ערעור על ביטול פסק בוררות בעניין סדרי עבודה בנמל אשדוד

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 19081-07-13 מדינת ישראל - הממונה על השכר המערערת 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה- האגוד הארצי לקציני הים 2. חברת נמל אשדוד בע"מ המשיבות בפני: הנשיא יגאל פליטמן, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה נציג ציבור (עובדים) מר שלום חבשוש, נציגת ציבור (מעבידים) גב' יודפת הראל - בוכריס בשם המערערת: עו"ד יעל ברלב בשם המשיבה 1: עו"ד אמיר בשה ועו"ד מורן סבוראי בשם המשיבה 2: עו"ד יעקב מלישקביץ' פסק דין

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (ת"ב 44734-04-13; הנשיאה אורלי סלע ונציגי הציבור מר יהודה דדון ומר לאון מיוני), אשר הורה על ביטולו של פסק בוררות מיום 12.3.13.

פסק הבוררות ניפתח במילים הבאות – "לפנינו בקשה בלתי רגילה... היא הוגשה במשותף בידי הצדדים ומהותה – שנתקן את פסק הבוררות שיצא מידינו ביום 27.6.2011... והתיקון המבוקש – שהפסק יותאם להסכם שחתמו הצדדים זמן לא רב לאחר מתן הפסק". בהמשך נקבע כי "בודאי שהצדדים רשאים לעשות הסכם קבוצי הסוטה מפסק בוררות שניתן בסכסוך ביניהם. הם רשאים לעשות כן רק כאשר ההסכם המאוחר נעשה בתום לב, כשנשתנו הנסיבות ולא כהתרסה כנגד פסק הבוררות – כפי שנעשה בעיניין שלפנינו... לדעתנו, חברה ממשלתית אינה רשאית לשלם מקופתה, שהיא קופה ציבורית, שכר עבודה בגין אי-עבודה של נתבים... אשר על כן אנו סומכים ידינו על גישתו של הממונה על השכר, שלפיה 'אין מקום לשנות או לתקן את פסק הבוררות מיום 27.6.11'. אנו דוחים את הבקשה". ההסתדרות הגישה לבית הדין האיזורי בקשה לביטול פסק הבוררות, מהטעם שהמוסד חרג מסמכותו; לא הכריע בשאלה היחידה שהובאה בפניו; ובמקומה הכריע בשאלה אחרת, שכלל לא הובאה לפתחו, ובכך פגע באופן בלתי מידתי באוטונומיה של הצדדים ליחסי העבודה הקבוציים.

במענה לטענות החברה מציין הממונה כי לא אצל למוסד את סמכותו החוקית אלא הודיע שיהיה מוכן לקבל את הכרעת המוסד; לגישתו, "הסמכות עדיין מצויה בידיו של הממונה... המאשר פרלימינארית את הכרעתו של המוסד", וככל שאין הדבר כך הרי שאין משמעות גם לפסק הבוררות הראשון "ולמעשה העניין כולו יחזור לבחינתו של הממונה". דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האיזורי ולכלל החומר שהוצג בפנינו, שוכנענו כי צדק בית הדין האיזורי בפסיקתו וכי פסק דינו ראוי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.

...

במענה לטענות החברה מציין הממונה כי לא אצל למוסד את סמכותו החוקית אלא הודיע שיהיה מוכן לקבל את הכרעת המוסד; לגישתו, "הסמכות עדיין מצויה בידיו של הממונה... המאשר פרלימינרית את הכרעתו של המוסד", וככל שאין הדבר כך הרי שאין משמעות גם לפסק הבוררות הראשון "ולמעשה העניין כולו יחזור לבחינתו של הממונה". דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולכלל החומר שהוצג בפנינו, שוכנענו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי פסק דינו ראוי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.

לאור האמור לעיל; כאשר הבקשה המשותפת מהווה הסכם בוררות חדש בין החברה להסתדרות אשר "תחם באופן ברור את השאלות שנותרו במחלוקת בין הצדדים" (רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ. החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה(4) 497 (1991)); כאשר בקשת הצדדים מהמוסד לתקן את פסק הבוררות הראשון "בהתאם להסכם" מלמדת כי לא ביקשו לפתוח מחדש את הסכסוך הראשוני ביניהם אלא להקנות תוקף להסכם הקיבוצי שהושג ביניהם; וכאשר הצורך לדון בהשבת המענק שנקבע בפסק הבוררות הראשון יוצא מנקודת מוצא כי פסק הבוררות הראשון אכן יתוקן כמבוקש (שאלמלא כן לא קמה עילה להשבת המענק) - שוכנענו כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי המוסד חרג מהסמכות שניתנה לו במסגרת הסכם הבוררות (סעיף 24(3) סיפא), וכן חרג מהסמכות שניתנה לו בהסכם הקמתו (סעיף 24(3) רישא).

סוף דבר: הערעור - על פסק דינו של בית הדין האזורי שעסק אך ורק בביטולו של פסק הבוררות - נדחה בזאת.

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע ת"ב 44734-04-13 09 יוני 2013 בפני כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה נציג ציבור (עובדים) – מר יהודה דדון נציג ציבור (מעבידים) – מר לאון מיוני המבקשת: הסתדרות העובדים הכללית החדשה- האגוד הארצי לקציני הים ע"י ב"כ עו"ד בנימין (בני) כהן ועו"ד מורן סבוראי המשיבים: 1.חברת נמל אשדוד בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נחום פיינברג ועו"ד יעקב מלישקביץ 2.מדינת ישראל- הממונה על השכר ע"י ב"כ עו"ד יעל בר לב פסק דין

המשיבה 1, חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן – המשיבה) מסכימה כי יש לבטל את פסק הבוררות.

וכפי שנקבע ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (פ"ד נז(6)605): "היתערבות שיפוטית בפסק הבורר הנה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול... על אחת כמה וכמה אין הוא בוחן שאלות אלה מקום שהבורר משוחרר מן הדין המהותי ואף מסדרי הדין והראיות. בית-המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא – אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר-תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור ועוד שורה של עניינים. גלישת הבקורת השיפוטית על פסק הבורר אל מעבר לעילות הבקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פקוח שפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות." מגמת בתי המשפט, אפוא, היא "...לקיים את פסק הבורר ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר" (ע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב(4) 605, 612 ור' גם רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד, פ"ד נט(5)1, 8 – 10; רע"א 7205/01 כפר **** נ' יעקב מיטרני, [פורסם בנבו]).

(1) לא היה הסכם בוררות בר תוקף; (2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4) לא ניתנה לבעל הדין היזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו; (6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10) קימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

בהקשר זה ראוי לאזכר גם את סעיף 26 לחוק הבוררות שכותרתו "סייגים לביטול הפסק", ולפיו - (א) בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עוות דין.

...

לאור האמור לעיל ולאור המסקנות אליהן הגענו ולפיהן לא היה קיים סכסוך בין הצדדים והמוסד לא הכריע בעניין היחיד שנמסר להכרעתו וכן הכריע בעניין אשר לא נתבקש ולא הוסמך לדון בו – אין מנוס אלא לקבוע שפסק הבוררות בטל.

שקלנו האם יש מקום, כמצוות סעיף 26 לחוק הבוררות, להחזיר את פסק הבוררות למוסד על מנת שיתקן אותו כפי שהוסמך בהסכם הבוררות שהוגש לו, אולם לא מצאנו שיש בכך תועלת לאור קביעתנו שלא קיים סכסוך בין המבקשת למשיבה לאחר שחתמו על ההסכם הקיבוצי.

סוף דבר – הבקשה לביטול פסק הבוררות מיום 12.3.13 מתקבלת.

כן התבקש בית הדין לבטל את פסק הבורר ולהוציא צו מניעה האוסר על המשיבים להמשיך ולנהל מו"מ קבוצי בנוגע לנמל אשדוד, ו/או לחתום על הסכם קבוצי או לפעול לרשומו או יישומו עד לאחר החלטה בתיק העקרי.

ביחס להליכים המתנהלים בפני טרבונל פנימי שהוא פרי הסכמת הצדדים מדיניות ההתערבות היא מצומצת בפרט שמשמדובר בהחלטה להתערב בהחלטת בורר בסעד זמני כאשר הבוררות נמשכת בנסיבות מקרה זה. המשיבים הוסיפו כי הבקשה עוסקת בסדרי בחירות לועדי עובדים ובהוראות תקנון וועד עובדים, נושאים המצוים בליבת מומחיותה של רשות השיפוט בהתסדרות אשר לא אחת נקבע כי היא המקום העדיף להכריע בסוגיות אלה.

כן נקבע כי כאשר מתקיימת אחת מעילות הביטול המנויות בחוק, רשאי בית הדין בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הבוררות, שלא לבטל את פסק הבורר אם שוכנע כי לא נגרם עוות דין:" טעות כשלעצמה אינה עילה להתערבות בפסק. מדיניותו של חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, היא לעודד את מוסד הבוררות ולמעט בהתערבות בפסק הבורר. אם לא נאמר אחרת בשטר הבוררות, אין הבורר חייב לפסוק על-פי הדין, אף לא לנמק את החלטתו. פסק בורר אינו עומד למבחן בית המשפט כפסק-דין של ערכאה ראשונה העומד למבחן ערכאת ערעור. המחוקק צימצם את עילות ההתערבות רק לאלה המנויות ברשימה הסגורה שבסעיף 24. טעות של הבורר אינה אחת מהן, אף לא טעות על פני הפסק, שהייתה עילה לביטול על-פי פקודת הבוררות. יתרה מכך, אפילו בהתקיים עילה מהעילות שבסעיף 24, מורה סעיף 26(א) כי בית המשפט רשאי שלא לבטל את הפסק אם הוא סבור שלא נגרם עוות-דין" (ראו- ע"א 3439/90 ד. ד. ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה, מה(3) 337 (1991)).

...

כך , נקבע בעניין רע"א 4839/15 **** מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, (פורם בנבו, 1.12.2015)] כי:"טענות מעין אלה ישמעו: "במקרים הנדירים, שבהם העובדות המגבשות את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו נתגלו רק לאחר מתן פסק הבוררות, ולא ניתן לתלות את הסיבות לכך בבעל הדין, ואף לא ניתן לומר כי הוא יכול היה לגלות את המידע באמצעות בדיקה סבירה, הדרך להעלות את הטענה פתוחה גם לאחר מתן פסק הבוררות [אוטולנגי, 1116]". בנסיבות המקרה אשר לפנינו לא הובאה כל ראיה ולו לכאורה , מלבד אמרה כללית לפגיעה בכללי הצדק, המצדיקה ביטול הפסק בשל עילה זו. לא הוכח כי נפגעו כללי הצדק הטבעי ולא הועלתה טענה בדבר גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן למבקשים, או כל נימוק אחר מכוח סעיף זה לפיכך, דין הטענה להידחות.

סוף דבר לאור ההלכה הפסוקה , על פיה יתערב בית הדין ויורה על ביטול פסק בוררות אלא במקרים המחייבים זאת מתוך רשימה סגורה של מקרים, סבורים אנו כי יש להעניק למוסד הבוררות מעמד יציב ואיתן גם במקרים בהם צד אינו מסכים עם אמירת הבורר.

משלא מתקיימת עילה מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, הבקשה להתערבות בפסק הבורר על כל ראשיה, נדחית.

בית משפט השלום באשדוד ת"א 1206/08 פלדמן נ' אשור ואח' ת"א 1702/09 בר-עם עמבר בע"מ נ' פלדמן ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט יהודה ליבליין המבקש ע"י ב"ע עו"ד ש' הלוי מטיס פלדמן המשיבים ע"י ב"כ עו"ד ד' אביטל 1.עו"ד אשר אשור 2. בר-עם עמבר בע"מ פסק דין

התביעות המבקש בתביעתו (ת.א. 1206/08) טען, כי הולך שולל על-ידי עו"ד אשור (המשיב 1), שכן הוא ביקש מעו"ד אשור, אשר ייצג אותו בעניינים שונים, כי יקים עבורו חברה שתהווה נאמנה במסגרת היתקשרות שבינו לבין חב' ארנסון, בנוגע להקמת מסילות בפרוייקט נמל הכרמל (להלן – "פרוייקט נמל הכרמל").

אלא שבפועל, כך עפ"י הנטען בכתב התביעה, עו"ד אשור במירמה פעל באמצעות החברה עבור עצמו, והפך את הכנסותיה להכנסותיו שלו, וזאת למרות שהשירותים בפרוייקט הוענקו באופן בלעדי על-ידי המבקש, שהוא בעל הנסיון וההכשרה הנדרשת לצורך ביצוע עבודות הנחת המסילות.

ראה בעיניין זה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בה"פ (ת"א) 1016/06 נשיא נ' נשיא (פורסם ב"נבו" 7.5.2009)), שם נקבע: "שלא כבית-משפט לערעורים, המעביר שבט ביקורתו על פסק-דין של ערכאה נמוכה יותר, מופעלות אמות מידה שונות על ידי בית-משפט, הדן באישורו או בביטולו של פסק-דין בוררות; במקרה האחרון מוגבל כוחו של בית המשפט לרשימת העילות המפורטות בסעיף 24 הנ"ל, שהיא רשימה סגורה. עקרון זה כשלעצמו נכון הוא, ואין לתקוף פסק בוררים בטענות האופייניות לערעור, שכן בדונו בבקשת ביטול או אישור אין בית המשפט יושב כבית-משפט לערעורים על פסקו של הבורר (ר' לכך: ע"א 594/80 הרצל אליאב נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח פ"ד לו (3), 543, 546-547 (1982) ; ראה עוד: רע"א 1260/94 תמר בן חיים נ' אבי חן בע"מ, פ"ד מח(4) 826 (1994) ; רע"א 6187/93 לה"ב לישכת העצמאים בישראל נ' יעקב ורקר ואח' (פורסם בנבו, 24.3.1994).

ברע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933 (2003), נפסק בעיניין זה כך: "על-פי הסדר הדיוני הרגיל, על פסק-דין של ערכאה דיונית מוקנית לבעל-דין, דרך כלל, זכות ערעור. סעיף 38 לחוק הבוררות, המגביל את הבקורת הערעורית על החלטתו של בית-משפט לפי חוק הבוררות לערעור ברשות בלבד, הנו חריג מהסדר הרגיל. חריג זה אינו מיקרי; הוא משקף היתייחסות ערכית למוסד הבוררות ולמקומו הראוי במערך המנגנונים השפוטיים המוכרים להכרעה בסכסוכים.

...

המבקש, בבקשה שהפנה לבורר, לא העלה כל טענה בהקשר להעדר הנמקה תמציתית ביחס להכרעתו בסעיפי המשנה הנדונים, וגם בכך תמיכה למסקנה שטענה זו אין בה תוכן ממשי.

דין הבקשה להידחות.

אשר על-כן, הבקשה לביטול פסק דינו של הבורר נדחית, ובקשת המשיבים לאישור פסק הבורר מתקבלת.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ס"ק 17265-06-22 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי בפני: כבוד השופט יעקב אזולאי נציג ציבור (עובדים) – גב' אליזבט סקירה - טל נציג ציבור (מעסיקים) – גב' ציפי בר נוי המבקשת: חברת נמל אשדוד בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יעקב מלישקביץ' ו/או גיל שמואל –אוזן המשיבה: הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי ע"י ב"כ עוה"ד מוריה גליק פסק דין

צוין כי במסגרת העירעור על פסק הדין (תיק עס"ק 14219-01-17, עס"ק 15343-01-17) נטענו טענות זהות על ידה, זאת בנגוד לעמדותיה בהליך זה. המבקשת מדגישה כי מעולם לא ביקשה להכתיב דרישותיה למשיבה אלא כל רצונה כי האחרונה תשתף עימה פעולה בקיום המנגנונים המוסכמים הקבועים בהסכמי העבודה, לרבות בדרך של פנייה להכרעת בורר חצוני מוסכם בהעדר הסכמה.

עוד טוענת המשיבה, כי במסגרת הסכמי 2021, אשר מהוים את אחת הרפורמות הגדולות והמשמעותיות ביותר במשק הישראלי, נערכו מחדש סדרי העבודה בנמל ושונו תקני העבודה בתחומים שונים.

לסברתה, המבקשת מעוניינת להעביר את הסוגיות שבמחלוקת להכרעת בורר חלף מו"מ וזאת כדי לבטל את מעמדה של נציגות העובדים.

" בהתאם להחלטת בית הדין מיום 18.7.16 בתיק ס"ק 34208-07-16 נקבע בין היתר כדלקמן: "18.... אנו סבורים כי הדרך הנכונה, בנסיבות העניין הספציפי היא לכנס מועצת ייצור, בהתאם למתווה הקבוע בהסכמים הקבוציים החלים על הצדדים ולקבוע את תקני כוח האדם הנדרשים לעבודה האמורה..." במסגרת הודעת העירעור על פסק הדין הנ"ל טענה המשיבה את הטענות הבאות (ראו נספח ב' לבקשת המבקשת מיום 6.7.22): "24. במסגרת מועצת הייצור נערכת עבודה מקיפה, מקצועית, משותפת ביחס לסוג המטען הנידון על בסיסה מתקבלות החלטות הנוגעות למספר התקנים, לשעות העבודה, לאופן העבודה, לפרמיות, לנורמות וכו' – הכל בהתאם להוראות המפורטות והמפורשות הקבועות ב'תקנון מועצת ייצור משותפות'.

...

ביחס למערכות והטכנולוגיות החדשות: מדלה נייח ומדלה נייד לפריקת מטענים וטכנולוגיית OCR אנו קוראים את הצדדים לקיים הידברות ולהגיע להסכמות, תוך שמצאנו להפנותם לסעיף 10.

" סוף דבר: על יסוד המפורט בהחלטתנו לעיל, מוחלט כדלקמן: ביחס למטעני מתכות וצוות גוררים להעברות - משאין מחלוקת כי מדובר במערכות קיימות, הצדדים מתבקשים לכנס מועצת ייצור בהתאם למתווה הקבוע בתקנון מועצות הייצור המשותפות (ובכלל זה הוראות סעיף ו' לתקנון ביחס ליישוב מחלוקות), המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם קיבוצי 2001.

על מנת שלא להעמיק את המחלוקת שבין הצדדים וכדרכנו בהליכים מסוג זה, לא מצאנו להורות על הוצאות.