ערעור על גובה מזונות שנקבעו בבית המשפט המחוזי

ביום 7.7.16 קבע בית המשפט המחוזי, כי סכום המזונות שנקבע בבית משפט זה ביום 7.4.16 "יישאר על כנו, אך בנוסף לכך יעביר המשיב לקטינים, באמצעות המערערת, את מלוא קצבת הילדים המתקבלת בפועל, ככל שמתקבלת, בידי המשיב מחו"ל". בשנת 2020 פתחה המערערת תיק הוצאה לפועל לגביית המזונות.

אף הנמקתו של בית המשפט המחוזי לגבי עצם העברת קצבת הילדים מחו"ל מתייחסת לתמונה הכוללת "במבט על" ("במתן הוראה זו לקחנו בחשבון, בין היתר, את מצבת החיובים והזיכויים הכספיים הכוללים של שני הצדדים, לרבות אלה הנובעים מפסק דיננו זה, ובכלל זה חיוב המערערת במלוא החזרי המשכנתא"), ואין מדובר בהוראה מובחנת לפיה בשים לב לגובה המזונות שנפסקו בפסק הדין מיום 7.4.16 תתוסף לסכום המזונות המשולם עבור כל קטין קצבת הילדים המשולמת עבורו.

אינני סבור שיש לבסס את ההכרעה בעירעור על הצעה זו (אף אם היא משקפת לדידי את הפרשנות הראויה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי), שכן הטענה בדבר מעברה של הבת להתגורר עם המשיב - מעבר להיותה שנויה במחלוקת לגביה הוגש הליך אחר - חורגת מסוגיית תיק ההוצאה לפועל בו יבוצע פסק הדין הקיים כל עוד לא ניתן פסק דין אחר.

...

סבורני, כי דווקא פרשנות לפיה יש להבחין בין קטינים ורכיבים של הקצבה היא זו שעלולה להוסיף לפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוראות חדשות תוצאה ממנה כבוד הרשמת - בצדק - סברה שיש להימנע.

ראשית, סבורני כי ההליך הפרשני הנדרש בכל הנוגע לביצוע פסק הדין משנת 2016 בא בגדרי סמכותה של רשמת ההוצאה לפועל, וכבר נקבע כי "אכיפת החיוב מחייבת את הבנת מהותו ומשמעותו. השלב הראשון באכיפת החיוב הינו שלב ההבנה והפרשנות. כל הפעלה של פסק-דין גוררת אחריה את פרשנותו" (רע"א 6856/93‏ חוטר‎ ‎נ' מוקד, פ''ד מח(5) 785, 789), וזאת אף אם לדידי יש לנקוט פרשנות שונה במידת מה; שנית, אינני סבור שיש מקום להרחיב לגבי הקושי שנוצר מקום בו בעל דין בהליכי הוצאה לפועל מבקש להגדיל חוב על יסוד פרשנותו לפסק הדין (וממילא לדידו אין מדובר בפסק דין הטעון הבהרה), ולאחר שבקשתו ופרשנותו לא מתקבלות, ולאחר שכבוד הרשמת קבעה מהי לדידה הפרשנות הנכונה, הוא טוען שיש לפנות בעניין זה בבקשת הבהרה; שלישית, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר בפסק דין שניתן לפני למעלה משש שנים, כחלק מפרוטוקול דיון שהתקיים בפני הרכב ששניים מחבריו כבר אינם מכהנים בבית המשפט המחוזי (ראו בר"ע (מחוזי ירושלים) 461/08 בלשאי נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (10.7.08) פסקה 12).

סוף דבר הערעור מתקבל ומובהר, כי חובת המשיב להעביר לקטינים באמצעות המערערת את מלוא קצבת הילדים המתקבלת בפועל, ככל שמתקבלת, בידיו מחו"ל עומדת בעינה כל עוד קיימים קטינים לגביהם קיים חיוב במזונות.

בבית המשפט העליון בע"ם 1093/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעמ"ש 19600-01-20 מיום 4.1.2021 שניתן על-ידי כבוד השופט הבכיר ש' אטרש והשופטים ע' טאהא ו-ת' נסים שי ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד שלמה מושיץ ][]החלטה

בפסק דינו שניתן בתום הדיון שנערך בפניו ביום 4.1.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי הדיון יוחזר לבית המשפט לעינייני מישפחה על מנת שידון מחדש בהעברת המשמורת, בהסדרי השהות ובגובה המזונות, וזאת "בהיתחשב גם בהתפתחויות שחלו מאז מתן פסק הדין ועד היום". עוד נקבע כי על בית המשפט לעינייני מישפחה להורות על עריכת תסקיר עדכני ולשקול מינוי מומחה לשם מתן חוות דעת בשאלת המשמורת המשותפת, הקשר בין ההורים ודרכי הטיפול המתאימות.

...

על כך יש להוסיף, כי בהתחשב בתוצאה האופרטיבית של פסק הדין, אשר אינו סוגר את ההתדיינות בין הצדדים, אף מידת הצדק אינה מחייבת התערבות בו. אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

סוף דבר: הבקשות נדחות.

בבית המשפט העליון בע"מ 7845/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 27.10.2019 בעמ"ש 23785-03-19 שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' סובל (סג"נ), ת' בזק רפפורט ומ' אילני בשם המבקש: עו"ד מיכל כהן-קורינאלדי בשם המשיבה: בעצמה ][]החלטה

בשולי הדברים נטען גם כי יש להפחית את דמי המזונות בשיעור גבוה יותר מזה שנקבע בבית המשפט המחוזי.

...

המסקנה אינה מעוררת אפוא שאלה משפטית עקרונית או יוצרת עיוות דין, ואין מקום להידרש להליך פעם נוספת בגלגול שלישי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים ו' פלאוט, צ' ויצמן ו-ע' ניר נאוי) בעמ"ש 9549-10-21 מיום 7.7.2022, שבגדרו היתקבל בחלקו ערעור המשיב על פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה (כב' השופטת א' ונקרט) בתלה"מ 36809-10-17 מיום 21.6.2021.

עוד נקבע כי החיוב בסכומים הנ"ל יחול ממועד מתן פסק הדין, כך שהמבקשת אינה מחויבת להחזיר למשיב את ההפרש שבין גובה המזונות הזמניים שנפסקו לקטינות, לבין גובה המזונות הקבועים שנפסקו כאמור בפסק הדין, משמדובר ב"פער קטן".

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוענת המבקשת, בין היתר, כי לא היה מקום לבטל את רכיב "דמי הטיפול" שנפסק לטובתה נוסף על סכום המזונות; כי בשל היתנהלות דיונית חסרת תום לב של המשיב בערכאה הדיונית, שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב במימצאי עובדה שקבע בית המשפט לעינייני מישפחה בנוגע להכנסות הצדדים; וכי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי המזונות הקבועים יחולו באופן רטרואקטיבי, לא כל שכן החל ממועד הגשת התביעה.

...

בית המשפט פסק, בין היתר, כי עד שהקטינות תהיינה בנות 18, או עד שתסיימנה לימודי תיכון, לפי המאוחר, על המשיב לשלם דמי מזונות בסך 1,800 ש"ח לחודש עבור שתי הקטינות יחד; וכי לאחר מכן, עד גיל 21, או עד לסיום שרות צבאי סדיר, לפי המאוחר, ישלם המשיב שליש מסכום המזונות הנ"ל. נוסף על כך, בית המשפט לענייני משפחה חייב את המשיב לשאת ב-25% מההוצאות הרפואית החריגות של הקטינות וב-25% מהוצאות החינוך בעניינן, וכן בתשלום בסך 350 ש"ח בגין דמי טיפול.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

עיון בבקשה שלפניי מגלה כי טענות המבקשת נטועות עמוק בגדר עניינה הפרטני, ולא התרשמתי כי קבלת בקשתה נחוצה למניעת עיוות דין, ומשכך דין הבקשה להידחות כאמור.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר חלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בדנו בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בית משפט זה קבע כי אכן ניתן היה להיתחשב בתשלומי המשכנתא לצורך קביעת המזונות אשר מכילות בתוכן תשלומים בעד מדור.

לעומת זאת, חלק הסכום בחיוב ב"מדור הרעיוני" שעד לגובה ההוצאה הריאלית למדור, הוא תשלום של מזונות לכל דבר, שהרי ממה נפשך – יכול היה בית המשפט לחייב את החייב בהוצאות ריאליות לדמי מדור במקום ב"מדור רעיוני", כלומר בתשלום המשכנתא [.

...

לצד זאת, סבורני כי תשלומי משכנתא כאמור יכולים להיום משולמים חלף תשלומי המדור בהם נושא המשלם, כאשר הלה מחויב לספק מדור לילדיו או לבן זוגו – כפי שנקבע בפרשת ברזילאי.

מטעמים אלה, סבורני שצדקו בתי המשפט המחוזיים כאשר פסקו, וחזרו ופסקו, כי השתתפות האב בחלק מתשלומי המשכנתא אשר רובצת על דירתם המשותפת של בני הזוג מהווה אמצעי להבטחת מדור לילדיו ולבת זוגו, כאשר דמי המדור ידועים ושקולים לדמי ההשתתפות בתשלומי המשכנתא (ראו: בר"ע (מחוזי ת"א) 20241/99 פלוני נ' פלונית (6.9.1999); עמ"ש (מחוזי חי') 44496-10-20 א. נ' ב., פסקה 25 (11.8.2021); וכן עניין אמינוב, בפסקה 8).

קביעה זו הובילה את בית המשפט למסקנה כי ככל שהמשיבה חבה חובת השבה למבקש, כדברו, חובה זו מקוזזת קיזוז מלא – בשים לב לכך שהמבקש חב גם במדור האישה.