מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על ביטול החלטת היועמ"ש בדבר פנסיה תקציבית

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנתבע פעל בהתאם להחלטה זו והגיש בקשה נפרדת בתנ"ג 24701-02-19 (להלן: בקשת האישור, נספחים ג-ה לתצהיר הנתבע).
הנתבע ערער על פסק הדין, עירעורו נדחה (ע"א 7915/21, פסק דין של השופט גרוסקופף).
מספר לא מבוטל של הילכות חזרו והדגישו את הערך החשוב לשם טוב.
לצורך קביעה זו אביא כלשונם את האמור במכתב: "עד לפני כחודשיים הייתי יו"ר דירקטוריון אורט ישראל, תפקיד שמילאתי ללא שכר ו/או תמורה כספית כלשהיא. במהלך שנות כהונתי כיו"ר התרעתי על רמות השכר הגבוהות של המנכ"ל והבכירים ברשת אורט, אך ללא הצלחה... לאורך הזמן הוצגו לדירקטוריון ע"י המנכ"ל חוות דעת "מוזמנות" לפיהן אורט אינה כפופה לממונה על השכר, ואינה חייבת בקבלת אישור כלשהוא על שכר הבכירים, מה שלא סביר בהיתחשב כי רשת אורט נתמכת ע"י תקציב המדינה.
בנוסף גם נקבע שעיון בתסקיר הפנימי של החברה מיום 8.7.2022 לרבות אישור היועמ"ש של אורט עו"ד ינובר וחוות דעת הבודק, אשר הנתבע לא היתנגד למינויו, ולא השיג על תהליך עבודתו ומסקנותיו מצביעים על כך שגם חברי הדירקטוריון ידעו אודות הסדר זה (סע' 36, 65, 66 לפסק הדין).
אך גם ללא הסכמתו מאחר וכאמור טענות בסוגית הפנסיה נשמעו ובית המשפט היתייחס אליהם במסגרת פסק הדין, והיות וערעורו של הנתבע נדחה, קיים השתק פלוגתא ביחס לסוגיה זו ואין מקום לשוב ולדון בה במסגרת הליך זה (ע"א 247/66 קלוז'נר נ' שמעוני כב(2) 561).
איזון האמור לעיל מובילני למסקנה שיש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 8,000 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 8,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 26.9.19, ובתוספת אגרה עפ"י הסכום שנפסק (נוכח הפער בין סכום התביעה לתוצאה – ת"א 8750-03-18 אלחרר נ' נוף לים עכו בע"מ (נבו 11.5.2021), לרבות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
...
ההפך הוא הנכון; עיון בפסק הדין מוליד את המסקנה שחלים כל אחד מסעיפי המשנה של סעיף 16(ב) לחוק.
מכאן שדין הגנות הנתבע להידחות ויש לדון בשאלת הפיצויים.
איזון האמור לעיל מובילני למסקנה שיש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 8,000 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 8,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.9.19, ובתוספת אגרה עפ"י הסכום שנפסק (נוכח הפער בין סכום התביעה לתוצאה – ת"א 8750-03-18 אלחרר נ' נוף לים עכו בע"מ (נבו 11.5.2021), לרבות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2018 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה פתח דבר האם רשאי עובד לבחור מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה, והאם מוטלת חובה על מעסיק לבטח את עובדו במסלול ביטוח פנסיוני הכולל ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, אלו השאלות המובאות לפתחנו בהליך זה, במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע, בשבתו באילת (סע"ש 29275-03-13; השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור גב' אורטל חי ומר מישל אלקסלסי) בו נדחתה תביעתה של המערערת לתשלום בגין אי זכאותה לפצוי על אובדן כושר עבודה (להלן גם - כסוי בגין נכות או מוות).
המערערת החליטה על דעת עצמה להצטרף לפוליסת ביטוח מנהלים ביודעה כי היא אינה מבוטחת בפנסיית נכות; ככל שנגרמו למערערת נזקים ממוניים הרי שהאחריות על נזקים אלה מוטלת על סוכן הביטוח שערך את פוליסת הביטוח.
מגדל סבורה כי יש לקבל את עמדת היועמ"ש ולפיה לעובד אוטונומיה לבחור את הרכבי המוצרים הפנסיוניים שלו, לרבות הזכות לבחור שלא לרכוש ביטוח אובדן כושר עבודה, ולהפנות תקציב זה לרכישת רכיבים אחרים המתאימים למצבו.
יצוין, כי בשולי הדברים, אך לא בשולי החשיבות, היתייחס היועמ"ש במסגרת תגובתו גם לנושא הנגשת המידע בכל הנוגע לבחירת האפיק הפנסיוני על ידי העובד, כאשר לעמדתו אין מקום לידרוש מעורבות של המעסיק בבחירות שמבצע העובד, לרבות באמצעות מימון ייעוץ פנסיוני.
ביום 28.1.2008 תוקן חוק הפיקוח (תיקון 3 לחוק), כאשר מטרתו המרכזית של התיקון הייתה ביטול קופות הגמל ההוניות והפיכת כלל המוצרים הפנסיונים לקצבתיים.
...
אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את הערעור.
סוף דבר הערעור נדחה.
בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום ליתן צו להוצאות כנגד המערערת.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

עמדה זו קיבלה חזוק גם מהנחיות היועמ"ש במשרד האוצר אשר הועברו להנהלת בתי המשפט בשנת 2011 בגין מקרה משנת 2009[footnoteRef:6].
בכל מקרה יוטעם כי חוות הדעת הייתה מבוססת בעיקר על הפרקטיקה הקיימת שכאמור מצאנו אותה שגויה, היא לא נסמכה על דברי ועדת הכספים כפי שהובאו לעיל, והיא לא דנה בפרשנות לשונה המפורש של סעיף 9ב' להחלטת הגימלאות.
הסעיף מושא התובענה דנן מתוך החלטת הגימלאות בא להעניק לקבוצה קטנה ומוגדרת של נושאי משרה שיפוטית הזכאים לפנסיה תקציבית מלאה, הטבה נוספת מעבר לגימלה המלאה המוענקת להם, ועלינו לפרשה על פי לשונה ותכליתה כפי שתואר לעיל.
ואפילו היינו אומרים כי אמנם הפך התשלום, ולו מכוח התקופה הארוכה בה שולם, לתנאי מכללא בחוזהו של המערער, כי אז בנסיבות כאלה, ובבחינת על אחת כמה וכמה, לעומת מקרה בו שולם התשלום מדעת ותוך חריגה מסמכות, דינו של תנאי כזה להתבטל מכאן ואילך (ראה עוד לעניין סמכות הרשות המינהלית לבטל החלטה שניתנה בטעות אצל י' זמיר, הסמכות המינהלית, (כרך ב) [5], בעמ' 1007-1005).
ערעור על פסק דין זה הוא בזכות.
...
בכל מקרה יוטעם כי חוות הדעת הייתה מבוססת בעיקר על הפרקטיקה הקיימת שכאמור מצאנו אותה שגויה, היא לא נסמכה על דברי ועדת הכספים כפי שהובאו לעיל, והיא לא דנה בפרשנות לשונה המפורש של סעיף 9ב' להחלטת הגמלאות.
עם זאת, לא ניתן להיעתר לדרישתו של התובע, המבקש הלכה למעשה, להכשיר בדיעבד מדיניות בלתי אחידה, הסוטה מלשון החלטת הגמלאות ותכליתה, הגם שבפועל במשך תקופה ממושכת יישמה המדינה את ההחלטה באופן שגוי.
נוכח האמור, ומששוכנענו כי בכהונתו של התובע כרב שכונה הוא לא שירת "במשרה ציבורית" כהגדרתה בהחלטת הגמלאות, הוא אינו זכאי למענק שנים עודפות מעבר למה ששולם לו. סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2021 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

דרגה א' כללה את המשנה למנכ"ל, סמנכ"לים ומנהלי אגפים ומחוזות, וכן נושאי משרה נוספים (יועמ"ש ומבקר פנים) (להלן – עובדים חברי הנהלה).
הוגדרה קבוצת העובדים הזכאית לרכיב שנ"ג פנסיוני – חברי הנהלה פעילים, ומקבלי גמלה בפנסיה תקציבית (בהווה ובעתיד) שביום 10.10.2013 היו בעלי זכאות לקבל משכורת או גמלה לפי מבנה שכר כולל [כלומר שולם להם רכיב שנ"ג פנסיוני בשכר או בגימלה, שנחשב כחלק בלתי נפרד מהשכר לכל דבר ועניין, לרבות לעניין חישוב השכר הקובע לפנסיה וחישוב רכיבי שכר המשולמים על בסיס השכר הפנסיוני].
על יסוד טיעוניהם המפורטים לעיל, טענו המערערים כי מקרה זה נימנה עם המקרים החריגים שבהם הוראת ההסכם הקבוצי (בעיניין הפחתת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני מ- 70 שעות נוספות ל- 50 שעות נוספות) נגועה באי חוקיות ובהפליה אסורה, ועל כן יש להכריז על בטלותה.
בהקשר זה טענו כי בית הדין האיזורי היתעלם מהחלטות הממונה על השכר שניתנו בעבר ומשמעותן; היתעלם מעובדות משמעותיות שהוכחו במסמכים; נתן פרשנות מוטעית למסמכים שהיו לפניו; שגה בקביעתו כי החלטות הממונה על השכר מחודש אוקטובר 2013 ודצמבר 2014 חלו על המערערים הנמנים עם הקבוצה הראשונה והקבוצה השנייה, שכן לא הייתה דרישה להפחית את רכיב השנ"ג הפנסיוני מ- 70 שעות ל- 50 שעות למערערים הנמנים עם קבוצות אלה; כפועל יוצא מכך שגה בקביעתו כי פסק הדין המשלים קבע קביעות ביחס לכלל המערערים ולא רק ביחס למערערים הנמנים עם הקבוצה השלישית.
בהתייחס לטענת המערערים כי נציגות העובדים הפרה את חובת הייצוג ההוגן בעיניינם: ראשית, כמובהר לעיל, יש לבחון את היתנהלות נציגות העובדים על פי מצב הדברים ששרר בעת ניהול המשא ומתן, סמוך לאחר שנקבע בפסק הדין המשלים שהתוספת של 20 שעות נוספות ברכיב השנ"ג הפנסיוני היא בגדר חריגת שכר, וכן אושרה החלטת הממונה על השכר בכל הנושאים האחרים.
...
בנסיבות המקרה, מהטעמים המפורטים בהרחבה לעיל, אין מקום להתערבות בית הדין בהוראת ההפחתה, להצהרה על בטלותה ולקביעה כי לא תחול על המערערים.
הנשיאה ורדה וירט ליבנה: אני מצטרפת לחוות דעתה המפורטת של חברתי השופטת לאה גליקסמן, וכן מסכימה עם הערתו והצעתו של חברי השופט רועי פוליאק לגבי חובת השימוע בטרם יופחת לגמלאים סכום כלשהו מגימלתם והדרך המוצעת על ידו מקובלת עלי.
סוף דבר הערעור נדחה.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

לאחר בחינת מכלול הנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, הנתבע מסכים לראות בתובעת כתושבת ישראל בהתאם להנחיות על דעת היועמ"ש בדבר מעמדם של מי שמתגורר בשטח המיוחד.
לטענת הנתבע התקנות דברי ההסבר הפסיקה והחלטת וועדת השרים התכוונה כי תושב האיזור יקבל גמלה ששולמה לו לפני שהעתיק את מקום מגוריו לאיזור.
נוכח השתלשלות החקיקה ניתנה אפשרות לחדש גמלה גם למי שהעתיק את מקום מגוריו, אולם בחוק להגברת הצמיחה והתעסוקה להשגת יעדי תקציב לשנת הכספים 1998 (תקוני חקיקה), התשנ"ח – 1998, בוטלו תקנות 1987 ו 1993 החל מ 1/2/1998.
אומנם נקבע שם כי גם בתקופה שלא הועסקה וקיבלה פנסיה, ניתן לראותה כעונה על הגדרה לפי סעיף 378, אולם הוגש ערעור בעב"ל 64130-06-16 המוסד לביטוח לאומי נגד עישה ג'ראח (פורסם בנבו) ולפיו בוטל פסק הדין של בית הדין האיזורי לעבודה בדבר ההכרה בתובעת כתושבת ישראל בתקופה בה התגוררה בשכונת הדואר שמחוץ לתחום ישראל.
...
מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלנו בכובד ראש את טיעוני הצדדים נבדוק את העובדות החקיקה והפסיקה ואת יישומם לגבי התובעת להלן.
בנסיבות אלה, תביעת התובעת להכרה בזכויותיה ממועד המוקדם ל-08/03/2005 אינה מבוססת, וטענת המוסד כי יכיר בזכויותיה החל מ-08/03/2005 היא קביעה סבירה וכדין ואין להתערב בה. סוף דבר נוכח כל האמור, המענה לשאלה האם התובעת זכאית לקצבת אזרח ותיק מכוח החוק או שמא כדין אושרה הזכאות לתשלום הגמלה מכוח ההסכם החל מחודש 08/2020 ואילך, הוא כי יש להחיל את הוראות החוק ולא את ההסכם, נוכח ההליך הקודם.
יחד עם זאת, מתקבלת טענת המוסד כי זכויותיה של התובעת ייחשבו החל מ 08/03/2005, מועד בו חל הרציונל של הוראות היועמ"ש. תביעת התובעת לתחולה רטרואקטיבית אחרת נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו