ערעור על גובה הנזק בתאונת דרכים

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' טאובר) בת"א 42929-04-17 מיום 5.8.2021, שבגדרו נפסק כי המבקשת 2 תשלם למשיב פיצויים בסך של 1,875,000 ש"ח, בניכויי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 28.9.2016,.

בתוך כך נטען כי סכויי העירעור שהגישו המבקשים על גובה הפצוי שנפסק למשיב גבוהים, וזאת בעיקר ביחס לטענותיהם כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את דברי המומחה בתחום העיניים שלפיו המשיב יכול לעבור ניתוח בעין שיפחית את נכותו לכדי 0%; כי בית המשפט המחוזי שגה כשהעמיד את שכרו של המשיב על סך של 8,500 ש"ח וזאת על בסיס הנחה ששכרו היה צפוי לעלות בעתיד, מבלי שהנחה זו גובתה בראיות כלשהן; כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהעמיד את נכותו התפקודית של המשיב על 70% בזמן שנכותו הרפואית הסתכמה ב-62% והיא כוללת בתוכה גם אלמנט פלאסטי מובהק וגם חפיפה מסוימת בין הקביעה של המומחה בתחום הנורולוגי לבין הקביעה של המומחה בתחום הנפשי.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי, כך שסכום הפיצוי העולה על 1,000,000 ש"ח יעוכב עד להכרעה בערעור.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי כמפורט לעיל בפסקה 6.

העירעור הוא על גובה הנזק שנפסק למערער, התובע בתיק בית משפט קמא.

רקע המערער, יליד 6.10.1986, היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.2.2017 בעת שאיבד שליטה על האופנוע עליו רכב במהלך שיעור נהיגה וכתוצאה מכך פגע המערער ברכב חונה (להלן: "התאונה").

...

בנסיבות אלה ולאור כלל הנתונים שלפנינו אנו סבורים כי יש להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב אובדן ההשתכרות לעתיד על סכום של 8,000 ₪ נטו, סכום נמוך מהשכר הממוצע במשק.

לטעמנו הפחתה של 30% נוספים מהחישוב האקטוארי יש בה משום קיפוח המערער.

על כן אנו קובעים כי הפסדי העתיד יעמדו על 397,010 ₪ (8000X18.8%X263.97) בתוספת הפסדי פנסיה בסכום של 49,626 ₪.

סוף דבר לסכום הפסדי ההשתכרות לעבר שפסק בית משפט יתווסף סכום של 18,330 ₪.

בבקשה שבכותרת עותרת המבקשת לעיכוב תשלום סך של 353,587 ₪ נטו מתוך הסך 684,587 ₪ שחוייבה בפסק הדין לשלם למשיב בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה כאשר הסכום שבו חוייבה המבקשת מהוה 25% מסכום ניזקי המשיב כפי שהוערכו ונפסקו על ידי בית המשפט קמא וזאת לאחר שנקבע כי תביעתו נבלעת בתגמולי המל"ל. העירעור מוגש על גובה הנזק שנפסק למשיב בראשי הנזק: הפסד שכר לעתיד, עזרת צד ג' עבר ועתיד והוצאות רפואיות ולפיכך, לטענת המבקשת, קיימת הצדקה לעכב תשלום עבור רכיבי נזק עתידיים והדבר לא יגרום למשיב עוול עד להכרעה בעירעור.

...

על רקע האמור טוענת המבקשת כי, בשים לב לכך כי המשיב אינו עובד מאז התאונה ואין לו מקורות הכנסה מלבד תגמולי המל"ל המשולמים לו בגין התאונה, גובה הסכום שפסק בית המשפט קמא למשיב בגין הפסד שכר בעתיד, העומד ע"ס 2,145,000 ₪, מצדיק לכשעצמו היעתרות לבקשה שכן המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום שנפסק לטובתו ברכיב זה ככל שהערעור יתקבל ולטענת המבקשת בנסיבות המתוארות עיכוב ביצוע של הסך 353,587 ש"ח ₪ ותשלום הסך 331,000 ₪ בגין ראשי הנזק כאב וסבל והפסד שכר בעבר כפי שנקבע על ידי בית המשפט, מאזן נכונה בין טענות הצדדים.

סיכומו של דבר, אני מורה על עיכוב תשלום סך של 150,000 ₪ בלבד מתוך הסך 685,000 ₪ שנפסק בפסק דינו של בית המשפט קמא, וזאת עד למתן החלטה אחרת ועל המבקשת לשלם למשיב את יתרת סכום פסק הדין , לאחר התיקון בפסק הדין המשלים, לא יאוחר מיום 15.12.21.

בהתאם לתקנה 145(ד) ו-96 לתקנות, ובשים לב לזהותה של המבקשת שהינה חברת ביטוח ידועה ומוכרת, אני מורה כי עיכוב הביצוע שעליו הוריתי לעיל ייכנס לתוקף עם הפקדת התחייבות עצמית מטעם המבקשת בהתאם לתקנה 96(ב) לתקנות וככל שלא תופקד התחייבות עצמית כאמור, עיכוב הביצוע יבוטל ללא צורך בהחלטה נוספת.

המזכירות תודיע על החלטתי לב"כ המבקשת.

ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום ברמלה (כב' השופט דב גוטליב) מ-3/10/19, בת.א. 23687-11-15, בו התקבלה תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו למשיבה בתאונת דרכים, ונפסק לה פיצוי בסך 389,751 ₪ בתוספת שכ"ט והוצאות .

העירעור המערערת סבורה כי הפצוי שנפסק גבוה מנזקי המשיבה וחולקת על מימצאי פסק הדין של בית משפט קמא, כימעט בכל נקודה ונקודה – בסיס השכר, הנכות התפקודית, שיוך הפסדי ההישתכרות לתאונה, פסיקת הפסדי הישתכרות לעתיד חרף גילה של המשיבה, הצורך בעזרת הזולת ושיעור נכויי המל"ל. דיון לאחר בחינת טיעוני הצדדים בכתב ועל פה מצאנו כי מרבית קביעותיו של בית-המשפט קמא מתבססות על ממצאים עובדתיים, על היתרשמותו מן העדים והראיות ועל יישום נכון של הדין.

...

עם זאת, גם לגבי תקופה זו יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לשיוך מלוא הפסדי ההשתכרות לתאונה.

עזרת זולת: לא מצאנו עילה להתערב בקביעת בית-המשפט קמא לפסוק 60,000 ₪ בראש נזק זה, הנראית סבירה בנסיבות העניין, בהתחשב בתקופת אי הכושר הממושכת (כ-13 חודשים) ובשיעור הנכות גם ללא צלקת.

לפיכך הערעור נדחה גם בסוגיה זו. סוף דבר הערעור מתקבל בסוגיית הפסדי השכר בלבד, כמפורט לעיל, ופועל יוצא הוא כי מן הפיצוי שפסק בית-המשפט קמא יש להפחית סכום של 91,197 ₪ ובהתאמה יש להפחית גם את שכר הטרחה שנפסק בסכום של 13,871 ₪ (13% ומע"מ).

]השופט י' עמית: שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בגדריו נפסקו למשיב בע"א 934/20 (להלן: המשיב) פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים.

המשיב הגיש תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 כנגד הפניקס בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו והמחלוקת נסבה על גובה הנזק.

...

כל אלה מעלים בי את הספק בדבר אמיתות טענתו של התובע לפיה הוא אינו מסוגל לעמוד וללכת בגלל הכאב שהוא חש ואוסיף ואציין כי התובע עצמו לא נראה לי אמין, ויש לי ספקות רבים ביותר לגבי מצבו האמיתי.

סרובו לשתף פעולה עם כל הגורמים שביקשו לאמת את טענותיו – הן לענין התאמת דיור והן לענין התאמת כסא גלגלים תומכים בהתרשמותי ולפיכך אין מנוס מדחיית תביעותיו לפיצוי בגין נזקים שלא הוכיח עקב חוסר רצון לשתף פעולה ואין לתובע להלין אלא על עצמו" (הדגשות הוספו – י"ע).

אשר על כן, דין שני הערעורים להידחות, וכל צד יישא בהוצאותיו.