ערעור על גובה הוצאות ושכר טרחה בבית הדין לעבודה

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת הבכירה עידית איצקוביץ ונציגת הציבור גב' עליזה מעין; סע"ש 44551-05-16) (להלן – פסק הדין), בגדריו התקבלה חלקית תביעתו של מר Kubrom (להלן – העובד) כנגד עריית בת ים (להלן – הערייה) לתשלום בגין זכויותיו הנובעות מיחסי העבודה וסיומם, קרי פצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי נסיעות, תשלום חלף הפקדות פנסיוניות.

הרכיב השני עליו מערער – גובה הוצאות המשפט ושכר הטירחה שנפסקו, אשר אינם משקפים את הוצאתו הריאלית של העובד בגין תביעה זו. הערייה חוזרת בתשובתה על טענתה כי העובד מבקש לזכות בכפל תשלומים, לאחר שזכה כבר בתביעת חוב שהגיש אצל מפרק החברה.

...

משכך, דין ערעורו של העובד ברכיב זה - להידחות.

בקביעות מסוג זה ערכת הערעור ממעטת להתערב, ולא מצאנו מקום לסטיה ממדיניות זו במקרה דנן.

סוף דבר - ערעור העובד נדחה; ערעור העירייה מתקבל בעיקרו וחיובה מכוח פסק הדין מבוטל למעט ביחס לרכיב החזר הוצאות נסיעה, שבגינו תשלם העירייה לעובד 1,520 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.13 ועד התשלום בפועל.

ביום 19.6.2019 ניתן פסק דין משלים בנוגע לזכאותו של המערער להפרשי שכר וכן בשאלת ההוצאות ושכר טירחה, כמפורט להלן: בית הדין האיזורי קיבל את תחשיבי המשיבה, שלפיהם מכלול התנאים המיטיבים אותם קיבל המערער, ובתוך כך ותק ואחוזי משרה גבוהים יותר, עולים על אלו שהמערער היה זכאי להם לו היה שכרו מחושב בהתאם לתנאים הרגילים של עובדי הוראה בחינוך הרישמי.

תשלום עבור עבודה בבחירות - 966 ₪; הוצאות נסיעה – 12,327 ₪; תוספת הקף משרה – 2,288 ₪; תוספת ותק – 1,456 ₪; עתה נשוב לערעור בכל הנוגע להפרשי הצמדה וריבית – מששולמה למערער על פי קביעתו של בית הדין האיזורי תמורה עודפת בשיעור של 64,138 ₪, ובהנתן הסכום הנוסף שניתן לקזז ממילא אין מקום להושיט סעד אופראטיבי בגין הפרישי הצמדה וריבית ובגין סכומים נוספים כאמור בסעיף 59 לפסק הדין, באשר הם והפרשי ההצמדה והריבית נבלעים בהם.

...

אין בידינו לקבל טענות אלו משלא התקבלו הטענות לעניין היקף המשרה, לא ניתן היה לקבל את תחשיבי המערער.

בעניין ההוצאות כפי שנקבע לעיל, הדבר נתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית ולא מצאנו מקום להתערב בכך.

סוף דבר ערעור המערער : הערעור מתקבל בחלקו הקטן וברכיבים הבאים: היקף משרה –היקף משרת המערער עומד על 92.49% שמשמעותה היא 2,288 ₪ תוספת וותק –1,456 ₪ תוספת שחיקה – 2,351 ₪.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב (השופטת כרמית פלד; ב"ל 6401-08-19) בגדריו התקבלה תביעת המערערת והמשיב חויב בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. העירעור סב על גובה החיוב בהוצאות משפט בלבד.

ביום 17.11.2020 הגישה המערערת "בקשה לפסיקת הוצאות ושכ"ט" בה התבקש בית הדין לחייב את המוסד בשכר טירחת עורך דין בסך 24,971 ש"ח, הוצאות עדים בסך 2,200 ש"ח והוצאות המערערת בניהול ההליך בסך 5,000 ש"ח. בהחלטת בית הדין (להלן – ההחלטה) נקבע כי אכן נשמט מפסק הדין מפאת טעות חיובו של המשיב בפסיקת הוצאות בגין תשלום לעדים בו חויבה המערערת בדיון בסך 1,900 ש"ח, ועל כן חיוב זה יושת על המוסד.

...

לא מצאנו כי מקרה זה מצדיק חריגה מן הכלל, והתערבות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בסוגיית ההוצאות.

בית הדין האזורי הדריך עצמו לפי הכללים האמורים, ולא מצאנו כי בנסיבות המקרה נפלה טעות באיזון שנערך על ידו.

בית הדין פסק לזכות המערערת החזר מלא בגין ההוצאות שנדרשה לשלם לעדים, והוסיף לכך הוצאות בסך של 5,000 ש"ח. לא שוכנענו מטענות המערערת כי המוסד התנהל בעניינה באופן לא ראוי או לא הוגן, או כי העלה טענת סרק בדבר שיחה בין המנוח לבין פקידת התביעות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערערת תשלם למוסד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ש"ח. ניתן היום, י"ט חשוון תשפ"ב (25 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת כרמית בן אליעזר) מיום 8.5.2023 בת"א 17905-05-21 במסגרתו התקבלה תביעת לשון הרע שהגיש המשיב נגד המערער.

בית המשפט סמך מסקנתו זו על עיון מעמיק במסמכים, בחינת עדותה של העובדת הזרה בבית הדין לעבודה והתרשמותו מעדות המשיב בפניו, שהסביר בדיון כי התלווה לעובדת הזרה לאותם טיפולים (בתחום רפואת הנשים) ותרגם עבורה את הדברים בהוראת מעסיקו, המערער, כמנהל העבודה של העובדת הזרה [המשיב העיד כי התלווה לבדיקות רפואיות גם לעובדים אחרים מתוקף תפקידו (עמוד 10 לפרוטוקול)].

למען שלמות התמונה יצוין כי בית משפט קמא נעתר באופן חלקי לבקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין, בציינו כי "לא ניתן להיתעלם מן העובדה שמדובר בסכום שאינו זניח לאדם מן הישוב", והורה כי מחצית הסכום שנפסק, כולל הוצאות ושכר טירחה, ישולם למשיב ואילו יתרת הסכום תופקד בקופת בית המשפט.

נטען, בתמצית, כי פסק הדין של בית משפט קמא ניתן לאחר היתרשמותו מהצדדים ומראיותיהם וכי בהתאם להלכה הנוהגת, בית משפט שלערעור יטה שלא להתערב במימצאי מהימנות ועובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית; כי המכתב נשלח במטרה לשבש הליכי משפט, להדיח את המשיב מליתן עדות ומתוך כוונה ברורה לפגוע במשיב, לאור היות המשיב ורעייתו אנשים דתיים; כי הפגיעה הגלומה במכתב עצומה ויכולה להביא כדי פירוק תאו המשפחתי של המשיב; וכי היה מקום לקבוע פיצוי גבוה מזה שנפסק, ולמצער הפצוי שנפסק סביר ביותר ואף מקל ונמוך.

...

למותר לציין כי כוחן של הראיות הנסיבתיות שפירט בית משפט קמא הוא במשקלן המצטבר ובצירופן יחד לכלל מסקנה מסתברת.

על כן, אין בדוגמאות שצירף בא-כוח המערער במעמד הדיון לכך שניתן לאיית את המילה "ויטנמית" ללא האות א' (סומנו במ/1) כדי לשנות ממסקנה זו. לבסוף, אציין כי לא מצאתי כל טעות ביישום החוק על ידי בית משפט קמא, לרבות בעניין העדר תחולה להגנת אמת הפרסום; חומרת הפרסום והפגיעה הקשה שגלומה בו; וסבירות הפיצוי הכספי שנפסק בנסיבות שפורטו.

מן המקובץ עולה כי דין הערעור להידחות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 22567-10-22 17 דצמבר 2023 לפני : כב' שופטת תמר עציון פלץ המערער: רן כדורי עקיבא ע"י ב"כ: עו"ד יחיאל ו/או עקיבא ו/או מזר המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ירון לוין פסק דין

דיון והכרעה סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל פי הפסיקה נידרש בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה[footnoteRef:2].

אם אתה טוען שיש לו נכות גבוהה יותר אנחנו נבדוק אותו, אגב יש סיכוי שיש נכות גבוהה לאין שיעור אבל גם יש סיכוי שאין נכות ואם אין נכות, מכיוון שזה ערר מוסד אנחנו נקבע בדיוק מה שאנחנו רוצים ב"כ המערער: אין בעיה בסדר, אני רק. אני מקבל את מה שאדוני אמר, אני לא אערער על גובה הנכות, אני רק אציין שאפילו רופא, הראומטולוג קבע שהוא עם מוגבלויות קשות, זה כבר נטען בועדה, כיוון שיש מוגבלויות קשות כמו עמוד שדרה צוארי אז זה..

אשר להוצאות העירעור ושכר טירחת ב"כ המערער, הרי שמחד גיסא, העירעור היתקבל עקב היתנהלותה הפגומה של הוועדה, ולאחר שהמערער נידרש לנהל את הליך העירעור שבכותרת.

...

זאת, מאחר שפרופ' ביקלס אכן תמך בטיעוני המערער כנגד ערר המשיב בהתייחס לשינויים הניווניים, אך בתום הדיון קבע כי ערר המשיב מתקבל, אולם עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי הפחתת הנכות בתחום האורתופדי לא נבעה מטענות המשיב בדבר שינויים ניווניים אלא נקבעה על יסוד ממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה למערער, ולפיה לא נמצאה "נכות אורתופדית המיוחסת לעמ"ש צווארי ומותני". לכך יש להוסיף, כי ההסכמה הנטענת בין פרופ' ביקלס לב"כ המערער, שלפיה ערר המשיב יידחה וכנגד דחייתו יוותר המערער על טענותיו בדבר שיעור הנכות האורתופדית (ובכך, למעשה, ימשוך את עררו), אינה מקבלת ביטוי מובהק וחד משמעי בתמלול ההקלטה, מאחר שפרופ' ביקלס מציין בפני ב"כ המערער כי ככל שהוא "טוען שיש לו נכות גבוהה יותר אנחנו נבדוק אותו, אגב יש סיכוי שיש נכות גבוהה לאין שיעור אבל גם יש סיכוי שאין נכות ואם אין נכות, מכיוון שזה ערר מוסד אנחנו נקבע בדיוק מה שאנחנו רוצים", ואילו ב"כ המערער משיב לו "אין בעיה בסדר, אני רק. אני מקבל את מה שאדוני אמר, אני לא אערער על גובה הנכות, אני רק אציין שאפילו רופא, הראומטולוג קבע שהוא עם מוגבלויות קשות, זה כבר נטען בוועדה, כיוון שיש מוגבלויות קשות כמו עמוד שדרה צווארי אז זה..." (ההדגשה הוספה).

[7: בר"ע (ארצי) 39263-03-15 רוחמה אופנר – המוסד לביטוח לאומי (6.7.2016), בסעיף 8 לפסק הדין: "היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הלך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן (לעניין חובת ההנמקה של הוועדה כגוף מעין שיפוטי"] מסקנה זו נתמכת גם בהלכה הפסוקה שלפיה, ככלל, בית הדין לא יתקן את הטעות המשפטית שנפלה בהחלטת הוועדה ולא ישים עצמו בנעליה אלא במקרים חריגים בלבד, כאשר מדובר בטעות גלויה שתיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי[footnoteRef:8].

[9: סעיף 93 לכתב הערעור המתוקן] לאור כל האמור, הערעור מתקבל על יסוד הסכמת המשיב, ועניינו של המערער יוחזר אל ועדה לעררים (נפגעי עבודה), בהרכב חדש ושונה מהרכבה מיום 17.8.2022, על מנת שתדון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון בתחום האורתופדי, הפסיכיאטרי והראומטולוגי, ובערר המשיב על החלטת הדרג הראשון בתחום האורתופדי.