ערעור על ביטול שלילת רישיון נהיגה

אין בידי לקבל טענה זו. רישיון הנהיגה של המערער פקע כבר בשנת 2009, (ובמועד ביצוע העבירה חלפו 9 שנים) ומאז המערער, הורשע בעבירות זהות של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע במספר הזדמנויות: הראשון במסגרת תיק 1181-02-2011, תעבורה חדרה והושת עליו קנס בסך 1,000 ₪ וכן במסגרת תיק 3139-10-16 תעבורה נצרת בגין נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע בהתאם לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה ובגדרו הושת עליו פסילת רישיון נהיגה בפועל ופסילה על תנאי וקנס על סך 1,500 ₪.

ברע"פ 1973/13 אסעד חסן נ' מדינת ישראל, נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בגדריו הורשע המערער בבצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, כאשר רישיונו פקע תקופה של למעלה מ- 10 שנים, שם אושר עונש הכולל קנס, פסילה בפועל לתקופה של 12 חודשים, פסילה על תנאי ואף מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

גם בעפ"ת 11890-05-14 סלומון נ' מדינת ישראל שם הורשע המערער בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף משנת 2005, העונש שנגזר כלל רכיב של מאסר בפועל ופסילה בפועל למשך שנתיים, ובית המשפט המחוזי ביטל את עונש המאסר בפועל אך הותיר את עונש הפסילה למשך 24 חודשים, וקבע: "... אמרתי במספר רב של פסקי דין כי מקום שהעבירה המיוחסת לנאשם הנה נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ולעבירה זו לא נלווית עבירת תעבורה נוספת, הרי העונש הראי הנו פסילה בפועל בלבד כשמשך תקופת הפסילה ייקבע עפ"י עבר תעבורתי, משך התקופה בה לא היה לנאשם רישיון נהיגה תקף, ככל שהתקופה ארוכה יותר כך הפסילה בפועל תהא ארוכה יותר ונקבע כי התקופה הראויה הנה בין 3-9 חודשי פסילה" (שם, סעיף 2 לפסק הדין, עמ' 3).

...

אין בידי לקבל טענה זו. רישיון הנהיגה של המערער פקע כבר בשנת 2009, (ובמועד ביצוע העבירה חלפו 9 שנים) ומאז המערער, הורשע בעבירות זהות של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע במספר הזדמנויות: הראשון במסגרת תיק 1181-02-2011, תעבורה חדרה והושת עליו קנס בסך 1,000 ₪ וכן במסגרת תיק 3139-10-16 תעבורה נצרת בגין נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע בהתאם לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה ובגדרו הושת עליו פסילת רישיון נהיגה בפועל ופסילה על תנאי וקנס על סך 1,500 ₪.

בנסיבות אלו, כאשר זו אינה עבירתו הראשונה של המערער, וכאשר עומד ותלוי נגדו עונש פסילה על תנאי למשך 3 חודשים, משך תקופת פקיעת הרישיון, אני סבור כי העונש שהוטל עליו אינו חורג מרמת הענישה המקובלת שמבססת עילת עיוות דין.

ביחס לטענה שהופעלה פסילה על תנאי, על אף שלא ידע עליה, אין בה ממש מאחר וההפעלה הייתה בחופף, שעה שהעונש שהוטל הינו בן 12 חודשים, ששוכנעתי שאינו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה למי שלא הסיר את המחדל ולא הוציא רישיון נהיגה.

המבקש נדון למאסר על תנאי ושל"צ. עפ"ג (מחוזי מרכז) 60818-06-18 מדינת ישראל נ' חיים חסון (14.5.2019): היתקבל באופן חלקי ערעור המדינה על קולת עונשו של המשיב (בהתאם נדחה עירעורו על ההחלטה שלא לבטל את ההרשעה).

בית המשפט המחוזי קיבל את העירעור ברוב דיעות, ו"משיקולים שרובם לפנים משורת הדין" קיצר את תקופת המאסר ל- 4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן ביטל את פסילת רישיון הנהיגה והמירה בפסילה על תנאי.

...

בכל הנוגע למתחם העונש הראוי מצא בית המשפט המחוזי להבחין בין גידול סמים לשימוש עצמי, לבין גידולם למטרות סחר: "איננו מקבלים את טענת המערערת בכל הקשור למתחם הענישה בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל באשר לגידול הקנבוס ע"י המשיב.

לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, ותוך מתן משקל למטרת גידול הסמים כפי שנקבעה בהכרעת הדין, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם סירב לבצע עבודות שירות, ומשכך אין מנוס מריצוי העונש במאסר ממש, מאחורי סורג ובריח.

שירות המבחן העריך אז כי ללא היתערבות טיפולית ייעודית, קיים סיכון להישנות עבירות בעתיד, והמערער אכן שלל נזקקות טיפולית.

מכאן העתירה שבית משפט זה יפחית את תקופת המאסר, כך שהמערער יוכל לרצותה בעבודות שירות, וכן העתירה היא לביטול פסילת רישיון הנהיגה בפועל ובטול הפצוי הכספי.

כמו-כן, בגין אותה הרשעה, הוטלה אז על המערער פסילה מותנית של רישיון הנהיגה ל- 10 חודשים עונש שהפעיל בית משפט קמא בהליך הנוכחי.

...

לאור כל האמור לעיל, קבע בית משפט קמא שמתחם הענישה במכלול העבירות בהן הורשע המערער יהא בין 7 חודשים ל-15 חודשי מאסר בפועל, וכאמור, בגין העבירות מושא כתב-האישום המתוקן אכן הוטל על המערער עונש מאסר בפועל נמוך מזה שהוטל על הנאשמים מס' 2 ומס' 3 בהיותם המבצעים העיקריים של ההתפרצות, ומכאן שאין מקום לטענה כאילו לא התחשב בית משפט קמא במידה מספקת בתיקון המשמעותי שנעשה בכתב-האישום.

סבורים אנו שעל ב"כ המערער להמציא מסמכים אלה בהקדם למחלקת הרפואה בשב"ס, על-מנת שבעיותיו הרפואיות של המערער תקבלנה התייחסות רפואית וטיפולית הולמת בתקופת מאסרו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור.

בגזר הדין עמד בית המשפט על היתנהלותו הבעייתית של המבקש מן הפן התעבורתי "שאף הוא חלק מכתב אישום זה לכל אורכו" וקבע כי "בשיקלול הדברים, אני סבור כי ניתן במקרה זה שלא להשית מאסר על הנאשם אלא להסתפק במאסר מותנה, זאת בנוסף לרכיבי קנס כספי, ואף לפסילה בפועל, כגורם מאזן". המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, בין היתר, בטענה כי יש לבטל את פסילת רישיון הנהיגה, משום שבית משפט השלום לא היה מוסמך להטילו בגין הרשעה בעבירות אלימות והיזק בזדון, שאינן כרוכות בשימוש ברכב, ואף עשה כן מבלי שנתן למבקש אפשרות להיתגונן, שכן הפסילה כלל לא התבקשה על ידי המשיבה.

...

בגזר הדין עמד בית המשפט על התנהלותו הבעייתית של המבקש מן הפן התעבורתי "שאף הוא חלק מכתב אישום זה לכל אורכו" וקבע כי "בשקלול הדברים, אני סבור כי ניתן במקרה זה שלא להשית מאסר על הנאשם אלא להסתפק במאסר מותנה, זאת בנוסף לרכיבי קנס כספי, ואף לפסילה בפועל, כגורם מאזן". המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, בין היתר, בטענה כי יש לבטל את פסילת רישיון הנהיגה, משום שבית משפט השלום לא היה מוסמך להטילו בגין הרשעה בעבירות אלימות והיזק בזדון, שאינן כרוכות בשימוש ברכב, ואף עשה כן מבלי שנתן למבקש אפשרות להתגונן, שכן הפסילה כלל לא התבקשה על ידי המשיבה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, משום שאין היא עומדת באמות המידה הנהוגות למתן רשות ערעור.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

האחת, להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים מיום 13/1/2019, בתיק תת"ע 5579-09-18, וכן על החלטתו מיום 19/2/2019 שלא לבטל את פסק הדין.

בהעדר ההגנה, הרשיע בית המשפט קמא את המבקש בעבירה המיוחסת לו ודן אותו לקנס בסך 1,500 ₪, פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 10 חודשים, בנכוי 30 ימי פסילה מנהלית, ופסילת רישיון למשך 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים.

...

בנסיבות אלה, אף ללא צורך בתגובת המאשימה, ובשים לב לזלזול בבית המשפט, אני דוחה את הבקשה.