ערעור על גובה שכר טרחת מנהל העיזבון

כצפוי, המנהלים הלינו על מיעוט שכר הטירחה, והפרטיים קבלו על גובהו, אף על אופן יישומו.

דיון והכרעה בכל הנוגע למימצאי העובדה שנקבעו ע"י בית משפט קמא, המפורטים והמנומקים, ולמסקנותיו בשאלות הכרוכות בעצם זכאות המנהלים לשכר טירחה, שעיקריהם: הפטר המינהל מתשלום שכר טירחה; האבחנה בין חבות קבוצת מזרחי לבין חבות יתר הפרטיים; הקף המינוי של המנהלים ומתחם חלותו, הטענה לפקיעת המינוי, זכאות המנהלים לשכר טירחה נוסף כלשהוא בגין התקופה השנייה; והעיקר, ההקף המצומצם של הפעילות שננקטה ע"י המנהלים או מי מהם בתקופה השנייה, ותרומתה המינורית לתוצאת שינוי הייעוד, לעומת ההקף הנרחב של עבודת המינהל ויהל והשפעתה המכרעת – אני מוצאת כי ראויים הם לאימוץ לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלות על הערעורים, משאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין מושא העירעור, משהממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית, ומשאין לגלות בפסק הדין כל טעות שבחוק.

תקנה 45ב לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998 שכותרתה "קביעת שכר" קובעת "בית המשפט יקבע למנהל העזבון שכר בעד מילוי תפקידיו כמנהל עזבון ועשיית הפעולות שבסמכותו, שלא יעלה על 3% משווי העזבון", ובהנתן פעולות או מאמץ מיוחד "רשאי בית המשפט להגדיל את שכרו ובילבד שהשכר שייקבע לא יעלה על 4% משווי העזבון", בתוספת מע"מ; כך נפסק שכרו של אפוטרופוס.

...

היקף פעילות המנהלים בנוגע לתכנון, השבחת הקרקע ובהליכים המשפטיים בסוגיה מרכזית זו קבע כי "התנהלות המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם החובות והדרישות החלות על מנהלים מיוחדים כלפי בעלי הקרקע" (סעיף 192 לפסק הדין); כי "הפעולות אליהן מפנים המבקשים (בסעיפים 132-133 לסיכומיהם) אל מול הוועדות המקומיות ברמת השרון ובת"א אירעו כולן לפני התקופה השניה, ואינן רלוונטיות לדרישת השכר הנוכחית" (סעיף 223 לפסק הדין); כי לא שוכנע בטענות המנהלים "כי הם 'דחפו' את המינהל ומשרדי הפנים והשיכון לסגת מהתנגדותם לשינוי הייעוד" (סעיף 228 לפסק הדין); כי לא מצא "שהמבקשים פיקחו על יהל..." (סעיף 264 לפסק הדין); כי "ד"ר שגב אישר "כי המינהל הוא שהוביל את מלאכת התכנון..." (סעיף 284 לפסק הדין); כי המנהלים "הרבו במשלוח המכתבים גם כאשר הועלה ספק ממשי בדבר יעילותם, והדבר מייצר רושם שחלק מהעשייה היתה למראית עין. בנוסף נחזה שהטרחה הכרוכה במשלוח המכתבים הקצרים אינה משמעותית כנטען" (סעיף 303 לפסק הדין); כי "...חרף השתתפותם בפגישות, בפועל המבקשים לא נתפסו כגורם שהיה מעורב בתכנון או פיקח עליו" (סעיף 288 לפסק הדין); כי "ככל שהמבקשים אכן סייעו לדרבן את ועדות התכנון של רמת שרון ות"א בקידום שינוי הייעוד, מדובר בפעולות שנעשו בתקופה הראשונה ואינן רלוונטיות לבקשה זו. לא שוכנעתי בטענות המבקשים כי הם 'דחפו' את המינהל ומשרדי הפנים והשיכון לסגת מהתנגדותם לשינוי הייעוד" (סעיף 228 לפסק הדין); "במקרים מסוימים נוצרה תחושה כי המבקשים פעלו כדי לצאת ידי חובה, כאשר הובהר להם שפעולות הנדנוד אינן מעלות או מורידות כהוא זה לקידום הנעשה" (סעיף 300 לפסק הדין); כי המנהלים "פעלו באופן אשר נע בין שתדלנות ונדנוד... אף הרבו במשלוח המכתבים גם כאשר הועלה ספק ממשי בדבר יעילותם, והדבר מייצר רושם שחלק מהעשייה היתה למראית עין. בנוסף נחזה שהטרחה הכרוכה במשלוח המכתבים הקצרים אינה משמעותית כנטען" (סעיף 303 לפסק הדין); וכי לא מצא "להכיר בהתנגדות שנטען שהגישו המבקשים כנגד תכנית תא/5000...משהוגשו כ-100 התנגדויות נוספות לתכנית" (סעיף 306 לפסק הדין).

יהודית שבח, שופטת, סג"נ השופט י. אטדגי: אני מסכים עם כל האמור בחוות דעתה של חברתי השופטת שבח, מלבד דבריה ומסקנתה בשאלה, האם שכר הטרחה שישולם למנהלים יהיה בכסף או בקרקע, ובעניין זה אני סבור שיש לקבל את ערעורם של הבעלים הפרטיים ולקבוע כי התשלום למנהלים יהיה בכסף ולא בקרקע (בכפוף למוצע בהמשך).

חברתי גם מוסיפה בחוות דעתה (סעיף 20), כי פסיקת שכר הטרחה אינה בת ביצוע, "גם משום שלא יעלה על הדעת לאלץ נושא תפקיד, עם סיום עבודתו, המשתרעת במקרים רבים על פני שנים,לפתוח במסע אכיפה וגבייה נגד מאות בעלי קרקע שונים לצורך מימוש שכרו. גישה מעין זו תרתיע מועמדים טובים לקבל על עצמם תפקיד מנהל/מפרק, ויצא שכרם של בעלי הקרקעות בהפסדם". אני סבור, כי דווקא האפשרות שתינתן לבעלי התפקיד לגבות את שכרם בקרקע תגרום לכך שבעלי התפקיד לא יתאמצו לאתר את כל בעלי הזכויות, אם משום ששכרם מובטח גם כך, ואם משום שיעדיפו כי שכרם יהיה בקרקע, השקעה טובה שהוכיחה את עצמה, במקום בכסף, וכי דווקא דבר זה יגרום להגעתם של מועמדים פחות טובים לקבל על עצמם את התפקיד.

משהצדדים לא עשו כן ראוי היה שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, בהתאם לסמכותו לעשות כן (תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, תקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018), ומשבית משפט קמא לא עשה כן אציע להחזיר אליו את התיק על מנת שישלים את מלאכתו בענין זה. לאור כל זאת, אני סבור שכך נכון יהיה לקבוע ביחס לשכר הטרחה שישולם למנהלים: שכר הטרחה ישולם על ידי הבעלים הפרטיים בתשלום כספי, שווה ערך ל-1% בתוספת מע"מ מחלקו בקרקע של כל אחד מהם; התיק יוחזר לבית המשפט קמא כדי שימנה שמאי מקרקעין מטעמו לקביעת שווי הקרקע.

לפני ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם אביעד איגרא) מיום 31.1.22 שניתנה במסגרת תיק XXX בה נדחתה טענת 'פרעתי' שהגיש המערער ונקבע שלא ניתן להגיש בקשה בטענת פרעתי בתיק מזונות לתקופה העולה על שנתיים (להלן: "ההחלטה").

לגופם של דברים הוסיף שבידיו ראיות מוצקות להוכחת טענתו לפרעון החוב ולכך שהמשיבה מנסה להפרע ממנו בכפל שכן שילם לידיה ישירות את תשלומי המזונות, ומכל מקום המשיבה עידכנה את הריביות בתיק ההוצאה לפועל בנגוד להסכם, וכן לא עידכנה את תשלומי המזונות במועדם (או כלל) ומשכך גובה חוב המזונות שגוי ונצבר שלא כדין.

כמו כן, הנטל להוכיח טענת פרעתי מוטל כולו על החייב ומשכך קשה להלום קביעה שיש להשוות בין ההגנה על אינטרס ההסתמכות של הזוכה לבין ההגנה על אינטרס ההסתמכות של החייב במצב דברים זה. לפיכך, יש לאפשר לצדדים לנהל הליך לגופם של דברים בכדי להכריע האם אכן נפרע החוב ע"י המערער, אם לאו, ואין לחסום את דרכו באופן מקדמי עוד בטרם נדונה טענתו לגופה.

...

לטענת המשיבה דין הערעור להידחות.

בית המשפט מקיים דיון בטענות הצדדים טרם הכרעה אם להיעתר לבקשה לבצע את פסק הדין לתקופה הארוכה משנתיים.

לפיכך, ובהעדר הוראת דין הקובעת מועד תפוגה לטענת פרעתי מתחייבת המסקנה שלא ניתן להגביל את החייב מלטעון שפרע את החוב ולהשתיק אותו על הסף מבלי לדון בגופן של טענות.

סוגיה זו תתברר לגופה ובמקומה בפני כב' הרשם, אך אין לחסום את דרכו של המערער על הסף כבר בשלב זה. לאור האמור, דין הערעור להתקבל וההחלטה מיום 31.1.22 מבוטלת.

עמ"ש -09-19 *****: ערעור על החלטת כב' השופט ברגר מיום 31.7.2019 המאשרת הליך ההתמחרות שנוהל על ידי מנהלת העזבון, לפיו, מר **** ******* הנו הזוכה.

ככל ובקשתה של מנהלת העזיבון לפסיקת שכר טירחה בגובה 4% תאושר במלואה, מנהלת העזבון מוכנה להסכים כי במסגרת שכר זה יכלול גם שווי הטיפול המשפטי בעניינים נוספים שאינם מהוים ברגיל, חלק מעבודתה השוטפת של מנהלת העזבון כדלקמן: הטיפול בקבלת צוי הפינוי וביצועם, ההליך המשפטי לפינוי השוכרים אליה הצטרפה מנהלת העזבון (תיק **-**-****) בסמוך לאחר קבלת מינויה, העירעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בתיק עמ"ש -09-19 ***** ועריכת הסכמי חלוקת עזבון.

...

אציין כי הליך הערעור לעיל, הווה שיקול עת הגעתי למסקנה כי יש לפסוק למנהלת העיזבון שכר טרחה בגובה של 3% תוך התייחסות לטענותיה של מנהלת העיזבון בהקשר זה. מהו שווי העיזבון? הן בפסק דינו של בית המשפט מיום 19.8.2016 , הן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2018 .

בנסיבות העניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולנוכח האמור בתקנה 45 ז' לתקנות הירושה וברוח הדברים שנקבעו בהלכה אשר לטעמי, המדובר בגישה רחבה להכללת ו/או החרבת היקף העיזבון, אזי הגעתי למסקנה כי יש לקבל את השווי שהוערך על ידי מנהלת העיזבון ואשר לא הופרך ו/או נסתר על ידי הנתבעים.

ככל ותהיה מניעה מלגבות את הכספים הלא נזילים, אזי שעומדים הליכים משפטיים מתאימים שמן הראוי לנקוט בנסיבות העניין כגון נקיטת הליכי הוצל"פ. לאחר ששקלתי טענות מנהל העיזבון ובשים לב ללשון תקנה 45 ז לתקנות הירושה, הגעתי 15 ₪ למסקנה כי לצורך חישוב שכר הטרחה יש להעריך את שווי העיזבון בסך של 3,802,307 סיכום ומסקנות: כאמור לעיל, שכר טרחת מנהלת העיזבון הנו סך כולל של 3% בצירוף מע"מ משווי העיזבון שהינו 3,802,307 ₪ + מע"מ ובסה"כ 114,069 .

לאחר שהסתיים ניהול העזבון הגיש הנתבע בקשה לפסיקת שכרו, ובהחלטה מיום 15.1.2019 נפסק כי מנהל העזבון זכאי לשכר בשיעור של 4% משווי העזבון בגין מאמץ מיוחד, ושכרו הועמד על סך של 1,039,201.68 ₪ בתוספת מע"מ. התובעים הגישו ערעור על החלטה זו, ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 20.11.2019 נקבע כי אין עילה להתערב בהחלטה לפיה למנהל העזבון מגיע שכר טירחה בגובה של 4% בתוספת מע"מ (סעיף ד.2 לפסק הדין).

...

בנסיבות אלה ובין החלופות שהציג לי בבהירות רבה מנהל העזבון, ולאחר ששמעתי את עמדת כל הצדדים, אני סבורה שהגיעה העת לסיים את ניהול העזבון, לחלק את הזכויות בו באורח מיידי, ואז היורשים יוכלו להחליט בינם לבין עצמם כיצד להמשיך את הפוטנציאל הגלום בזכויות שירשו, אם הם מעוניינים בכך, או שמא הם מעוניינים למכור איש לרעהו את זכויותיהם, והכל כפי שיחייב השכל הישר והאינטרס הכלכלי.

יחד עם זאת מנהל העזבון טען בבקשה שבפני וכן במסגרת בקשה מספר 36 שאין להורות על העברת מלוא זכויות הבעלות בפנטהאוז ע"ש המשיבה 2 אלא יש לפעול בהתאם להסכם מיום 20.05.06 שאושר בבימ"ש זה. לפיכך ונוכח האמור בהסכם בין הצדדים אני נעתרת לבקשתו של מנהל העזבון ומורה לו להעביר את הבעלות בפנטהאוז ברחוב ה' כמפורט בסעיף א לבקשה, באופן ש-50% מהזכויות יירשמו ע"ש ילדי המנוח בחלקים שווים ביניהם (המשיבים 1, 3, 4 ו-5) ו-50% מהזכויות יירשמו ע"ש אלמנת המנוח, המשיבה 2, עם הערת "יורש אחר יורש". בבקשה מספר 59 טען מנהל העזבון כי יש להורות לו על מכירת הדירה ברחוב ב' למר --- [צד שלישי, עה"כ].

בנוסף טען התובע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט.

אולם, לא מצאתי להורות על סילוק על הסף מטעם זה, שעה שממילא דין התביעות להידחות לעיצומן.

לסיכום: בהתאם לכל אשר פורט לעיל, אני מורה על דחיית שלוש התביעות בהן עוסק פסק דין זה. לנוכח התוצאה וכן בשים לב להתנהלות התובעים כמפורט לאורכו של פסק הדין ובפרט בסעיף 52, וכן תוך שלא נעלם מעיני שלכתחילה נשאו התובעים במלוא שכרם של המומחים שמונו, התובעים ישלמו לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪.

א' וקרן רוטרי ערערו על פסק הדין קמא בבית משפט זה (עמ"ש 27682-06-21), ובדיון בעירעור שהתקיים ביום 21.10.2021 ניתן פסק דין לאחר שהצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט כדלקמן: א' התמנתה כמנהלת עזבון המנוחה לתקופה קצובה של שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין בעירעור, ובמסגרת זו נימסרו לה מלוא הסמכויות לשם ניהול העזבון בתקופה זו. מינויה של א' כמנהלת עזבון היה בתנאים שקבעה המנוחה במסגרת צוואתה, למעט עניין תקופת המינוי שהייתה זמנית כאמור ולמשך שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין בעירעור.

זאת אף ברקע קביעתו של בית משפט קמא, כי גובה ההחזר שדרש מנהל העיזבון מהוה "סנקציה ענשית" כלפי א' ודחה את בקשתו זו. בכל הקשור ל"הוצאות הצפויות" אין ממש.

כלומר, היה צפוי שיהיה מנהל עיזבון נוסף אחרי א', וכיון שכך היה צריך להשאיר כסף בקופת העיזבון לנהול העיזבון; בפועל השאירה א' רק 27 ש"ח בקופה, סכום שאיננו מספיק לשום פעולה או שכר טירחה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובות המשיבים ובתיק קמא, שוכנעתי ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור באופן חלקי שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

כשלעצמי, ולאחר קריאת טענות הצדדים בנדון, לא שוכנעתי כי ההוצאות הצפויות לעזבון, לרבות שכר טרחתו של מנהל העזבון, יגיעו לכדי סך של מיליון וחצי ₪, כפי שפסק בית משפט קמא.

במצב דברים זה, לאחר שעיינתי בכל החומר שהובא לפניי, מצאתי להורות על הפקדת סך של 750,000 ₪ (סך הכל) בחשבון העזבון, תחת הסכום שקבע בית משפט קמא, אשר ישמשו את מנהל העזבון לביצוע הפעולות הנדרשות לטיפול בדירות ברח' .

, לרבות בחינת הצורך בפיצוי מר ד', ולתשלום שכר טרחתו של מנהל העזבון, וכך אני מורה.

טענות אלה טרם נטענו, וממילא לא הוכרעו, בבית משפט קמא ולכן לא יתבררו במסגרת הליך זה. אני מורה כי עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 19.7.2023 מבוטל בזאת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן בחלקה, כאמור בסעיף 29 לעיל.