ערעור על גובה דמי מזונות

ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט סארי ג'יוסי [אב"ד] עמ"ש (מחוזי חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (נבו 27.06.2021) שם קבע; "בעניינינו יש לקבוע את גובה דמי-המזונות בהם על המערער לשאת, בפריזמה של השינוי שחל מאז מועד מתן פסק-הדין הראשון בעיניינם של הצדדים, וזאת כשהשינוי היתחולל בשל הפסקת הסדרי-השהות של המערער עם הקטין." בהחלטה מיום 24.7.19 נקבעו זמני השהות של הקטינים עם הנתבע בהתאם לפס"ד מיום 24.1.17 שניתן בהסכמת הצדדים, קרי בימים ב' ו- ה', וסופ"ש לסירוגין מיום ו' בצהריים עד יום א' בבוקר (ר' סעיף 5 להסכם).

...

עוד נקבע ש"פירושה של הגישה של בית המשפט היא, כי לכל הולדת ילד נוסף אצל המשיב תוסיף ותפחית את סכום המזונות של המערערות ומסקנה זו היא מרחיקת לכת מדי".

לסיכום ביניים: מהמפורט לעיל עולה שהנתבע לא הוכיח כל שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להביא להפחתה בדמי המזונות שנקבעו, ובהתאמה, דין תביעתו להידחות.

מכאן, לאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים, ובעיקרם השפעת השינויים ביחס לדמי המזונות שנקבעו בסך 1,333 ₪ לכל קטין; שיעור השינוי; היעדר זמני שהות משמעותיים של האב עם הקטינים; הנטל הרובץ על האם; והגידול בשכר האב, אני קובעת כדלקמן: החל מיום הגשת התביעה (02/19) האב ישלם לידי האם את מזונות כל אחד מהקטינים בסך 1,950 ₪, ובסה"כ 5,850 ₪.

בבית המשפט העליון בע"ם 2517/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.2.2023 בעמ"ש 41640-10-22 שניתן על-ידי סגן הנשיא א' קולה, השופט ד' צרפתי והשופטת ר' גלפז-מוקדי בשם המבקש: עו"ד ירדן שלומי בשם המשיבה: עו"ד ענת שמשון-ענתבי ][]החלטה

בתמצית, יצוין כי באשר לגובה דמי המזונות בית המשפט לעינייני מישפחה לא קיבל את הטענה לשינוי נסיבות בגין ההלכה שנפסקה בבע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017), אך קבע כי בפועל מאז חתימת ההסכם חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת סכום המזונות שבו חויב המבקש.

עוד יצוין כי במהלך הדיון הסכימה המשיבה לחזור בה מהערעור בכל הנוגע לאכיפה המבוקשת בעיניין איזון המשאבים, ועל כן לא נידרש פירוט נוסף בעיניין זה. בית המשפט המחוזי קיבל את העירעור בכל הנוגע לסוגיית דמי המזונות, ובסופו של דבר העמיד אותם על האמור בהסכם, בהתאם להצעתו לצדדים בדיון.

...

עוד יצוין כי במהלך הדיון הסכימה המשיבה לחזור בה מהערעור בכל הנוגע לאכיפה המבוקשת בעניין איזון המשאבים, ועל כן לא נדרש פירוט נוסף בעניין זה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בכל הנוגע לסוגיית דמי המזונות, ובסופו של דבר העמיד אותם על האמור בהסכם, בהתאם להצעתו לצדדים בדיון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (החלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות העירעור על נספחיה, של תשובת המשיב ושל תיק בית משפט קמא מצאתי לידון בבקשה כבערעור, ולקבל את העירעור באופן חלקי, זאת בעיקר משום חלוף הזמן הרב מיום שהוגשה התביעה, המועד שבו ניתנה ההחלטה למזונות טרום זמניים, מבלי שבית משפט קמא בחן שיעור המזונות הזמניים על יסוד הרצאות פרטים ונתוני הכנסה לרבות תדפיסי חשבון עדכניים ומלאים, אף נכון למועד בו ניתנה.

אפנה לדברי, מן העת האחרונה ב-רמ"ש 57290-01-22 א. נ' ב. (17.02.2022): "הגם, שיודגש, כי על הערכאות הדיוניות לציין במסגרת החלטותיהן בסוגית דמי-מזונות זמניים, את הנתונים הספציפיים עליהם הם מסתמכים בעת קביעת דמי-המזונות הזמניים, סבור אני, כי בעניינינו שעה שבית משפט קמא, פירט, במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות העירעור, את טענות הצדדים בפרוטרוט, וציין במסגרת החלטתו את אותם אבני-בוחן שנלקחו בחשבון בעת ההכרעה תוך "גיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השפוטי" (ר', א. ברק שיקול דעת שפוטי 48-46 (1987)), אין טענות המבקש מצביעות על פגם היורד לשורשו של עניין, אשר מצדיק את היתערבות ערכאת העירעור, בשלב זה, וזאת גם בשים-לב לגילאי הקטינים, זמני-השהות שלהם עם כל אחד מן הצדדים, וגובה דמי-המזונות הזמניים, אשר נקבעו לעת הזו'".

...

אפנה לדברי, מן העת האחרונה ב-רמ"ש 57290-01-22 א. נ' ב. (17.02.2022): "הגם, שיודגש, כי על הערכאות הדיוניות לציין במסגרת החלטותיהן בסוגית דמי-מזונות זמניים, את הנתונים הספציפיים עליהם הם מסתמכים בעת קביעת דמי-המזונות הזמניים, סבור אני, כי בענייננו שעה שבית משפט קמא, פירט, במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, את טענות הצדדים בפרוטרוט, וציין במסגרת החלטתו את אותם אבני-בוחן שנלקחו בחשבון בעת ההכרעה תוך "גיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי" (ר', א. ברק שיקול דעת שיפוטי 48-46 (1987)), אין טענות המבקש מצביעות על פגם היורד לשורשו של עניין, אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, בשלב זה, וזאת גם בשים-לב לגילאי הקטינים, זמני-השהות שלהם עם כל אחד מן הצדדים, וגובה דמי-המזונות הזמניים, אשר נקבעו לעת הזו'".

ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט סארי ג'יוסי [אב"ד] עמ"ש (מחוזי חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (נבו 27.06.2021) שם קבע; "בעניינינו יש לקבוע את גובה דמי-המזונות בהם על המערער לשאת, בפריזמה של השינוי שחל מאז מועד מתן פסק-הדין הראשון בעיניינם של הצדדים, וזאת כשהשינוי היתחולל בשל הפסקת הסדרי-השהות של המערער עם הקטין." בהתאם להסכמות משנת 2017, הצדדים חלקו משמורת משותפת, תוך שהסכימו שיהיו קשובים לצרכי הקטינים, ונוכח גילם, יאפשרו להם ללון היכן שירצו.

...

מכאן, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לאורך השנים ובמסגרת ההליכים השונים, מצאתי שגם בשאלת זמני השהות לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שחל כל שינוי, ואלה התקיימו משך השנים בהתאם להסכמת הצדדים.

סוף דבר; תביעת התובע לחיוב הנתבעת בדמי שימוש (תמ"ש 30328-07-16) מתקבלת בחלקה; בהתאמה, כאמור בסעיף 32 לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 135,000 ₪.

התביעה להגדלת דמי המזונות (תמ"ש 61481-05-20), נדחית במלואה.

בתאריך 21.2.2023 הגיש היחיד ערעור על החלטת ב"כ הממונה מיום 31.1.2023 (עחדל"פ 53983-02-23) לאחר שהממונה דחה את בקשתו להפחתת גובה התשלום החודשי מסכום של 150 ₪ לסכום של 0 ₪, חרף החלטת המוסד לביטוח לאומי להכיר בו כמי שסובל מנכות רפואית בשיעור של 57% נכות רפואית ומ– 100% אי כושר עבודה החל מחודש פברואר 2021 ואילך.

לפי עמדת המל"ל, הרי שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעיניין ע"א 5628/14 יוסף סלימאן נ' סמירה סלימאן ואח' מיום 26.9.2016, על הערכאות הדיוניות לבחון האם יש לכלול את דמי המזונות במסגרת צו ההפטר, ולהדרש לשורה ארוכה של מבחנים שבכללם נסיבות אי תשלום דמי המזונות, האם הישתמטות מתשלום החוב נעשתה באופן מכוון, האם היחיד פנה לבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשה להפחית את גובה דמי המזונות בהתקיים מקרה שבו מיתקיים שינוי נסיבות אל מול מועד מתן פסה"ד וכו'.

...

הנאמן סבור כי יש מקום לבטל את ההליך, וכי ככלל אין מקום להיעתר לבקשת החייב לקבלת הפטר מחוב המזונות - משום שאין מדובר בחוב ישן ומשום שחוב המזונות אינו קשור למצבו הרפואי של היחיד.

אני מורה למוסד לביטוח לאומי להעביר את הכספים המעוכבים לקופת הנשייה, הכספים המעוכבים ישמשו תשתית לצו השיקום בנוסף לתשלומים.

לאור האמור אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.