ערעור על ביטול שומת מס הכנסה בגין קיזוז הפסד הון

ערעור על החלטת המשיב לדחיית השגות שהגישו המערערים על שומות מס הכנסה שהוצאו להם.

המחלוקת בתיק זה נוגעת למספר עניינים; ניכוי הוצאות על ידי המערערים 3-2 בגין רכישת שירותים מחברת דה יורה בע"מ בשנים 2006, 2007; סיווג ההכנסות הנובע מביטול ניכוי ההוצאות, האם הן הכנסות של המערער 1, ואם כן, האם לסווגן כהכנסות מיגיעה אישית או כהכנסות מדיבידנד; סיווג העברת פעילותן ונכסיהן של המערערות 3-2 למערערים 5-4, האם המכירה חייבת ברווח הון וקביעת שווי המכירה; סיווג התקבול שהיתקבל מהעברת הפעילות כהכנסה של המערער 1; ניכוי הוצאות על ידי המערערת 5 בגין רכישת שירותים מחברת דה- יורה בע"מ וסיווג ההכנסות הנובעות מביטול הנכוי.

בשל כל אלו הוצאו למערערים השומות כדלקמן: לטסלר: 2006 2007 הכנסה חייבת מוצהרת – משכורת 125,194 90,000 הוסף: הכנסה ממשכורת/דיבידנד ממוביליין 348,100 הכנסה ממשכורת/דיבידנד מנאש קונטרול 455,330 הכנסה מדיבידנד בגין מכירת פעילות החברות 369,478 הורד: הכנסה ממשכורת (90,000) סה"כ הכנסה חייבת ממשכורת/דיבידנד - בצו 928,624 סה"כ הכנסה מדיבידנד בגין מכירת הפעילות - בצו 369,478 למוביליין: 2006 2007 הכנסה חייבת מוצהרת (8,222) 0 הוסף: הוצאות פירסום לחברת דה יורה 348,100 רווח ממכירת פעילות 340,923 הפחת: הפסד הון מועבר (71,782) סה"כ הכנסה חייבת – בצו 339,878 סה"כ הכנסה חייבת ממכירת הפעילות – בצו 269,141 לנאש קונטרול: 2006 2007 הכנסה חייבת מוצהרת (516,627) 0 הוסף: הוצאות פירסום לחברת דה יורה 455,330 רווח ממכירת פעילות 109,077 הפחת: הפסד מועבר מעסק (61,297) סה"כ הכנסה חייבת – בצו (61,297) סה"כ הכנסה חייבת ממכירת הפעילות – בצו 47,780 לגורביץ': 2007 2008 הכנסה חייבת מוצהרת – משכורת 90,000 88,560 הוסף: הכנסה ממשכורת/דיבידנד מאוקסיג'ן 389,659 65,501 סה"כ הכנסה חייבת ממשכורת/דיבידנד – בצו 479,659 154,061 לאוקסיג'ן: 2007 2008 הכנסה חייבת מוצהרת 140,633 33,362 הוסף: הוצאות פירסום לחברת דה יורה 389,659 65,501 רווח ממכירת פעילות 90,000 88,560 סה"כ הכנסה חייבת – בצו 620,292 187,423 תמצית הטענות בעירעור בעירעור טוענים המערערים כי יש לבטל את צוי השומות שהוצאו להם.

הואיל ובשומות שהוצאו נרשם כי ההכנסות אצל טסלר וגורביץ' יסווגו כהכנסה מיגיעה אישית ורק לחלופין כהכנסה מדיבידנד, יש לתקן את השומות כך שטסלר וגורביץ' יחויבו בגין הכנסות אלו על פי סעיף 2(4) לפקודה.

...

בע"א 10088/09 דגמין נ' פקיד שומה באר שבע (14/4/2011), מתייחס בית המשפט לנסיבות דומות ואומר (פסקה 5): "אכן, ייחוס הכספים למערער אישית אינו מבוסס על ראיות ישירות (דוגמת זיהוי כספים שנמשכו מחשבון החברה והופקדו בחשבונו האישי). ואולם, מעבר לכך שנוכח התיאור העובדתי לגבי אופן ניהול החברה מדובר במסקנה מתבקשת, [...]. זאת ועוד, אכן החברה היא שעשתה שימוש בחשבוניות פיקטיביות באופן המקשה מאוד להבין כיום איזה שימוש נעשה בכספים; ואולם, יש לזכור כי הבעלים והמנהל היחיד של החברה (המערער) הוא אישית זה שנקט בדרך זו (ואף הורשע על כך בפלילים לפי הודאתו בתיק ת"פ 4193/06 הנזכר). בדיני המס לאשם יכולות להיות השלכות גם במישור נטלי הראיה ומידת האמון (ראו ע"א 352/86 פקיד שומה פתח תקוה נ' אורן, פ"ד מד(2) 554, 560)". במקרה הנוכחי טסלר לא הועמד לדין, אולם "אשמתו" בניכוי הוצאות על פי חשבוניות פיקטיביות הוכחה ודי באשם זה כדי להטיל עליו נטל כבד אותו לא הצליח להרים.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, יש לקבוע כי לא היה מקום לניכוי הוצאות בגין תשלום של החברות או של אוקסיג'ן לחברת דה יורה, כי לחברות נוצר רווח הון ממכירת הנכסים לאוקסיג'ן, וכי בהעדר ראיות אחרות יש לייחס את ההכנסות הנוספות כהכנסה מדיבידנד לטסלר וגורביץ'.

פרט לאמור, דין הערעורים להידחות.

בנסיבות העניין אני מחייב את המערערים 3-1 ביחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ ואת המערערים 5-4 לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט בסך של 7,000 ₪.

]המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אטדגי), ב-ע"מ 38207-12-12 (להלן: פסק הדין), בגדריו היתקבל ערעור המשיב, ובוטלה שומת מס-הכנסה אותה הוציא המערער, פקיד שומה תל אביב 3, למשיב לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה, או הפקודה).

כמו-כן, ומבלי להכריע לגופה של טענה, גם פרשנותו של המערער לתנאי סעיף 92(א)(4) לפקודת מס הכנסה ("היה לאדם הפסד הון במכירת נייר ערך בשנת המס") איננה נתקלת בקשיי יישום לעניין קזוז ההפסד מההשקעה השנייה, שכן נקבע כי המשיב היה הבעלים של מניות XTLהמדוברות ומכירת חברת ההשקעה זיכתה אותו עצמו.

...

במילים אחרות: בית המשפט המחוזי אמנם הגיע למסקנה - העובדתית כאמור - כי המשיב השקיע מכספו שלו במניות XTL בהתאם להסכמים שנערכו בינו לבין רואי החשבון ולחברת ההשקעה, וכי מניות אלה נמכרו בהפסד, ומשכך קבע כי נגרם למשיב הפסד המותר בקיזוז.

בהקשר זה אבקש להעיר, כי המסקנה שאליה הגיע חברי, המשנה לנשיאה, שלפיה מערכת היחסים המשפטית שהתקיימה בין המשיב לבין רואי החשבון וחברת ההשקעה היא מערכת יחסים של שליחות נראית לי תואמת את התשתית העובדתית הנדונה.

בהקשר זה אבקש להדגיש כי העובדה שהמשיב טען במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו לבית המשפט המחוזי כי היחסים שבינו לבין רואי החשבון לא היו יחסי נאמנות אינם צריכים להעלות או להוריד בעניין זה. ככל שמבחינה מהותית היחסים המשפטיים בין הצדדים עלו כדי יחסי נאמנות או כדי יחסי שליחות שבמסגרתם כספי ההשקעה הגיעו לידי השלוח (רואי החשבון) עקב השליחות – הרי שיש לראות ביחסים שבין הצדדים כיחסי נאמנות, ולשאלה איך הם היו רוצים שיחסיהם יוגדרו מבחינה משפטית אין כל נפקות בהקשר זה. על רקע כל האמור, אני סבורה כי בית המשפט המחוזי לא השלים את מלאכתו בתיק האמור, וכי לאחר שנקבעה על ידו התשתית העובדתית בנדון, היה עליו לבחון מהו הלבוש המשפטי המתאים למערכת היחסים שבין הצדדים, ומהן ההשלכות של הסיווג המשפטי שייקבע על ענייננו בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות.

]השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) בע"מ 54138-04-15 מיום 26.2.2019, שבו נתקבל בחלקו ערעורם של המשיבים על שומות מס הכנסה שהוציא להם המערער בגין ריווחי הון שצמחו להם.

[במאמר מוסגר: המחלוקת בין המשיבים למערער השתרעה על סוגיות נוספות שעניינן קזוז הפסדי הון מחו"ל וקיזוז בין תאגידים בחו"ל. בית משפט קמא נידרש לסוגיות אלו ואימץ את עמדת המשיב, ומשלא הוגש ערעור לגביהן, אין הן מענייננו בגדריו של העירעור דנן].

יצויין כי בעבר הסכום האינפלציוני היה כפוף למס בשיעור של 10%, אולם מס זה בוטל ואינו מוטל על רווחים שהצטברו משנת 1994 ואילך (אהרן נמדר מס הכנסה 606, 611-610, 619-618, 631 (מהדורה שלישית, 2010)).

ראשית, לפי סעיף 94ב לפקודה, נקודת המוצא היא כי בעת מכירת מניה, שיעור המס בגין רווח הון המיוחס לרר"ל הוא כשיעור המס שהיה חל על רווחים אלה אילו חולקו כדיבידנד לפני מכירת המניה (סעיף 94(א)(1)); שנית, בעקבות תיקון 147, הוראה זו חלה גם על מכירת מניה הנסחרת בבורסה, ובילבד שמהמוכר היה בעל מניה מהותי בתקופה הרלוואנטית (סעיף 94(א1) – ויוער כי אין חולק שהמשיבים בעירעור שלפנינו אכן היו בעלי מניות מהותיים); שלישית, המניות שמכרו המשיבים הן של חברה שהיא "מיפעל מאושר" כהגדרתו בחוק לעידוד השקעות הון, ולפי הוראות חוק העידוד, מס ההכנסה בגין דיבידנד בתקופה הרלוואנטית היה בשיעור מופחת של 15% (סעיפים 47(ב)(2)(א) ו-51יח לחוק העידוד בנוסחם דאז).

...

סוף דבר המשיבים מכרו מניות של חברה הזכאית להטבות לפי החוק לעידוד השקעות הון.

שילוב הוראות חוק העידוד וסעיף 94ב לפקודה מוביל אפוא למסקנה כי בגין רכיב הרווחים הראויים לחלוקה, על המשיבים לשלם מס בשיעור של 15%.

כך קבע בית המשפט המחוזי, ואין בטענות שהעלה המערער בערעור דנן כדי להצדיק התערבות בקביעה זו. אי לכך, הערעור נדחה.

לטענת המערערים אישורו של פקיד השומה לקזוז ההפסדים מהווה הודאה והסכמה של פקיד השומה כי ההכנסות ממכירת הדירות הינן הכנסות הוניות.

האישורים לקזוז ההפסדים ניתנו למערערים לאחר שהגישו את הדוחות למס הכנסה, כלומר גם דוחות המס עמדו בפני פקיד השומה בעת המצאת אישורי הקזוז.

סיווגה של הפעילות העסקית חשוב לא רק לצורך הטלת החיוב במס אלא גם לצורך קזוז ההפסדים.

בשים לב לכל האמור, הנני מקבל את הערעורים ומורה על ביטול הצוים שהוצאו על ידי המשיב על פי סעיף 152(ב) לפקודה ואשר צורפו להודעות העירעור.

...

המערערים טוענים כי יש לקבל את הערעורים ולבטל את השומות שהוצאו להם מכמה טעמים; הטעם הראשון הנו טעם דיוני.

סוף דבר 41.

בשים לב לכל האמור, הנני מקבל את הערעורים ומורה על ביטול הצווים שהוצאו על ידי המשיב על פי סעיף 152(ב) לפקודה ואשר צורפו להודעות הערעור.

המשיב ישלם לכל אחד מזוגות מהמערערים הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪.

לטענת המערערים אישורו של פקיד השומה לקזוז ההפסדים מהוה הודאה והסכמה של פקיד השומה כי ההכנסות ממכירת הדירות הנן הכנסות הוניות.

האישורים לקזוז ההפסדים ניתנו למערערים לאחר שהגישו את הדוחות למס הכנסה, כלומר גם דוחות המס עמדו בפני פקיד השומה בעת המצאת אישורי הקזוז.

סיווגה של הפעילות העסקית חשוב לא רק לצורך הטלת החיוב במס אלא גם לצורך קזוז ההפסדים.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, הנני מקבל את הערעורים ומורה על ביטול הצוים שהוצאו על ידי המשיב על פי סעיף 152(ב) לפקודה ואשר צורפו להודעות העירעור.

...

עיקרי הטענות המערערים טוענים כי יש לקבל את הערעורים ולבטל את השומות שהוצאו להם מכמה טעמים; הטעם הראשון הינו טעם דיוני.

במקרה זה לא מדובר רק במסקנה אפשרית וככל שיש צורך בדבר דומני כי הסתכלות כוללת על הנסיבות מצביעה כי עסקינן בהכנסה הונית דווקא ולא בהכנסה פירותית.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, הנני מקבל את הערעורים ומורה על ביטול הצווים שהוצאו על ידי המשיב על פי סעיף 152(ב) לפקודה ואשר צורפו להודעות הערעור.

המשיב ישלם לכל אחד מזוגות מהמערערים הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪.