העירעור:
בפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט זיאד סאלח, ס.נ.) מיום 29.3.15, בעמ"א 51321-03-15, לפיה קיבל בימ"ש קמא את בקשתו של המשיב לביטול צו סגירה מינהלי שהוציאה המערערת, לעסק מכולת בשם "מכולת אלי" (להלן: "העסק" או "המכולת"), הנמצא ברח' דוד רמז בעכו (להלן: "צו הסגירה").
צו הסגירה הוצא ביום 23.3.15, למשך 15 ימים, בהתאם לסעיף 23(א1) לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רשוי עסקים") עקב כך, בתאריך 22.3.15 נמצא מר מאור איסקוב (להלן: "מאור" או "הבן"), שהוא בנו של המשיב, כשהוא מוכר בעסק, לכאורה, אלכוהול לקטין (להלן: "המכירה השנייה").
...
"קיצורו וסיכומו של דבר: סבורני כי אין לזוז מן ההלכה הוותיקה והמושרשת, שאין גוף אדמיניסטרטיבי רשאי לפגוע באזרח מכוח הוראה מסוימת, אלא אם-כן ניתנה לו תחילה אפשרות הוגנת להשמעת הגנתו. חובה זו, כמובן, אינה חלה על פעולות תחיקתיות, או על פעולות בעלות אופי שלטוני-ריבוני במובנו הנכון של מונח זה".
הנה כי כן, נכונה טענת ב"כ המשיב לפיה יש לערוך שימוע לכל מי שזכויותיו עלולות להיפגע.
סופו של דבר:
לא כל פגם בהליך שימוע מביא לבטלות המעשה המנהלי או מחייב ביטולו, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו.
לאחר ששוכנעתי, הן בבחינה מראש והן בבחינה בדיעבד, כי הפגם המסוים שנפל בהליך השימוע לא היה משמעותי וכי החלטת הקצין הייתה מידתית וסבירה, אני מקבלת את הערר ומורה על השבת החלטת הקצין וצו הסגירה על כנם.
