ערעור על ביטול צו הריסה מנהלי

בפניי שני ערעורים, אשר בהסכמת הצדדים נדונו במאוחד, על החלטות בית משפט השלום בבית שאן (כב' השופטת א' רבהון) בב"ן 26594-05-16 מיום 8.3.2017 (ולהלן: "עניין רחאל") ובב"ן 44285-12-16 מיום 6.3.2017 (ולהלן: "עניין מזאריב").בגדרן של ההחלטות נדחו בקשות המערערים להורות על ביטול צוי הריסה מינהליים.

...

בענייננו, כאשר אין מחלוקת כי קוימה חובת ההתייעצות, סבורני כי אף לטענה זו אין לשעות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את הערעורים בנקודה אחת בלבד, ולפיה לא בוררה הטענה לאכיפה בררנית.

יתר טענות המערערים נדחות.

תמצית טיעוני הצדדים בדיון: במעמד הדיון אשר היתקיים בפניי ביום 07.01.2019,חזר ב"כ המערער על האמור בהודעת העירעור והוסיף וטען, למען הגילוי הנאות, כי לאחרונה ניתן פסק דין בעפ"א 41970-11-18 דיאב נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז צפון (15.12.2018) (להלן: "עניין דיאב") בגדריו נדחתה טענת המערער (שם) ונקבע כי הפגם שנפל בתצהיר – אי פירוט בדבר העידר האיכלוס, אינו מהוה פגם חמור אשר בשלו יש להורות על ביטול צו ההריסה המינהלי.

...

וכדבריו של בית המשפט העליון, "לא שוכנעתי כי מתעורר חשש לעיוות דין שנגרם למבקש: אין חולק כי לא קיים היתר בניה לגבי המבנה, ועל כן בנייתו אינה כדין, ואחת היא אם מדובר במבנה המשתרע על 60 מ"ר או על 35 מ"ר. אשר לפגמים שנפלו בהליך הוצאת הצו, אני סבור כי באיזון שערך בית משפט השלום בין השיקולים הצריכים לעניין, כמו גם בתוצאה שאליה הגיע בהחלטתו, לפיה ביצוע הצו – ככל שהוא נוגע למבנה – נדחה בששה חודשים על-מנת ליתן למבקש שהות להשגת היתרים למבנה (ובכך לפעול למימושו של "אופק תכנוני" שכלל לא הובאו ראיות לקיומו), לא נפל פגם אשר עשוי להצדיק מתן רשות ערעור".

לסיכום, מצאתי כי אין מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא באשר לתוקף הצו ולפיכך, הערעור נדחה בזאת.

ככל שלא יקיים המערער את צו ההריסה בעצמו, ומשנדחה הערעור וכך גם הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה שהגיש המערער, תוכל המשיבה לבצע את הצו לפי הוראות סעיף 222 לחוק, דהיינו תוך 60 ימים מיום 28.02.2019.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג'מיל נאסר) בתיק בצה"מ 35269-07-18 מיום 09.12.2018, בגדרה נדחתה בקשת המערער להורות על ביטול צו ההריסה המינהלי שהוצא על-ידי המשיבה ביום 20.06.2018 בקשר לעבודה האסורה, שעל-פי הנטען, בוצעה ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 18828, חלקה 38, 40 סמוך ליישוב ראמה (להלן: "צו ההריסה המינהלי").

...

מכל מקום, סבורני כי לא נפל פגם באי חקירת הגורם המייעץ, שכן כעולה מהמסמכים שהונחו בפניי נראה, כי בפני נותן הצו והגורם המייעץ עמדה התמונה העובדתית במלואה ולפיה העבודות נשוא צו ההריסה בוצעו שלא כדין, וזאת מעבר לעובדה כי הנתונים הובאו בפני בית משפט קמא באמצעות המפקח (ראו והשוו: רע"פ 3733/08 גומעה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים (02.11.2008)).

ראו לעניין זה הדברים שנקבעו ברע"פ 6032/13 אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה (19.01.2014): "כידוע, צו הריסה מנהלי, המוצא מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, הוא אקט מנהלי, ולא אקט עונשי. לפיכך, וכפי שקבעו גם הערכאות הקודמות, עומדת למשיב חזקת התקינות המנהלית, היינו חזקה כי פעולתו המנהלית נעשתה כדין. על המבקש לסתור חזקה זו, מוטל הנטל להוכיח את דבר קיומו של הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המנהלית". שנית, סבורני כי אין בעובדה שהגורם שייעץ לנותן הצו הוא אותם גורם המייצג בבקשה לביטול הצו, כדי להעיד על ניגוד עניינים המצדיק להורות על ביטול הצו.

נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא באשר לתוקף הצו, ועל כן דין הערעור להידחות.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט וויליאם חאמד) מיום 15.04.2019 בתיק בצה"מ 12338-01-19, בגדרה נדחתה בקשת המערער להורות על ביטול צו ההריסה המינהלי שהוצא על-ידי המשיבה ביום 02.01.2019 בקשר לעבודה האסורה, שעל-פי הנטען, בוצעה ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 18551, חלקה 20 באדמות טמרה (להלן: "צו ההריסה המינהלי").

...

למסקנה זו אני מצטרף.

על כן ובהתאם לאמור מתבקשת המסקנה לפיה עבודות הבניה שבוצעו במבנה, הביאו לשינוי דרסטי בשלד המבנה וצורתו, באופן שבפנינו עומד היום מבנה אחר שונה לחלוטין מהמבנה שהיה קיים ערב תחילת ביצוע עבודות הבנייה.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים (כב' השופט ויליאם חאמד) (להלן: בימ"ש קמא) מיום 30/10/22 בתיק בצה"מ 7729-06-22 ולפיה נדחתה בקשת המערער לביטול צו הריסה מינהלי (להלן גם: הצוו) ובד בבד בוטל עיכוב ביצועו של הצוו.

...

נוכח כל האמור לעיל הרי שדין הערעור להידחות.

לא נפל כל פגם בהחלטתו של בימ"ש קמא, אשר לא נעתר לבקשת המערער לביטול צו ההריסה המנהלי.

בסיכומו של דבר, אני דוחה את הערעור.