ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט א' נוריאלי), גזר דין מיום 30.07.2023, בת"פ 29370-04-21, שניתן לאחר שהמערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של ייצור, הכנה והפקת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג – 1973 (להלן: "הפקודה"); החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודה; נטילת חשמל, עבירה לפי סעיף 400 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין").
לצורך גידול הסמים, צייד המערער את המעבדה בציוד רב. לשם הפעלת המעבדה, ביצע המערער שינויים במערכת החשמל בדירה ובכך נטל ללא רשות חשמל מחברת החשמל בשווי של כ-30,000 ₪.
כבוד השופט קרא קבע בכל הנוגע להליך השקום שעבר המערער כי:
"כלל ידוע הוא כי אין עדיפות ברורה לשיקולי שקום על פני שיקולים כגון שמירה על שלום הציבור או שקולי הרתעה (ראו, למשל, רע"פ 3058/18 רחמילוב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפיסקה 9 (23.4.2018)) וכי העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה שלו זכות הבכורה. ההליך הטיפולי אותו עובר המבקש נילקח בחשבון הן בעת גזירת דינו בבית משפט השלום והן בעירעור לבית המשפט המחוזי, אולם נמצא כי אין באמור בתסקירי שירות המבחן כדי לגרום לחריגה לקולא ממיתחם הענישה שנקבע, עקב חומרת מעשיו. אין להתערב בקביעה זו ואין בקביעות אלו כדי לגרום לאי צדק".
בע"פ 126/22 מדינת ישראל נ' פלוני נדון ערעור המדינה על קולת עונשו של המשיב אשר הקים מעבדה לגידול קנביס בדירה אשר שכר, משקל הסם היה 63 ק"ג וגניבת החשמל עמדה על למעלה מ-70,000 ש"ח. המשיב הורשע על-פי הודאתו בעבירות של ייצור, הכנה והפקה של סם מסוכן וגניבת חשמל, ובית המשפט המחוזי קבע מיתחם ענישה הנע בין 18 ל-48 חודשי מאסר בפועל, אך סטה לקולא מהמתחם הנ"ל בהעדיפו שקולי שקום, והשית על המשיב 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, תוך שהתייחס לכך שלמשיב עבר פלילי נקי, הוא עובד לפרנסת משפחתו, פרע חובו לחברת חשמל, והודה בהזדמנות הראשונה.
...
טענה זו דינה להידחות.
לטעמנו, בית משפט קמא העביר נכונה את המסר האמור, הן בהשתת מאסר בפועל והן בהטלת הקנס, תוך שאיזן נכונה בין כלל השיקולים העומדים לזכות המערער לבין אלו העומדים לחובתו.
לאור כל האמור, החלטנו לדחות את הערעור.