ערעור על אכיפת הסכם מכר מקרקעין

רקע והחלטתו של בית המשפט-קמא עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא בתמצית בדרישת המבקשת לאכוף הסכם מכר מקרקעין שנכרת בינה לבין המשיבה 1 (להלן: פלטרין) בשנת 2021.

יתרה מכך, המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על דחיית הבקשה לסעדים זמניים בהליך בנצרת ואף לא ביקשה לתקן את כתב התביעה בהליך בנצרת באופן שיתווסף סעד של אכיפת הסכם המכר.

...

מכל הטעמים הללו, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון קבלת הבקשה.

אף אם לא היה בהתנהלות זו כדי להוות טעם מספיק לדחיית הבקשה לסעדים זמניים על הסף (כפי שנקבע על-ידי השופטת י' וילנר בע"א 8339/21), אני סבורה כי יש בה כדי להוות שיקול נוסף במכלול השיקולים שנזכרו לעיל, המצדיקים את דחיית בקשת רשות הערעור.

סוף דבר; בקשת רשות הערעור נדחית.

על פסק דין זה הגישה הנתבעת ערעור (ע"א 580/10), ובתאריך 25.7.13, בית המשפט העליון דחה את העירעור, בקובעו כי: "ממכלול החומר בפרשה עולה שמסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הציגה הערייה מצג לפיו עניינה בפצוי כספי תמורת פינויה מהנכס וזכויותיה בו ולא באכיפת חוזה המכר הראשון – הנה מסקנה מתבקשת...

סעד זמני זה כלל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את תביעת הנתבעת כנגד התובעים לאכיפת הסכם מכר המקרקעין.

בנוסף, עולה מהתצהירים כי רבים מהטיעונים של הצדדים בכלל, ושל הנתבעת בפרט, נטענו בבית המשפט העליון ובמחוזי, וקיים חשש שמא גילגוליו הנוכחי של תיק זה מהוה, בפועל, ערעור על החלטת בית המשפט העליון שעה שקיים מעשה בית דין.

...

אולם, משעה שנדחה הערעור לא מצאתי מדוע לא נערכה הנתבעת עד היום למציאתו של מבנה חלופי, ומדוע בוששה מהגשת התביעה הכספית עד הנחת החרב של הפינוי על צווארה.

סוף דבר לאחר שמוצו ניסיונות הגישור בין הצדדים, שעמדו על פרק זמן ממושך ביותר, ולנוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומורה על סילוק יד הנתבעת מהמקרקעין ברח' בארי 7 בהוד השרון הידועים כגוש 6442 חלקה 231 לא יאוחר מיום 29.4.22 בשעה 12:00 ומסירת החזקה בהם לבעלים החוקיים הרשומים כשהם פנויים מכל אדם וחפץ השייך להם או למי מטעמם.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 70,000 ₪, בשים לב להתמשכות ההליכים, מספר הדיונים והבקשות, והגשת התצהירים והסיכומים מטעם הצדדים.

ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ג' ארנברג) מיום 30.8.21 בת"א 15226-10-20.

ההליך הקודם בא לעולם לאחר סדרת הליכים בין הצדדים שעסקו בבקשה לצוו מניעה קבוע ותביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין בנוגע לחלק מחלקת אדמה ששיטחה 1,348 מ"ר מאדמות הכפר שרפאת שבירושלים.

בפסק-דינו ציין כי אף שבהחלטה בבקשת רשות העירעור נקבע שכתנאי לביטול פסק-דין או הסכמה למתן פסק-דין על התובע להראות שהוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הטענה בעיניין הזכויות הנטענות של האפוטרופוס "עיון הן בהליך הקודם והן בבקשה לתיקון התביעה מלמד שהתובע היה ער לעניין בעלותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים ועל אף זאת הסכים למתן פסק-הדין בהליך הקודם". לפיכך קבע בית משפט קמא כי אין בבקשה לתיקון כתב התביעה "כדי לתקן את הפגמים שנקבעו בהחלטה בבר"ע הנ"ל ולפיכך יש למחוק את התביעה". בעירעור טוען המערער כי בית משפט קמא שגה בכך ש"לא בחן את הבקשה לתיקון כתב התביעה תחת מטריה של הסכם מכר מקרקעין, כשהמשיב אינו יכול למכור מקרקעין שאינם בבעלותו".

...

מכאן החשש כי אם המערער ישלם למשיב את סכום פסק-הדין, ייגזר עליו לשלם את שווי השטח גם לאפוטרופוס על נכסי נפקדים.

די בטעם זה כדי להביא למסקנה לפיה בדין נמחקה התביעה שעה שהמערער לא פעל בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי.

לנוכח כל האמור לעיל הערעור נדחה.

הנתבעת דכאן הגישה תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין בקשר לבית המגורים, בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, במסגרת ת"א 25501-03-18, קילקר נ' נועם עובד ואח'.

בד בבד הגישה ערעור על ההליך הנוסף שגם בו מעורבים שני הצדדים.

...

בהקשר זה אציין כי, מצאתי לנכון לקבל את עמדת ב"כ המבקשת, לפיה יש בהגשת כתב התביעה שלפניי משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בניגוד להוראות תקנה 4 לתקנות, הקובעת כי לא יעשה בעל דין או ב"כ "שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו..." כן נתתי דעתי להוראת תקנה 5 לתקנות, הקובעת את הצורך לאזן בין אינטרסים שונים, ובכלל זה, האינטרס של בעלי הדין אל מול האינטרס הציבורי, ובכלל זה, הצורך בניהול – "דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי." הוראות התקנות, בצירוף ההלכה הפסוקה מובילים למסקנה כי אין מקום לניהול שני ההליכים במקביל.

סוף דבר לנוכח האמור לעיל, ומאחר שאין מקום לקיום דיון מקביל בשאלות הדומות שמעלים הצדדים בשני ההליכים, תוך סיכון כי הערכאות השונות יגיעו להחלטות סותרות, וכן בשים לב לכך שהבקשה דנן הוגשה עוד בטרם החל הדיון לגופה של התביעה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה דנן.

באשר לסוגיית ההוצאות, ובשים לב, בין היתר, לדחיית טענות התובע דכאן אני מורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 2,340 ₪ בלבד, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כדין.

בבית המשפט העליון רע"א 2299/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקש: אליעזר זילברברג נ ג ד המשיבה: ליאורה פרו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' גלר) מיום 17.1.2023 בת"א 10192-01-22 בשם המבקש: עו"ד אמיר כהן בשם המשיבה: עו"ד עירו מוניץ ][]פסק-דין

תמצית הרקע הרלוואנטי ביום 5.1.2022 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה נגד המשיבה לסעד המצהיר כי נכרת בין הצדדים הסכם מכר מחייב, וכן להורות על אכיפתו (ת"א 10192-01-22).

המבקש טוען כי החלת הילכת העיקר והטפל בתביעות לאכיפת חוזה מכר במקרקעין, בהן נתבע גם סעד משני של פיצויים בסכום שאינו עולה על תיקרת סמכותו של בית משפט השלום, כך שהתביעה כולה תתברר בבית המשפט המחוזי, יקדם יעילות דיונית ויחסוך בזמן שפוטי.

...

יש לקבוע אפוא כי בית המשפט המחוזי מוסמך לדון גם בסעדים כספיים בסכום המסור לסמכותו של בית משפט השלום, אם אלו נלווים לתביעה לסעד במקרקעין הנתון לסמכותו.

סוף דבר הגעתי אפוא לכלל מסקנה כי אין להחיל את הלכת פיצול הסעדים במקרה שבענייננו, וכי בית המשפט המחוזי מוסמך, בגדרי תביעה שבמקרקעין, לדון אף בסעדים כספיים המצויים בתחום סמכותו של בית משפט השלום כאשר אלה נובעים מעילת התביעה.

דומה אם כן, כי אף בענייננו, שיקולי יעילות הדיון מובילים למסקנה כי הסעדים הכספיים יישמעו יחד עם התביעה לסעד במקרקעין.