ערעור על ביטול מכרז להקמת מסילת רכבת

בשם המבקשת: עו"ד ארז איקולסקר בשם המשיבה 1: עו"ד ניר שמרי; עו"ד דוד חדד בשם המשיבה 2: עו"ד גלעד וקסלמן; עו"ד ניר רבר; עו"ד דנה קאשי; עו"ד נדב דורון ][]החלטה ] בקשה שהוכתרה "כבקשה למתן צו ביניים" בה התבקשה עצירת הליכי מיכרז שפירסמה המשיבה 1 (להלן: הרכבת), וזאת עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ר' אמיר), בעת"מ 10572-10-20 מיום 15.11.2020.

עניינו של ההליך במיכרז להקמת מסילת רכבת אשר תחבר את "נמל דרום" המתוכנן בעיר אשדוד לרשת המסילות הארצית, לצורך הובלת מטענים אל הנמל החדש וממנו.

עוד קבע בית המשפט כי בשל אי הבהירות שנלוותה למכרז, כפי שגם עלה מההצעות השונות שהוגשו על ידי המציעות, וכן בהיתחשב בהתחייבות הרכבת לפרסם את כלל ההצעות הכספיות במיכרז, ההחלטה על ביטולו סבירה ולא מגלה עילה להתערבות.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

עם זאת, בנסיבות העניין, בשים לב לאינטרס הציבורי שעל הפרק; השלב בו מצוי המכרז החדש; והשינוי בנקודת האיזון בין האינטרסים של הצדדים בעקבות דחיית העתירה שנדונה בבית המשפט קמא – איני מוצא להיעתר למבוקש.

אי לכך, הבקשה נדחית.

בעירעור שהוגש לבית המשפט העליון ע"א 8468/16 רכבת ישראל בע"מ נ' אליאס (להלן: "עניין אליאס בעליון"), ניתן פסק דין על דרך הפשרה ונקבע, כי מבלי שהרכבת מודה בטענות התובעים ובהנתן הצהרות הרכבת בדבר שלל הפעולות בהן היא נקטה ונוקטת, בהתאם לחוק למניעת העישון, ובהנתן העובדה כי יעוד הכספים הוא למטרה חיובית, חויבה הרכבת להפקיד בקופת הקרן שהוקמה מכוח החוק סך של 4 מיליון ₪, תחת החיוב שעמד על סך של 6 מיליון ₪, אשר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

לביסוס טענתו, הפנה המבקש למכרזים למתן שירותי מוניות בלעדיים לתחנת הרכבת, אותם פירסמה הרכבת, במסגרתם הגדירה הרכבת בחוזה את "תחנת הרכבת" הנמצאת ברשותה ככוללת גם את הכבישים המובילים אליה.

זאת ועוד, המבקש צירף לכתב סיכומיו ראיה חדשה (נספח א', סעיף 47 לכתב הסיכומים) וכן הוסיף עילת תביעה חדשה הנסבה על הפרת חובה החקוקה בפקודת מסילות הברזל [נוסח חדש], התשל"ב-1972.

הרכבת דחתה את טענות המבקש כי נמצאה כמי שהפרה את הוראות החוק וחזרה והפנתה לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון, במסגרתו בוטל פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי.

הרכבת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 8468/16) והמבקשים בעיניין אליאס במחוזי הגישו ערעור שכנגד, ביחס לגובה הסכום שנפסק כפצוי לקבוצה הייצוגית.

...

יתר על כן, פרשנות יצירתית לנושא ה"שטחים הנוספים", אשר באה מפי ב"כ המבקש, כבסיס לאבחנה בין פרשת אליאס לענייננו זה, אין בידי לקבל.

המחוקק לא הוסיף ואמר דברו לגבי מגרשי חניה המצויים בסמוך לתחנת הרכבת, ועל כן אין להחיל על שטחים אלו את הוראות החוק ובהתאם את אחריותה של הרכבת לאכוף הוראות החוק בשטחים אלו, גם אם הם מוחזקים על ידה, מכוח הסכם חכירה מרמ"י. לאור כל האמור לעיל, הרי שגם לגופו של עניין, אין לי אלא לקבוע כי בקשת האישור איננה עומדת בתנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות; לא הוכחה עילת תביעה אישית; לא הונחה תשתית לקיומה של אפשרות סבירה שבקשת האישור תוכרע לטובת הקבוצה.

סוף דבר בהינתן כל האמור, לא נותר לי אלא לדחות הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית – הן מטעמים של מעשה בית דין והן לגופו של עניין.

רקע ופסק דינו של בית משפט קמא בשנת 2004 פירסמה רכבת ישראל מיכרז צבורי לבצוע עבודות תשתית לצורך הרחבה ושדרוג מסילת הרכבת שבין נען לבאר שבע.

על פי תנאי החוזה היה על החברה לבצע את הפעולות הבאות: עבודות עפר, עבודות מצעים ותשתיות, עבודות בטון ובטון מזויין, העתקת מטרדים, הקמת גשרים וטפול במסילות נטושות (להלן: "עבודות התשתית").

טענות רכבת ישראל רכבת ישראל הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בעירעור – היא הבקשה שלפניי.

הטעם לכך, הוא שאין המדובר במצב בלתי הפיך היה והמבקש-מערער יזכה בערעורו ופסק הדין יבוטל (ראו, מיני רבים: בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי, פ"ד מ"ג(2) 172, 174 (1989); ע"א 3361/15 טיטלבאום נ' שפירא, פסקה 17 (22.7.2015); ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה, פסקה 18 (2.3.2017)).

...

על פי רוב, הנטייה בפסיקה היא שלא להיעתר לבקשות עיכוב ביצוע פסק דין המורה על תשלום סכום כסף.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי בנסיבות המקרה קם חשש למצב "בלתי הפיך" במובן זה שרכבת ישראל עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי קיים ספק בדבר האפשרות שתעמוד לה לתבוע השבה מהחברה אם ערעורה יתקבל.

הבקשה מתקבלת איפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5165/20 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. עיזבון המנוח אמין מנהאל מנסור ז"ל 2. מנהאל מנסור 3. מנסור אמין מנסור 4. אשרף מנסור 5. שמס מנסור 6. אדהם מנסור 7. החברה לשמירת נכסי א.מ.ב. בע"מ 8. משתלות מנסור יבוא ושיווק בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל – משרד התחבורה 2. כביש חוצה ישראל בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 23.6.2020 בת"א 10536-07-18 שניתנה על ידי כב' השופטת שרון גלר בשם המבקשים: עו"ד בעז בן צור; עו"ד נמרוד כנפי בשם המשיבה 1: עו"ד גלעד קאלך בשם המשיבה 2: עו"ד דוד כחלון ][]החלטה

להלן: "המדינה") חלקים מקרקעותיהם של המבקשים לצרכים צבוריים שונים, ובכלל זה הקמת תשתיות אנרגיה ותחבורה, לרבות הקמת מסילת "רכבת העמק" (להלן: "המסילה") והמקטע הצפוני של כביש חוצה ישראל (המצוי תחת אחריותה של המשיבה 2.

בתוך כך, ציין כי הסכם העקרונות כולל התחייבות כלפי המבקשים להקמת המחלפון, כמו גם התחייבות להקמתם של הרמזורים בצומת קישון והמחסום בסמוך למסילה, אשר יבוטלו אך לאחר הקמת המחלפון.

...

בענייננו, על אף שהגיע בית המשפט קמא למסקנה כי המבקשים הניחו תשתית ראייתית מספקת לקיומה של עילת תביעה, מצא בסופו של דבר כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה לסעדים זמניים.

בנסיבות העניין, ועל רקע מעמדו של שיקול מאזן הנוחות, מסקנה זו סבירה בעיני ולא מצאתי יסוד להתערב בה. אומנם, מבלי לקבוע מסמרות, קיים יסוד להניח כי דחיית הבקשה לסעדים זמניים עלולה להסב נזקים למבקשים.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

]השופט נ' הנדל: מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 10572-10-20 (כב' השופט ר' אמיר), שעניינו ביטול מיכרז צבורי להקמת מסילת רכבת.

...

סוף דבר, דין הערעור להידחות.

לא שוכנעתי כי בנסיבות המקרה החלטה זו מצדיקה התערבותו של בית משפט זה על פי עילות ההתערבות בהחלטות מנהליות.

לפיכך, גם תחת ההנחה המקלה עם המערערת דין הערעור להידחות.