ערעור על ביטול נכות זמנית וקביעת נכות צמיתה

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 5188-07-22) בו נדחה עירעורו של מר ממן (להלן - המבקש) על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 17.5.2022, אשר היתכנסה מכח פסק דין מחזיר.

בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לועדה שתפעל כדלקמן (להלן - פסק הדין המחזיר): "1. הועדה מתבקשת לשקול החלטה מחדש תוך היתייחסות למימצאי ה-CT עמ"ש מותני מיום 7.7.20 וכן תוך היתייחסות לאמור במכתבו של לב גלוזמן, רופא תעסוקתי, מיום 24.06.21 [להלן - הרופא התעסוקתי ו-מכתב הרופא התעסוקתי, לפי העניין – א.א.] ולמגבלות אותן הוא מיפרט כדוגמת הצורך בעבודה ללא הרמת משאות כבדים, ללא כיפופי גב מרובים, ללא עמידה ממושכת, ולהבהיר האם לאור האמור, אין מקום לקבוע למערער נכות זמנית לתקופה ארוכה יותר מזו שקבעה, בין היתר, בהיתחשב בתקופת כושר העבודה עליה ממליץ ד"ר גלוזמן. כמו כן, לאור האמור במכתבו של ד"ר גלוזמן, הועדה מתבקשת להבהיר האם אין מקום לקביעת נכות צמיתה, ולו תחת פריט ליקוי 35 לתקנות המקנה נכות מקום בו קיימת השפעה על כושר הפעולה הכללי.

עוד טוען המבקש כי ביטול הנכות הזמנית אינו עומד בהלימה להחמרה במצבו.

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 5188-07-22) בו נדחה ערעורו של מר ממן (להלן - המבקש) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה) מיום 17.5.2022, אשר התכנסה מכח פסק דין מחזיר.

בחלוף חצי שנה (שלושה חודשי דמי פגיעה ושלושה חודשי נכות זמנית) החליטה הוועדה, לאחר עיון בממצאי בדיקת ה-CT ששיעור הנכות שיש לייחס לתאונה הוא 0% והבהירה שכאב הגב מקורו "בממצאים שאינם טראומתיים כך שלא ניתן לייחס אותם לתאונה הנדונה". הנה, ברי כי הוועדה התייחסה אל בדיקת ה-CT. מסקנת הוועדה היא מסקנה רפואית המצויה בשיקול דעתה.

משהגיעה הוועדה למסקנה כי הממצאים בבדיקת ה-CT מקורם בבלטי דיסק שאינם קשורים לתאונה, הבהירה כי אין לטעמה מקום להאריך את תקופת הנכות הזמנית שנקבעה למבקש כך: "התובע קיבל דמי פגיעה לשלושה חודשים – תקופה ארוכה יחסית לתוצאות הפגיעה ובנוסף קיבל 10% זמניים עד ליום 31.3.21". מדובר בקביעה מקצועית-רפואית שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. הוועדה התבקשה להבהיר האם אין מקום לקבוע נכות צמיתה, בגין השפעה על כושר הפעולה הכללי, לפי פריט ליקוי 35.

יחד עם זאת, משהגיעה למסקנה כי הליקוי שנותר מקורו במצב שאינו קשור לתאונה, ברי מדוע לא עשתה כן. לאור האמור, הבקשה נדחית.

לפני ערעור על החלטה הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), שהיתכנסה בעיניינו של המערער ביום 29.1.17, ואשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה של 10% נכות לפי סעיף 9 1 ג' I, בגין אוטם שריר הלב מיום 19.12.12.

בתאריך 10.10.16, קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון למערער נכויות זמניות וכן קבעה נכות צמיתה בשיעור 25%, מתוכה נכתה 15ֵ% בגין מצב קודם.

במסגרת מכתב זה הודיע המשיב למערער על האפשרות לבטל העירעור, שאז הוועדה הרפואית לעררים לא תמשיך בעבודתה ואחוזי הנכות שנקבעו בועדה מדרג ראשון יעמדו על כנם.

...

אין בידי לקבל את טענת המערער כי עצם פרוט סעיף הליקוי וגובה אחוזי הנכות אותם מצאה הועדה כמשקפים לדעתה את מצבו של המערער, יש טעם לפגם, בוודאי שלא עילה לפסילתה של הוועדה.

לטעמנו, גילוי דעתה המגובשת של הועדה למערער על מנת שיוכל להתייעץ ולהביא לפני הועדה בדיקות נוספות או חוות דעת שיכול ויביאו לשינוי בדעתה, יש משום מהלך ראוי ומבורך.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

עיקר טענות המערער שגתה הועדה עת ביטלה שלא כדין את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 13.12.2019, אשר קבעה נכות יציבה בשיעור של 5% בגין הצלקת.

בנסיבות המקרה, משהצדדים לא ערערו על הנכות כאמור, ומשהמערער לא הוזהר כי ישנה אפשרות שתופחת דרגת הנכות בגין הצלקת, לא הייתה מוסמכת הועדה לפתוח מחדש עניין זה ולקבוע כי אין למערער נכות בגין הצלקת.

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בהילכת רונן: "... נראה כי לא ניתן לפרש את החלטת הועדה הרפואית לעררים האמורה, כנטען על ידי המערער, ככזו הטומנת בחובה דרגת נכות יציבה בתחום הפנימי ודרגת נכות זמנית בתחום הנפשי. זאת ולו מן הטעם הפשוט שחישוב אחוזי נכותו הכוללים של המערער נעשו שלא על פי המתחייב מהוראות הדין בקשר לנכות יציבה. ונבהיר.

...

דינן של טענות המערער בעניין הצלקת – להידחות.

נמצאנו למדים כי באופן שבו קבעה הוועדה את דרגת נכותו של המערער, היא פעלה מתוקף סמכותה לפי סעיף 119 לחוק, המאפשר לה לקבוע "דרגת נכות שאינה יציבה, אף בשיעור העולה על הקבוע במבחנים". נמצא איפוא כי אף לא ניתן לפרש את החלטת הוועדה ככזו הטומנת בחובה נכות יציבה למערער בתחום הפנימי.

בהקשר זה אציין, כי בסיכום הביקור מיום 15/9/2020 ציין ד"ר מזאריב כי לא נמצא ממצא חריג בבדיקת ה- CT מוח שבוצעה למערער, וזאת בדומה לקביעת הוועדה בעניין זה. סיכומו של דבר, נוכח כל האמור לעיל, והואיל ונפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה במישור האורתופדי, ובהתאם להסכמות הצדדים בעניין זה, כפי שעלו בדיון שהתקיים ביום 2/6/2021, הריני מורה על קבלת הערעור בחלקו ובמישור האורתופדי בלבד.

בנוסף, נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 25% מיום 6.4.11 ואילך.

בהחלטת ועדת העררים מיום 16.5.16 צוין: " לאור זאת הנכות כפי שנקבעה בועדה מדרג 1 אינה תואמת את מצבו והיא 10% עפ"י ס'9 (1) ג 1 מ 6.4.11 ועד 28.2.15 .............. לאחר ההרחבה של הנגע נשוא האוטם נכותו היא 10% לפי ס' 9(1) ג 1 לצמיתות....הנכויות הזמניות כפי שנקבע בדרג 1 .......כיוון שהועדה מתכוונת להוריד את נכותו הועדה לא מסכמת את הדיון ומאפשרת לו להשיג את השגותיו." בהמשך נשלח למשיב מכתב ע"י המל"ל לפיו : "וועדה רפואית לעררים ..שוקלת אפשרות להקטין את דרגת הנכות שנקבעה לך ע"י הוועדה הרפואית הקודמת... בטרם תיתקבל החלטה סופית, ניתנת לך האפשרות להמציא לוועדה, תוך 30 יום, מסמכים והוכחות לחזוק טענותיך כנגד ההחלטה. כמו כן, הנך רשאי להודיע לנו על ביטול העירעור. במקרה כזה לא תמשיך הוועדה לידון בעירעור ואחוז הנכות שנקבע ישאר ללא שינוי...". המשיב הוזמן להופיע בפני ועדה רפואית לעררים ביום 25.7.16 אך לא התייצב לדיון הנ"ל בפניה, כמו גם לדיון שנקבע ליום 20.3.17 .

...

אני סבורה כי בין אם יקבע שנפל פגם בהליך, ואכן יש מקום לתמיהה באשר לסייפא ההחלטה ( המאפשרת הגשת השגה) למול הקביעה הבלתי משתמעת של הוועדה עצמה בנוגע לנכות העדכנית, ובין אם נראה בכך שינוי נסיבות לאור העיון בחומר הנוסף שהוגש לוועדה, הרי הקביעה החד משמעית בדבר שינוי שיעור הנכות, אם אין בו שינוי פוזיטיבי (לאור הסייפא של ההחלטה כאמור ) הרי הוא מקים למצער עילה להבאת ראיות לסתור.

סיכומו של דבר, דין הבקשה, בנסיבות המקרה דנן, להתקבל, מאחר ששוכנעתי שהמבקשת עמדה בנטל לשכנע ולהראות כי יש מקום להיעתר לבקשתה להביא ראיות לסתור.

אני ממנה בזאת את פרופ דן צבעוני כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום הקרדיולוגי.

בקשת רשות העירעור המוסד הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה. עיקר טענות המוסד נוגעות לקביעת בית הדין האיזורי בפסק דינו לפיה החלטת הועדה לאי קיום נכות בצואר בטלה וכי על המשיב לפעול לזימון המשיבה לבדיקת נכות בצואר בתום זמניות בועדה מדרג ראשון.

וזאת מן הטעמים הבאים: התחום האורתופדי - הליקויים בתחום זה, לרבות הליקוי בצואר, נדונו ונדחו במסגרת פסק הדין המחזיר השלישי, שבהיעדר ערעור עליו הפך לחלוט; בית הדין האיזורי פירש בצורה שגויה את פסק הדין המחזיר השלישי כלא חל על הצואר; בית הדין נעדר כל סמכות לבטל קביעות רפואיות ואף להורות על כנוס הדרג הראשון בתום זמניות.

היועץ הראומטולוגי סבר שלמשיבה נותרה נכות צמיתה, אך שלא ניתן ליחס את כולה לתאונה אלא לתאונה קודמת משנת 2016; היועץ הראומטולוגי היתייחס לנכות זמנית בלבד, וקבע שבתום הנכות הזמנית על הועדה לקבוע את נכותה הצמיתה של המשיבה.

...

יחד עם זאת, משעניינה ממילא חוזר לוועדה ולמען הסר ספק בכל הנוגע לפירוש החלטת הוועדה ובהינתן שהגם שהוועדה התייחסה לצילום הצוואר אין בפרוטוקול ביטוי לבדיקה גופנית של הצוואר - מצאנו לנכון להורות לוועדה להתייחס במפורש לנכות המשיבה בצוואר לתקופה שמיום 1.6.16 ואילך.

סוף דבר - הערעור מתקבל באופן חלקי ביחס לליקוי בצוואר.

אשר לפיברומיאלגיה, הערעור נדחה, ופסק הדין האזורי, בנוגע לליקוי זה, נותר על כנו.