השאלה העומדת על הפרק הנה, האם במקום בו מתקיימות עילות מובהקות לביטול ההליך – כאשר נמצא כי החייב פעל בחוסר תום לב ביצירת עיקר החובות, וכן המשיך ופעל בחוסר תום לב גם בהליך עצמו, הן בכל הנוגע להתנהלות בהליך ויצירת מחדלים והן בכל הנוגע לאי תשלום חוב מזונות ויצירת חוב מזונות חדש לאחר מועד צו הכנוס - האם יש בנסיבות האישיות והרפואיות של החייב כדי להצדיק מתן הפטר מחובותיו, או שמא יש לדחות הבקשה למתן הפטר ולקבוע כי דין ההליך להתבטל.
לפיכך, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק.
צו כנוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנתו של החייב, בטלים; צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 90 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים; שכרו של בעל התפקיד ישולם בהתאם לכתב המינוי, והכונס הרישמי זכאי לשכר השגחה; היתרה שתיוותר לאחר תשלום הוצאות ההליך, תחולק בהתאם לסדרי הקדימה.
זכות ערעור לבית המשפט העליון.
...
אכן, יש להתחשב בנסיבותיו של החייב אולם במקרה זה, צבירת חוב המזונות לאחר מועד מתן צו הכינוס, וכאשר מדובר בסכום כה גבוה, מטה את הכף לצד המסקנה בדבר ביטול ההליך.
בחינת עוצמת הטיעונים התומכים בביטול ההליך, אל מול עוצמת הטיעונים הנוגעים למצבו של החייב, מעלה כי בשל הצטברות הנסיבות העומדות ביסוד הטענות בדבר ביטול ההליך, יש באלו כדי להכריע את הכף למסקנה כי ביטול ההליך הינו הצעד המתחייב.
כפי שנקבע בפסק הדין בע"א 3382/17 בעניין צימבר הנ"ל, בפסקה 15, "אין תימה כי חובת תום הלב המוטלת על החייב היא אינהרנטית והכרחית להכרזתו פושט רגל, וכי התנהלות המלמדת על כך שהחייב מבקש לנצל לרעה את ההליך תמנע הכרזה כאמור".
בדברים אלו של בית המשפט העליון יש לבסס את המסקנה לפיה ראוי לבטל ההליך בשל כך שהחייב יצר חובות בחוסר תום לב ואף ניצל לרעה את ההליך ואין בקיומן של נסיבותיו, ובפרט נסיבותיו הרפואיות, כדי להצדיק מתן הפטר.
לפיכך, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק.
