נטען, כי החברה אינה מקיימת את צו הפסקת העבודה השפוטי שהוצא בעיניינה, בהקשר לעבודות בניה ופיתוח בחלקות בבעלות החברה (גוש 30259, חלקות 60 ו-61), בבית העלמין "הר המנוחות" בירושלים (להלן – בית העלמין), וממשיכות בעבודות בנגוד לצוו.
בקשת רשות העירעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה ע"י כב' השופט שהם ביום 28.10.2013, שם נקבע בסעיף 7 להחלטה: "לגופם של דברים ובגדר למעלה מן הנידרש, הנני רואה להבהיר, כי לא מצאתי שנפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ונראה כי מסקנתו, לפיה התוכנית המדוברת, אינה מפורטת די הצורך, כדי לאיין את הדרישה לקבלת היתר בניה עבור העבודות המדוברות, נומקה כדבעי, ואינני סבור, כי יש בסיס להתערב בה. דומני, כי עיון בהוראותיה של התוכנית מוביל למסקנה ברורה, כי היא נועדה לשמש כשלב מכין, לקראת הנפקת היתרי בניה, וכי תנאי לקבלת אותם היתרים, הנו קיום תנאי של התוכנית, קודם לכן (ההדגשה הוספה)".
יישומן של ההוראות האופרטיביות ממכלול ההחלטות שסקרתי לעיל מלמד, כי תחילה, סבר בית המשפט לעניינים מקומיים, כי עבודות הנחת תבניות הקברים בוצעו בנגוד לחוק, ועל כן ניתן צו הפסקת העבודה "לכל עבודת בניה בנכס מכל סוג ומין שהוא". הגם שבית המשפט לעניינים מקומיים חזר בו מקביעתו, הרי שערעור הערייה על ביטול הצוו היתקבל, ונקבע ע"י בית המשפט המחוזי, כי נידרש היתר להנחת התבניות, ובהיעדרו, תיפסק העבודה באתר.
...
לנוכח ההפרות המתמשכות של צווי בתי המשפט ע"י המשיבות, לאורך תקופה ארוכה, למרות ההליכים הרבים שהתנהלו ולמרות ההחלטות המפורשות כאמור לעיל, נדמה כי אין מנוס מהטלת סנקציה כלכלית משמעותית, שיהא בה להרתיע, כך יש לקוות, את המשיבות, מלהמשיך ולהפר את הצווים האמורים.
לפיכך אני קובע, כי ככל שמשיבה 1 תבצע מיום מתן החלטה זו, כל עבודות בניה, הנחת תבניות לקברים, שינוי פני הקרקע, מילוי תבניות וביצוע קבורה בפועל, היא תשלם לאוצר המדינה קנס בסך 10,000 ₪ בגין כל יום שבו תימשכנה ההפרות האמורות.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.
