מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על ביטול פסקי דין למזונות בשל אי-המצאה כדין

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בקשה מטעם המבקשת להורות על ביטול ההליך בשל אי תשלום מזונות בהתאם להחלטה מיום 26.3.20 שעניינה קציבת מזונות זמניים למבקשת (להלן: "ההחלטה").
כמו כן, לטענתו ההחלטה לא הומצאה לו כדין ונודע לו אודותיה רק כעת עם הגשת הבקשה לביטול הליך.
עסקינן בפסק דין למזונות והם נקצבו כדין.
לחייב ניתנה רשות להציג מסמכים נוספים, הוא יכול היה להגיש ערעור או בקשה לעיון חוזר במועד, אולם לא עשה דבר והמועד חלף.
...
המנהל המיוחד בתגובתו הראשונה טען שיש לדחות את הבקשה מן הטעם שמדובר בחוב אשר מקורו בהסכם ממון, קרי מכוח דיני החוזים ואין מקורו בדין האישי.
החייב טען מנגד שיש לדחות את בקשת המבקשת ולהורות על ביטול ההחלטה משום שניתנה מבלי שהתקבלה תגובה מטעמו לתשובתה המשלימה של המבקשת מיום 27.2.19, בעקבותיה המנהל המיוחד שינה את עמדתו וטען שהמבקשת זכאית לתשלום מזונות.
לחייב ניתנה הזדמנות להציג מסמכים משלימים בהתאם לאותה החלטה, אולם לא עשה דבר ומכאן שיש לדחות את בקשתו.
במצב דברים זה בו הכנסות המבקשת עומדות על סך של כ- 14,000 ש"ח, אני סבורה שאין מקום לפסוק מזונות אישה כפי שנפסקו בהחלטתי, זאת בשונה ממזונות ילדים, הנפסקים לצרכי קיומם, כאשר מנגד לחייב חובות רבים וכל תשלום לאישה נגרע מקופת הנושים.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לאור העובדה שהחייב הוכר כבעל אי כושר מלא לצמיתות בשיעור 100% ובהיעדר נכסים , המליצו בעלי התפקיד כי יינתן לחייב הפטר לאלתר מחובותיו, למעט חוב בגין אי תשלום מזונות.
לטענת הגרושה כתב התביעה הומצא לחייב כדין והוא בחר להיתעלם ולא להיתגונן וגם לאחר שפס"ד הומצא לו, בחר שלא לשלם את חוב המזונות.
הגרושה הפניתה לכך שבתקופה בין אוקטובר 2009 ועד פברואר 2010, לא דרשה מזונות מהמל"ל מאחר שבתקופה קצרה זו, הקטינים עברו להתגורר עם החייב (תקופת ניסיון), אך במהרה שבו במרץ 2010 לחזקתה- או- אז שב החיוב על כנו ולכן המשיכה וקיבלה מזונות מהמל"ל דיון בהתאם לסעיף 69(א) לפקודה , צו ההפטר פוטר את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה, אך לא יפטור מחבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה [סעיף 69(א)(3) לפקודה].
כן ראו ע"א 6456/13 ישעיהו נ' גמזו : "...בית המשפט עמד בפסק דינו על הנסיבות החריגות האופפות את המקרה שבפנינו, ובהן: גילו המתקדם של המשיב 1 (המשיב יליד 1931); מצבו הרפואי הלקוי, כפי שעולה גם מן התעודה הרפואית שהוצגה בפנינו במסגרת העירעור דנן; מצבו הכלכלי הירוד; המשכות הליכי פשיטת הרגל למעלה מ-12 שנים; והעובדה שלא הוכח כי ברשותו נכסים נוספים או כי צפוי שינוי ביכולתו לפרוע את החוב בעתיד...". לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה דנן, שוכנעתי כי לא מדובר באחד מהמקרים החריגים המצדיקים החלת ההפטר על חוב המזונות.
טענות החייב כאילו החיוב במזונות הושת עליו שלא כדין אינן רלוואנטיות ואינן בסמכות ביה"מ זה,אשר אינו ערכאת ערעור על חיוב חלוט במזונות שנקבע ע"י ביה"מ המוסמך לפני שנים רבות.
אם לא די באמור, החייב הרי עתר כבר בעבר לביטול רטרואקטיבי של המזונות וביום 9.7.12 ניתן פס"ד חלוט שאישר את הסכמת הצדדים, על פיה וויתר החייב על תביעתו לביטול רטרואקטיבי של החיוב במזונות (תביעה שהגיש בתמ"ש 33127-02-12).
...
בנסיבות אלו, בהן לא ניתן לקבוע כי החוב נוצר בתום לב וכשניתן יהיה לגבות ולו חלק מהחוב, במסגרת פריסת החוב לסכום חודשי זעום שיקוזז מהגמלה ,לא מצאתי להיעתר לבקשה.
בנסיבות בהן אין מדובר בחוב ישן במיוחד (המל"ל שילם את המזונות עד 2012) ומשהחייב לא שכנע כי התנהל בתום לב עת במשך 6 שנים (!!) ,לא שילם את מזונות ילדיו, דין הבקשה להידחות.
אדגיש כי יש בתשלום החוב, גם אם בסכומים נמוכים, חשיבות משום המסר על פיו החייב במזונות ילדיו אינו יכול להתעלם מחובה זו בלי לדעת כי יצטרך להחזיר את חובו לציבור אשר נשא במקומו בחובה זו ,אלא אם כן ישכנע כי אין כל דרך בה יוכל להחזיר ולו חלק מחובו וכי החוב נצבר בתום לב. לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

בהליך בע"מ (בע"מ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ש 22629-03-20 (השופטים: ס' ג'יוסי, ח' שרעבי וע' ורבנר), מיום 22.11.2021, במסגרתו היתקבל באופן חלקי ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בחיפה בתלה"מ 40475-07-17 (השופטת ס. הנשיא א' מירז), מיום 26.1.2020, שקבל את תביעת המשיב לביטול פסק-דין שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 28.7.2004 שבוו חויב במזונות בתה של המבקשת.
בעיניין זה ציין בית המשפט לעינייני מישפחה בפסק-דינו כי הוא מתקשה לקבוע ממצא עובדתי בשאלה מתי קיבל לידיו המשיב את פסק-הדין למזונות (מועד שהוא רלוואנטי להפעלת שיקול הדעת לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הגנה, לאור הוראת תקנה 201 ומניין הימים הנקוב בה) והתגבר על קושי זה משקבע, כי במקרה דנן שקולי הצדק כמו גם שקולי מדיניות שיפוטית לפיה "בית המשפט אינו יכול להותיר על כנו מצב דברים בו נושא פלוני בחוב בגין מזונות קטינה שהוא אינו אביה", גוברים על עיקרון סופיות פסק-הדין (פסקות 33-36 לפסק-הדין).
המבקשת טענה כי שגה בית המשפט לעינייני מישפחה משביטל את פסק הדין למזונות, באופן שמלוא חוב המזונות שהצטבר במוסד לביטוח לאומי לתקופה שבין יולי 2004 ועד מאי 2015 הועבר אליה, וזאת חרף העובדה כי פעלה כדין ובתום לב בהגשת תביעתה למזונות נגד המשיב, פסק הדין למזונות ניתן כדין, מזונות הקטינה כבר "נאכלו" ומכאן שתוצאת פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה פוגעת בה באופן בלתי מידתי.
רוב חברי ההרכב (אב"ד השופט ג'יוסי אליו הצטרף השופט שרעבי) סברו כי יש לקבל חלקית את ערעורה של המבקשת באופן שייקבע כי הגם שפסק הדין למזונות בוטל, המבקשת תישא בחוב כלפי המוסד לביטוח לאומי לתקופה החל מיום מתן פסק הדין למזונות (28.7.2004) ועד למועד ידיעתו המוכחת של המשיב לראשונה על פסק הדין למזונות (ביום 8.5.2011, אז הומצא לו על-ידי המוסד לביטוח לאומי) וכי המשיב יישא בחוב החל מאותו מועד ועד ליום 26.5.2014.
...
לסיכום טוענת המבקשת, כי "נושא הטלת אחריות לתוצאות "תאונה משפטית" שאירעה בעקבות מחדלי בעל דין ו/או הימנעותו מלנהל הליך משפטי ראוי לדיון והבהרה על ידי בית המשפט העליון, גם במחיר הדיון ב"גלגול שלישי"".
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות, ללא צורך בקבלת תשובה.
סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2023 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

הגשת העירעור והעלאת השאלה המשפטית העומדת במוקד הדיון המערער הגיש ערעור על פסק הדין.
לצד אמצעי האכיפה נגד החייב במזונות חוקק כבר בשנת 1972 חוק המזונות, "שמטרתו לספק מזונות, אוויר לנשימה, למשפחתו של חייב מזונות שאינו עומד בתשלומים, אם בהעדר יכולת ואם משנמלט או נעלם החייב ואיננו" (עניין פלוני.
פסקה כ"ב; להרחבה בסוגיה ולתיקון בחוק בכל הקשור למאסרם של חייבים במזונות, ראו: ורדה שוורץ מזונות – הליכי גבייה בלשכות ההוצאה לפועל (2014)), נהנה המוסד מכוח סעיף 14(ב) לחוק מכל שאר "זכויות היתר" של הנושה בגין אי תשלום מזונות, מאחר שחוק המזונות "אינו מיועד לשמש כאמצעי מילוט אשר בעזרתו יוכל החיוב להעביר את חובו הפרטי אל הקופה הציבורית" (עניין קצקה.
בית הדין דחה את הטענות לגופן, בהסתמך על דברי המערער בעדותו (החיוב במזונות) ובדיון מקדמי (קזוז סכומים מהגימלה) ועל תדפיס ממערכת "כלים שלובים" של רשות האכיפה והגביה (להלן – התדפיס) שהוצג למערער בעת חקירתו (פתיחת תיק ההוצאה לפועל ללא המצאת התראה כדין).
ככל שלמערער טענות על פסק דין למזונות שניתן ללא ידיעתו, אפשר כי עומדת בפניו הדרך לעתור לערכאה המתאימה לביטול פסק הדין למזונות או להארכת המועד לערער עליו.
...
הנה כי כן דין הערעור בסוגיה המשפטית העקרונית של היחס בין צו חיוב בתשלומים לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל לבין זכות הקיזוז של המוסד לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות להידחות, וכך אף נדחה הערעור לעניין מתכונת יישומו של הקיזוז בעניינו של המערער.
בנסיבות המיוחדות של העניין, בהן לא הוצגה התמונה העובדתית לאשורה על ידי התובע הלא מיוצג בפני בית הדין האזורי ועובדות לכאוריות מסוימות התבררו לראשונה במהלך הדיון בערעור מצד אחד ולנוכח מאמצי השיקום של המערער העולים מהמסמכים הלא רבים שצורפו להליך, מהצד האחר, מצאנו לנכון להחזיר לפנים משורת הדין את הדיון בסוגית השיהוי המנהלי (בלבד) לבית הדין האזורי ולאפשר למערער להגיש כתב תביעה מתוקן בטענה כאמור, וזאת עד לא יאוחר מיום 30.11.2023.
סוף דבר - הערעור בסוגיה המשפטית העקרונית של היחס בין צו חיוב בתשלומים לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל לבין זכות הקיזוז של המוסד לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות ומתכונת יישומו של הקיזוז בעניינו של המערער נדחה.

בהליך עמ"ש (עמ"ש) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

השופט נפתלי שילה: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 23.6.22 (כב' השופט ארז שני בתלה"מ 48692-01-19) שקבל את תביעת המשיב והורה על ביטול שני פסקי דין למזונות שניתנו בשנת 1999 ובשנת 2002, מאחר שלא בוצעה המצאה כדין של כתבי התביעה למשיב.
אולם, במהלך ההליך בבית המשפט קמא המשיב זנח טענה זו, לא חקר כלל את המערערת בנושא זה (על אף שחלק מטענותיו בתביעה היו שיש לבטל את פסקי הדין לא רק מחובת הצדק עקב העידר המצאה אלא גם משקולי בית המשפט) ואף וויתר על זכותו לסכם טענותיו בטענה כי "די לי במסמכים שמסרתי" (עמ' 24 שורה 15).
...
לדבריו, עוד בשנת 1996 הוסכם בבית המשפט קמא כי המשיב ישלם מזונות לקטינה בסך של 300 ₪ לחודש בלבד וזאת בעקבות חתימת המערערת בבית הדין הרבני על נספח להסכם הגירושין משנת 1992 שבמסגרתו היא אישרה שקיבלה מראש את כל המזונות המגיעים לה עד שהקטינה תהיה בת 18 ונספח זה אושר ע"י בית הדין הרבני וניתן לו תוקף של פסק דין.
יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.
אני סבור שהתשובה היא שלילית.
יפים לעניינינו דברי בית המשפט ברע"א 1297/13 יהודה כהן נ' בנק לאומי סניף המלך ג'ורג' ירושלים (21.3.13): "פסק הדין המקורי נגד המבקש ניתן לפני יותר מעשרים שנה, בשנת 1992, ובסמוך לאחר מכן הוחל גם בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו. קשה לצפות כי שנים כה רבות לאחר מתן פסק הדין יידרש הצד שכנגד להידרש לטענות עובדתיות לגופו של עניין בכל הנוגע למחלוקת המקורית. על כך יש להוסיף שהמבקש לא פנה לביטול פסק הדין נגדו בהזדמנות הראשונה לאחר שננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, ולכאורה עשה כן באיחור ניכר". סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור ולקבוע שהמשיב לא הוכיח שקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד כה משמעותית, שעה שלפחות מאז שנת 2011 המשיב ידע אודות פסקי הדין והיה עליו להגיש את הבקשה בתוך 30 יום מאותו מועד.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו