בית המשפט לחרוג באופן קל ממתחם הענישה לקולא, באופן שגזר עליו כאמור עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים, לצד העונשים הנלווים.

דין ערעורו של גוהר להידחות אפוא.

יחד עם זאת, מצאנו להפחית את עונש המאסר בפועל שנגזר על חדד בשלושה חודשים ולהעמידו על 15 חודשי מאסר, תוך השוואתו לעונש המאסר בפועל שנגזר על גוהר.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3770/24 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: נור מחאמיד ערעור על גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי חיפה (השופט ד' פיש) ביום 19.3.2024 בת"פ 64147-07-23 תאריך הישיבה: י"א בסיון התשפ"ד (17.6.2024) בשם המערערת: עו"ד עמרי כהן בשם המשיב: עו"ד שירי טל; עו"ד אליהו עטר ][]פסק-דין

]השופט א' שטיין: העירעור לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על המשיב על ידי בית המשפט המחוזי חיפה (השופט ד' פיש) בגזר הדין שניתן ביום 19.3.2024 בת"פ 64147-07-23 בעקבות הרשעת המשיב – על יסוד הודאתו אשר נימסרה במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמה לגבי העונש – בעבירות הבאות: סיוע לסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בצרוף סעיפים 29 ו-31 לחוק; התפרצות בכוונה לבצע פשע וגניבה, ריבוי עבירות לפי סעיף 406(ב) לחוק, בצרוף סעיף 29 לחוק; היזק בזדון, ריבוי עבירות לפי סעיף 452 לחוק, בצרוף סעיף 29 לחוק; החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק, בצרוף סעיף 29 לחוק; והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

המדינה סבורה כי שיקולים אלו מובילים למסקנה ברורה: עלינו להחמיר את עונש המאסר שהושת של המשיב באופן משמעותי ביותר – זאת, משקולי הלימה והרתעת הרבים כאחד, וכן כדי להגן על החברה על ידי הרחקת העבריין המסוכן ממרחב המחיה של אזרחים שלווים לתקופה ממושכת.

...

המדינה סבורה כי שיקולים אלו מובילים למסקנה ברורה: עלינו להחמיר את עונש המאסר שהושת של המשיב באופן משמעותי ביותר – זאת, משיקולי הלימה והרתעת הרבים כאחד, וכן כדי להגן על החברה על ידי הרחקת העבריין המסוכן ממרחב המחיה של אזרחים שלווים לתקופה ממושכת.

דיון והכרעה פשיטא הוא, כי דין הערעור להתקבל.

בשים לב לכל אלה, סבורני כי בגזר הדין קמא נפלה שגגה וכי יש מי שיסיק ממנו כי פשע משתלם.