מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על ביטול צו הפסקת עבודה בבית עלמין הר המנוחות

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בעתירה זו, הליך אחד מני רבים המתנהלים בין העותרות לבין המשיבה, מבקשות העותרות כי בית המשפט יורה למשיבה לנקוט פעולות אכיפה "כנגד ביצוע עבודות במקרקעי הר המנוחות, בתחום תב"ע 5246א'"; כי המשיבה תימנע קבורה בתחומי התב"ע האמורה "עד להסדרת רשוי בנייה" בתחומה; וכי המשיבה תהרוס או תעתור לצוו הריסה והפסקת עבודה בקשר לעבודות בנייה המבוצעות/שבוצעו בתחומי התב"ע. הטענות בעתירה 1.
העותרות פנו לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול הצוו (ב"ש 9145/12).
בקשת רשות ערעור שהגישו העותרות לבית המשפט העליון (רע"פ 4731/13 מ-28.10.2013) נדחתה על ידי כב' השופט א' שוהם, בקבעו כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה התכנית החלה אינה מפורטת דיה אינה מקימה עילה להתערבות וכי "עיון בהוראותיה של התכנית האמורה מוביל למסקנה ברורה, כי היא נועדה לשמש כשלב מכין, לקראת הנפקת היתרי בנייה, וכי תנאי לקבלת אותם היתרים הנו קיום תנאיה של התכנית קודם לכן". המשיבה, שטענה כי העותרות ממשיכות בבצוע העבודות בנגוד לצוו הפסקת העבודה, מניחות תבניות לקברים חדשים וקוברות נפטרים בשטחן, הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
בית המשפט ציין בהקשר זה כי לא הוצגה על ידי העותרות ולו ראשית ראיה לעניין זה. עדותו של מנהל מחלקת מבני דת בירושלים זכתה לאמונו המלא של בית המשפט, אשר היתרשמותו הייתה "כי העד בטוב ליבו ניסה להיטיב עם הנאשמות ולהקל עליהן בהוצאת היתר בנייה לפחות לחלקה 60". כמו כן נתן אמון מוחלט בעדותו של סגן מנהל אגף תיכנון ובנייה בעריית ירושלים וקיבל ללא סייג את דבריו לפיהם לא ניתן להוציא היתר בנייה בחלקות הרלוואנטיות הן משום שהתב"ע מדברת על קבורה רוויה והן בשל העדר אפשרות גישה של באי בית העלמין לחלקותיהן של העותרות, בשל הפרישי הגבהים בקרקע.
הינה כי כן, ככל שהסעדים המבוקשים בעתירה עילתם באכיפה בררנית, הרי שטענה זו נדחתה מכל וכל בהכרעת דין מנומקת, והדרך להשיג עליה היא בעירעור על הכרעת הדין ולא בעתירה.
...
מיד נראה, כי פרוט ההליכים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים, שומט את הקרקע מטיעוני העותרות בעתירתן, עד כי נקל להגיע למסקנה שהעתירה נעדרת עילה ודינה להידחות.
ערעורן נדחה תוך שנקבע בו כי "קבורת נפטרים בתבניות הקבורה שנבנו שלא כדין מנציחה את עבירת הבנייה ואינה מאפשרת את הריסת הבינוי שנבנה שלא כדין. ממילא לא מדובר בהרחבת הצו אלא ביישומו הנכון על העובדות שהונחו בפני בית המשפט". במקביל לצו ההפסקה השיפוטי, הוגש נגד העותרות כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים.
טענתן נדחתה תוך שבית המשפט קבע כי "הנאשמות (קרי: העותרות כאן) לא הוכיחו את הטענה לאכיפה בררנית לפיה עיריית ירושלים הגישה נגדן כתב אישום מטעמים זרים שאינם כשרים, לא הציגו ראיות להוכחת טענתם, לא הוכיחו את הטענה לכך שבחלקה 80 בונים ללא היתר כדין, לפיכך דין טענה זו להידחות". יצוין, כי בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את בקשת העותרות להשלמת עדות ולזימון עדים נוספים על מנת להצביע על מניע זר של ניסיון לקבלת שוחד (כפי שגם נטען בעתירה).
העתירה נדחית.
העותרות ישלמו למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לפניי ערעור על שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת סיגל אלבו) האחת מיום 21.11.16 בב"ש 9145/12 במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערערות לביטול צו שפוטי להפסקת עבודות שניתן ביום 10.12.12 כנגד ביצוע עבודות הנחת תבניות של קברים בהר המנוחות גבעת שאול והשנייה מיום 21.2.17 בב"ש 7926/15 (להלן בית משפט קמא) במסגרתה קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבה למתן צו הריסה נוכח בנייה בבית הקברות בגבעת שאול שבוצעה בנגוד להוראות צו הפסקת העבודות השפוטי מיום 10.12.12.
רקע בבעלותן של המערערות שתי חלקות קרקע בשטח בית הקברות "הר המנוחות" בגבעת שאול בירושלים, הידועות כגוש 30259 חלקות 60 ו- 61 קואורדינטות 212708/633793 (להלן החלקות).
המערערות טענו כי הדרישה להוציא היתר בנייה רק מהם מהוה אפליה על רקע היות המערערת 2 אשה שאינה חובשת כיפה, ציציות ולא לובשת שחורים או נמנית על "חברה קדישא", כך שאשה מנהלת בית עלמין כדת וכדין.
...
אמנם, טענות המערערות שובה את הלב, אולם לא שוכנעתי שניתן לומר כי מדובר באכיפה בררנית.
צו ההפסקה השיפוטי אשר לאינטרס הציבורי המחייב מתן צו ההפסקה השיפוטי, מקובלת עליי הכרעתו של בית המשפט קמא.
נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור ומורה כי צו ההריסה יישאר על כנו, והוא יכנס לתוקפו ביום 20.8.17.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

על פי הנטען באישום הראשון, בנכס הנמצא בירושלים בשכונת גבעת שאול 1, בהר המנוחות גבעת שאול, גוש 30259, חלקות 60,61,62 ו-97, ביצעו המערערות בין המועדים 24.10.12 ל- 21.4.15 או בסמוך, עבודות כדלקמן: בשטח המיועד לבית קברות יישרו שטח, הציבו 216 קברים מבטון ללא היתר, כשחלקן מולאו לחלוטין בבטון וחלקן באדמה ומאליהן, ניבנתה קונסטרוקצית בטון מאחדת.
ביום 24.3.13 הורה בית המשפט על ביטול צו הפסקת העבודות השפוטי, אך עיכב את החלטתו עד ליום 4.4.13, וצו הפסקת העבודות נותר בתוקף.
בית משפט קמא המשיך וקבע, כי במדובר בבצוע עבירות בניה במיתחם בית העלמין, הר המנוחות בירושלים, הידוע כמקום רגיש.
האחת, מיום 21.11.16 בב"ש 9145/12 במסגרתה דחתה את בקשת המערערות לביטול צו שפוטי להפסקת עבודות שניתן ביום 10.12.12 כנגד ביצוע עבודות הנחת תבניות של קברים בהר המנוחות גבעת שאול.
עת"מ 28794-07-16- עתירה שנדונה בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופטת נ' בן אור, שדחתה ביום 25.10.16 את עתירת המערערות להורות למשיבה לנקוט פעולות אכיפה כנגד ביצוע עבודות במקרקעי הר המנוחות, בתחום תב"ע 5246א' וכן תימנע קבורה בתחומיה, עד להסדרת רשוי בנייה.
בנוסף דחתה את עתירתן, להורות למשיבה להרוס או לעתור לצוו הריסה והפסקת עבודה בקשר לעבודות בנייה המבוצעות או שבוצעו בתחומי התב"ע. בג"ץ 3655/15- בו דחו על הסף כב' השופטים י' דנצינגר, י' עמית וצ' זילברטל את עתירתן של המערערות להורות לבית המשפט לעניינים מקומיים לנמק מדוע לא יבוטלו או ישונו החלטותיו בת"פ 2097/14 (התיק נשוא ערעור זה).
...
לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה לצירוף ראיות נוספות.
כפי שפירטתי לעיל, אני סבורה שלא נפלה טעות בהכרעת הדין של בית משפט קמא, וכי בדין הורשעו המערערות במיוחס להן.
לאור כל האמור, אני דוחה את שני הערעורים.

בהליך בקשות עירייה אחרות (בע"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

נטען, כי החברה אינה מקיימת את צו הפסקת העבודה השפוטי שהוצא בעיניינה, בהקשר לעבודות בניה ופיתוח בחלקות בבעלות החברה (גוש 30259, חלקות 60 ו-61), בבית העלמין "הר המנוחות" בירושלים (להלן – בית העלמין), וממשיכות בעבודות בנגוד לצוו.
בקשת רשות העירעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה ע"י כב' השופט שהם ביום 28.10.2013, שם נקבע בסעיף 7 להחלטה: "לגופם של דברים ובגדר למעלה מן הנידרש, הנני רואה להבהיר, כי לא מצאתי שנפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ונראה כי מסקנתו, לפיה התוכנית המדוברת, אינה מפורטת די הצורך, כדי לאיין את הדרישה לקבלת היתר בניה עבור העבודות המדוברות, נומקה כדבעי, ואינני סבור, כי יש בסיס להתערב בה. דומני, כי עיון בהוראותיה של התוכנית מוביל למסקנה ברורה, כי היא נועדה לשמש כשלב מכין, לקראת הנפקת היתרי בניה, וכי תנאי לקבלת אותם היתרים, הנו קיום תנאי של התוכנית, קודם לכן (ההדגשה הוספה)". יישומן של ההוראות האופרטיביות ממכלול ההחלטות שסקרתי לעיל מלמד, כי תחילה, סבר בית המשפט לעניינים מקומיים, כי עבודות הנחת תבניות הקברים בוצעו בנגוד לחוק, ועל כן ניתן צו הפסקת העבודה "לכל עבודת בניה בנכס מכל סוג ומין שהוא". הגם שבית המשפט לעניינים מקומיים חזר בו מקביעתו, הרי שערעור הערייה על ביטול הצוו היתקבל, ונקבע ע"י בית המשפט המחוזי, כי נידרש היתר להנחת התבניות, ובהיעדרו, תיפסק העבודה באתר.
...
לנוכח ההפרות המתמשכות של צווי בתי המשפט ע"י המשיבות, לאורך תקופה ארוכה, למרות ההליכים הרבים שהתנהלו ולמרות ההחלטות המפורשות כאמור לעיל, נדמה כי אין מנוס מהטלת סנקציה כלכלית משמעותית, שיהא בה להרתיע, כך יש לקוות, את המשיבות, מלהמשיך ולהפר את הצווים האמורים.
לפיכך אני קובע, כי ככל שמשיבה 1 תבצע מיום מתן החלטה זו, כל עבודות בניה, הנחת תבניות לקברים, שינוי פני הקרקע, מילוי תבניות וביצוע קבורה בפועל, היא תשלם לאוצר המדינה קנס בסך 10,000 ₪ בגין כל יום שבו תימשכנה ההפרות האמורות.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

בהליך בקשות עירייה אחרות (בע"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

מדינת ישראל בשם עריית ירושלים (להלן – הערייה) הגישה נגד חברת אוויסון בע"מ (להלן – החברה) ונגד הגב' אווה צרפתי, מנהלת ובעליה של החברה (להלן – המנהלת, וביחד – המשיבות) בקשה לפי סעיף 6 לפקודה בטענה, כי החברה אינה מקיימת את צו הפסקת העבודה השפוטי שהוצא בעיניינה בקשר לעבודות בניה ופיתוח בחלקות בבעלות החברה, בבית העלמין "הר המנוחות" בירושלים (להלן – בית העלמין), וכי המשיבות ממשיכות בעבודות בנגוד לצוו.
ביום 8.4.2013 הגישה הערייה ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 14113-04-13) שנידון בפני כב' השופטת פרידמן-פלדמן.
(א) נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לבצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את העבודה או את השמוש (להלן - צו הפסקה שפוטי) ותקפו של הצוו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט.
אמנם, במקרים שהזכרתי דובר בצוים שניתנו לאחר הרשעה, ואולם לא מצאתי להבחין בין מקרים אלו למקרה שלפניי, בו מדובר בצו לפי סעיף 239 לחוק התיכנון והבניה, וזאת בשל הראציונאל העומד בבסיס פסיקה זו – מתן אפשרות לרשות לנקוט את כל ההליכים האפשריים במטרה לשרש את תופעת הבניה הבלתי חוקית, ומניעת המשך "קביעת עובדות בשטח". הדבר נכון שבעתיים, שעה שמדובר, כאמור, בצו הפסקת עבודה שפוטי חלוט, שערעורים עליו נדחו בשתי ערכאות, לרבות בבית המשפט העליון.
...
סוף דבר.
אני דוחה את הבקשה למחוק על הסף את בקשת הביזיון שהגישה העירייה, ומחייב את החברה והמנהלת, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות הליך זה בסך 2,500 ₪ לטובת העירייה, ללא קשר לתוצאת בירור בקשת הביזיון.
הצדדים יהיו ערוכים לחקירות נגדיות וכן יהיו ערוכים לסיכומים בעל-פה. המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו