ערעור על בדיקה מחדש של נכות בעבודה לאחר 20 שנה

בשנת 2017 הגישה המערערת תביעה לבדיקה מחדש ונקבעה לה נכות רפואית זמנית ודרגת אי כושר זמנית בשיעור של 100% עד ליום 30.11.17.

עורך הדין מבקש לאמץ את חוות דעת פקידת השקום" הועדה קבעה כי יש לדחות את הערר וסיכמה את החלטתה כדלקמן: "בת שישים הועדה עיינה בפסק דין בית הדין לעבודה מתאריך 4.12.18 שבה ועיינה בפרוטוקולי הועדות הרפואיות משנת 2013 לפיהם בגין מחלה דו קוטבית נקבעו לעוררת 30 אחוז נכות כמו כן הועלו האחוזים הרפואיים בגין הגבלה בעמוד שדרה צוארי לאחר ניתוח 20% מיאלופתיה צוארית קלה 20% וכן צוינו הליקויים דלקת פרקים 10% כאבי ראש 10% CTS דוצ 10% מסמכים מתוך תיקה הרפואי דוח שקום עם המלצה על אובדן כושר מלא דוח רופא מוסמך והאזינה ברוב קשב לדברי העוררת ועורך הדין.

פסק הדין המחזיר הורה לועדה להתייחס לטענת המערערת בעיניין העלאת דרגת הנכות ואולם הועדה התייחסה באופן טכני בלבד לעניין זה. שנית, המערערת נבדקה על ידי שתי פקידות שקום מטעם המשיב אשר קבעו כי יש לראות את המערערת כמי שאיבדה את כושרה להישתכר באופן מלא ולצמיתות.

הועדה לא קיימה דיון בשאלה האם העלאת אחוזי הנכות הרפואית מצדיקים העלאת דרגת אי הכושר אלא הסתפקה בציון טכני של הנכויות ושל המיגבלות החלות על עבודת המערערת.

...

לנוכח האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ועל כן הערעור מתקבל.

בנסיבות הללו מקובלת עלי טענת המערערת לפיה ישנו חשש שעמדתה נעולה ועל כן יש להורות על החלפת הרכב הוועדה.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה לעררים (אי כושר) בהרכב חדש, שתדון בערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון.

טענות הצדדים לטענת המערער, הוא סובל מקושי נפשי להתחיל לעבוד לאחר 20 שנים בהן הוא לא עבד; למערער קושי גופני, שכן ידו הדומינאנטית היא יד ימין והצעת הועדה, כי ישתלב בעבודה עם יד שמאל בלבד אינה ריאלית; המערער סובל מכאבים מתמשכים ועבודה פיזית ולו הקלה ביותר אינה אפשרית מבחינתו; למערער נקבעה בעבר דרגת אי כושר בשיעור 75% ובהמלצת פקידת המשיב הגיש המערער בקשה לבדיקה מחדש בנכות כללית בעקבותיה הופחתה דרגת אי הכושר, זאת מבלי שהועמד המערער בפני "הסכנה" מפני הפחתת הנכות.

הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שהובא בפני וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

ואוסיף, כי מעיון במכלול החומר הקיים בתיק עולה, כי קיימת הלימה בין דרגת הנכות הרפואית המשוקללת (64%) לבין דרגת הנכות התפקודית שנקבעה (65%), מה גם שהחלטת הוועדה אף עולה בקנה אחד עם המלצת פקידת השיקום מיום 13.6.19, אשר מעיון בה (צורפה לכתב התשובה) עולה, כי לאחר שיחה עם המערער המליצה פקידת השיקום לראות בו כמי שאיבד 65% מכושרו להשתכר וכלשונה: "לסיכום: מדובר בגבר בן 52, הסובל ממחלת ראות חסימתית, ארטריטיס, הפרעת חרדה + הפרעת אישיות והתמכרויות, הפרעה תחושתית רגל ויד ימין, דלקת של הקיבה, פגימה עצב II , הגבלה קלה ע"ש מתני. בעל השכלה של 10 שנות לימוד, ועבר תעסוקתי מצומצם ביותר, לתקופות קצרות, בעבודות בלתי מקצועיות, וכשנתיים כנהג משאית, עד שרישיונו נשלל. למעלה מ-20 שנים אינו עובד.

סוף דבר לאור כל האמור, ובהעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למערער 20% נכות זמנית מיום 10/9/19 עד ליום 31/7/20.

החלטת הועדה – המערער הופיע בפני הועדה ביום 1/9/20, בלווי בא כוחו, ומסר את הדברים הבאים: "יש לי כאבים בכתף ימין, מתקשה בהרמת ידיים, יש כאבים בלילה." בא כוחו של המערער טען בפני הועדה: "פירוט מלא לגבי תלונות והנכות מפורטים בחוות דעתו של ד"ר מאזן פלאח, ומגיש אותה מחדש בפני הועדה כיום.

להבהיר, כי התאונה משנת 2011 לא גרמה שום נכות והוא המשיך לעבוד אחרי הפגיעה משנת 2011 במשך 8 שנים מלאות בעבודה פיזית קשה ומאומצת כאשר במהלך כל התקופה עד התאונה הנדונה לא הייתה לו שום הגבלה ולא היו לו לא כאבים ולא הגבלות בתנועה.

כמו כן, ממילא הממצאים אליהם הגיעה הועדה היו תקינים ולא הצביעו על נכות כלשהיא, וממצאים אלה גוברים על בדיקות עזר דוגמאת צילומים ובדיקות הדמיה ועדיפים על פניהם [ראו: בר"ע (ארצי) 13448-03-12‏‏ רפי דהן - המל"ל, מיום 25/10/12; בר"ע (ארצי) 25865-09-13 זגרון - המל"ל, מיום 15/10/13; בר"ע (ארצי) 64442-01-19 מתילדא נסאר - המל"ל, מיום 30/6/19 ].

...

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

באשר לטענת המערער כי היה על הוועדה להסביר את הסתירה בין ממצאיה לבין ממצאי וועדות רפואיות קודמות של המשיב – דינה להידחות.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] שהיתכנסה ביום 14.9.21 מכוח פסק דין מחזיר והותירה על כנה את נכותו הרפואית של המערער.

ביום 16.4.21 ניתן פסק דין שקבע כך (להלן – פסק הדין המחזיר): "עניינו של המערער יוחזר לועדה באותו הרכב על מנת שתיקבע מחדש את נכותו של המערער לגבי ליקוי בדם. מובהר לועדה כי היא מנועה לערוך דיון בכל הנוגע לנכות שנקבעה במוסד לביטוח לאומי בגין הליקוי בדם לתקופה של עד 15 חודשים קודם לתביעה לקיצבת נכות כללית. ביחס לתקופה זו עליה לאמץ את החלטת הרופא המוסמך". הועדה היתכנסה לאחר פסק הדין ביום 14.9.21, והסבירה (שנית), כי לאור העובדה שהמערער לא עבר הקזות דם מזה שנים, הנכות שנקבעה בענף נכות כללית אינה תואמת את מצבו, באשר פריט הליקוי (שקבע הרופא המוסמך) מחייב בין היתר ביצוע הקזות דם לפחות 6 פעמים בשנה.

דיון והכרעה בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הסמכות לידון בערעורים על החלטות של ועדות לעררים לפי פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין לעבודה (בג"צ 7078/08 הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה, (לא פורסם)(24.8.08)).

צודקת המשיבה, כי בפועל, המערער נבדק על ידי הועדה הרפואית לפטור מס הכנסה (דרג ראשון) גם בתחומים בהם הרופא המוסמך קבע את נכותו.

...

לטעמי, אין מנוס מהקביעה, כי הוועדה לא פעלה לפי פסק הדין המחזיר, ונוכח האמור יש לקבל את הטענה, כי בכך נפלה בהחלטה טעות משפטית.

גם נוכח האמור, יש לדחות את הבקשה לקבוע את הנכות מבלי להשיב את המקרה לדיון חוזר בוועדה.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב אחר על מנת שתדון בערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 15.12.19.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 1746-11-22) שבו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה), תוך שנקבע, בין היתר, שאין להחזיר את עניינה לועדה בהרכב אחר.

טענות המבקשת תועדו בפרוטוקול הועדה כדלקמן: "בהמשך לפס"ד מבקש מהועדה לידון במספר נושאים, לגבי תחום הפיברומיאלגיה נבדקה מחדש ונקבעה נכות נבקש היתייחסות הועדה. בתחום האורתופדי הועדה בהתכנסותה הקודמת לא התייחסה לעמ"ש מותני ואין מימצאי בדיקה לגבי עמ"ש צוארי – נבקש לידון מחדש תוך היתייחסות לבדיקת CT. בתחום האורולוגי – התבקשה בדיקת US לא הונפקה הפניה ע"י מזכיר הועדות, יש בדיקת US בתיק. – מציג את הבדיקה ואת המסמכים מרופא אורולוג ונבקש דיון מחדש גם בתחום זה. נבקש את היתייחסות הועדה לתחום הנפשי. לעניין נכות זמנית – נקבעה נכות זמנית של 10% למשך כשנה, הייתה רק וועדה אחת, הוצגו בדיקות של רופאים בקהילה שקבעו שהתובעת לא כשירה לעבודה, יש קביעה של רופאה תעסוקתית שקבעה שלא יכולה לעבוד כמלקטת בשופרסל זו הייתה עבודתה משך מס' שנים לאחר התאונה וכתוצאה ממנה פוטרה ולכן נכות זמנית צריכה להיות יותר משמעותית." למבקשת נערכה בדיקה אורתופדית.

" ביום 25.8.22 שבה הועדה והתכנסה ללא נוכחות וקבעה כך: "הועדה מקבלת חוות דעת פסיכיאטר וקובעת נכות זמנית בשיעור 20% עם אותה תחולה שנקבעה בעבר." הועדה סיכמה את הנכויות כדלקמן: נכות זמנית מיום 20.3.19 ועד ליום 30.11.19 בשיעור 20% בגין "כאב צואר נקע בצואר (צליפת שוט)"; נכות יציבה בשיעור 15% בגין פיברומיאלגיה לפי סעיף מותאם 35(1)(ב)-(ג) מיום 20.3.19 [כך בפרוטוקול הועדה – א.א.]; 0% נכות בגין כאב בצואר.

למעלה מן הדרוש, כך לפי הנפסק, בית הדין האיזורי דן בטענות המבקשת ביחס לליקויים השונים לגופן ומצא לדחות אותן, תוך שהודגש כי המבקשת לא טענה לתחום הפיברומיאלגיה (ראומטולוגי): ביחס לתחום הפסיכיאטרי – נקבע כך: "מעיון בחוות דעתה של היועצת נראה שהיועצת התייחסה למכלול מצבה של המערערת כפי שעולה מן הבדיקה הקלינית והתיעוד הרפואי שצורף על ידה. משלא נמצא ליקוי נפשי במערערת אלא אובחנו בה "סימנים שחופפים עם סימנים של פיברומיאלגיה", ברורה המלצת היועצת שלא לקבוע למערערת דרגת נכות נוספת ונפרדת בתחום הנפשי.

...

דין טענה זו להידחות.

דין טענה זו להידחות.

] אף הטענה כי ליועצת הפסיכיאטרית אין את הסמכות לקבוע כי יש חפיפה בין הנכויות דינה להידחות.